THE WAY

פרק 1

הבטתי בהשתקפותי במראה. העיניים הירוקות, השיער השחור, השרירים והעור הבהיר. ליקקתי את שפתי היבשות ולגמתי מהמים שלי. לקחתי את הג'קט המחויט שלי ויצאתי לכיוון המכונית. הטלפון זימזם והודיע על הודעה נכנסת חדשה. פתחתי אותו וההודעה הייתה מאדל.
אדל: תעבור אצלי אחרי יום העבודה?
מידי פעם באמת נמאס לי.
תומס: נראה...
סגרתי את הטלפון ונכנסתי לאאודי השחורה שלי. סידרתי את שיערי במראת הרכב וניסיתי להיזכר אם לא שכחתי כלום בבית. כשהייתי בטוח שהכל כשורה יצאתי לכיוון המשרד שלי. הבטתי בשעון שעל ידי והבנתי שלא נשאר לי זמן רב עד לפגישה שקבעתי. בעודי נוהג, לפתע, משום מקום נשמעה צפירה מאחורי. לא עשיתי שם עברה אז הבטתי במראה וראיתי אוטו יוקרתי עם בחורות בתוכו. הבחורות התחילו לנופף לי ולנסוע במסלול שלידי. גילגלתי עיניים. חושבות שמגיע להן הכל בגלל המראה שלהן. אני משתמש במראה שלי כדי להשיג דברים אבל המטרות שלי שונות משלהן. אני לא נולדתי עם כפית זהב בפה אז השגתי את מה שרציתי בכוחות עצמי. יש שיאמרו שהדרך שלי לא הייתה 'קדושה', אבל אני חושב ש'המטרה מקדשת את האמצעים'. המשכתי לנסוע ברחובותיה הסואנים של ניו יורק לכיוון המשרד שלי. הבטתי לצד שמאל והן סימנו לי לפתוח את החלון. גיחכתי. "אין להן גבול," מילמלתי. המוזיקה שהתנגנה ברכב הייתה מכל הסוגים אך בעיקר פופ. כרגע התנגן השיר המדהים של אדל הזמרת. "Hello from the outside... " שרתי-אם אפשר לקרוא לזה שירה- את המילים של השיה שלה. אני אוהב מוזיקה טובה. כי אין כמו מוזיקה טובה כדי לעשות לך טוב בנשמה. כשהגעתי למשרד חניתי בחנייה הקבועה שלי ויצאתי מהאוטו. הבחורות ההן ציפצפו לי וירדו מהאוטו. "היי חתיך," קרצה לי אחת מהן. המשכתי לי בדרכי. אני לא מגעיל אבל הן נראות כמו בנות שלא עברו את גיל שמונה עשרה בכלל. "אני מדברת איתך!" צעקה הבלונדינית והן נסחבו אחרי. ההתעלמות שלי מקודם לא הבהירה שאני לא בעניין?? אני שוקל אם בכלל לענות לה ולבסוף מחליט. "שמעתי אותך, אני לא חירש." טוב, אולי אני כן מגעיל. "אז תענה!" הסתובבתי בבת אחת וברוגע בו זמנית. "אתן לא מעניינות אותי, אוקיי? תמצאו לעצמכן ריגוש אחר. זה שאתן יפות וצעירות לא אומר כלום. בעצם, זה אומר הכל. לא מגיע לכן הכל. בנות כמה אתן בכלל?" הבלונדינית שוב ענתה. "לא עיניינך." גיחכתי. "דווקא כן. אתן קטינות. הרגע הוכחת לי שאת מתחת לגיל עשרים ואחת, וששכל אין לך. זה מה שיש לכן לעשות בחיים? אתן עד כדי כך משועממות? החוצפה שלכן מרתיחה אותי, אז פשוט לכו מכאן, ובשמחה תפתחו את הרגליים שלכן לבחורים אחרים, אבל לא לי. תמצאו לכן משהו אחר להתעסק בו, ושיהחה רחוק ממני." הבנות פערו את פיהן בתדהמה. הבלונדינית באה לפתוח את הפה ולצרוח עלי, אבל הקדמתי אותה. "אם היית יודעת מי אני, היית שוקלת פעמיים לעשות את הצעד הזה." אני אומר בקול נמוך ומאיים. הן הלכו משם מבויישות ובגללן איחרתי לפגישה שלי. כשהפגישה נגמרה התיישבתי במשרד שלי והשתעממתי. "מה אני אמור לעשות עם עצמי?" שאלתי את דיוויד. "יש פה נשים שמחכות לראיון עבודה," הרמתי גבה בשעשוע. "מה דעתך שנשתעשע איתן?" אמרתי בצחוק. החיוך ירד מפניו. "אני לא בטוח שזה רעיון טוב, תומס. אני מתכוון שאם להשתעשע איתן זה מה שאני חושב שזה, אז רד מהעניין. הזהרתי אותך המון פעמים בעבר לא לעשות דברים שיכולים לגרור צעדים קיצוניים מצידן." גילגלתי עיניים ונאנחתי. "אני צוחק, תירגע. אתה כזה זקן," הוא צחק. "אני בן 26. אני לא זקן, אני בוגר." זה רק גרם לי לצחוק יותר. "כן, טוב, אתה חייב לעשות טיפה כיף חיים." הוא משך בכתפיו. "אתה לא יודע מה אני עושה בזמן החופשי שלי." אומר. "אתה צודק. מה דעתך שנצא למועדון? תאמת שדי משעמם לי בזמן האחרון." הוא זז באי נוחות. "נחפש לנו בחורות לבלות איתן את הלילה," אני אומר. הוא נשם נשימה עמוקה. "אני לא חושב שזה רעיון טוב." הבטתי בו ופרצתי בצחוק. "כן, בטח דיוויד. אתה עובר מבחורה לבחורה וחושב שפתאום זה רעיון לא טוב? פשוט תגיד שאני יותר חתיך ממך וזה יאיים עלייך." אני אומר ביהירות. "אמרו לך פעם שאתה נרקסיסט?" אני מנסה לא לחייך. "פעם ראשונה לכל דבר." אני אומר אחרי שהצלחתי לכבוש את החיוך שלי. "אתה חתיכת..." הוא אומר, וזה גורם לי לחייך ללא רצוני. "תשלים את המשפט." אני אומר ברובע ונשען על ידי. "לא תודה. אני רוצה את מקום העבודה שלי." הכתי את מצחי. "אתה אידיוט. אנחנו צוחקים ואתה חושב שאני אפטר אותך בגלל זה? אני יודע שזה בצחוק." הוא מפהק. "אני פשוט לא מוצא את המילה הנכונה לתיאור שלך. אבל אל תדאג כי כשאני אמצא אני אעדכן אותך." הינהנתי. "כדאי לך לחזור אלי עם תשובה טובה." אני אומר בהזהרה."אני ממש מפחד..." אומר בפחד מדומה. צחקתי וטפחתי על כתפו. "תמיד פה בשביל להפחיד אותך." הוא צחק. "תגיד," אני מהמהם."מה איתך?" שואל אותי. לא הבנתי לאן הוא חותר. "מה איתי?" אני אומר ולא מבין. "אין אהבה באופק?" אני מרים גבה. "איך הגענו לנושא הזה?" הוא מושך בכתפיו. "יש סטוצים קבועים, אבל זה לא נחשב. אין בינתיים מישהי." אני אומר והוא חייך בממזריות. "בינתיים?" צחקתי. "ואתה אמור להיות הבוגר בין שנינו?!" הוא צחק. "אני עדיין הבוגר בין שנינו!" חייכתי אליו. "לאיזה תפקיד ראיונות העבודה?" הוא הציץ במסמכים. "למזכירה." הימהמתי. "אני סומך עלייך שתטפל בזה." הוא הינהן ואמר, "תודה תומס." ויצא מהדלת. בדרך כלל הימים שלי בעבודה כן עמוסים, אבל יש ימים חלשים יותר. לאחר שעתיים נכנס לחדר דיוויד מותש. "כבר מותש?" אני שואל והוא הינהן. "נשים מסוגלות לאכול לך את המוח?!" צחקתי. "הן שואבות אותו כמו שואב אבק." אני אומר ונזכר בחפירות שלהן מידי פעם. הוא הינהן וצנח על הכיסא. "יום חלש בשבילך?" הוא שואל ומציץ במחשב. הינהנתי. "אני משחק קצת במחשב." הוא צחק. "מה אתה משחק?" חייכתי. "פיפא," הוא מהמהם. "היו שם כמה נורמאליות, אני משאיר לך את קורות החיים שלהן על השולחן." הינהנתי. "אתה לא רוצה לדעת מה מצבנו בציבור?" הוא שואל. הרמתי גבה. "אנחנו בין משרדי עורכי הדין המוצלחים בניו יורק. הצורה שאמרת את זה קצת מלחיצה אותי. כדאי לי לדעת מה המצב?" הוא חייך. "זה טוב," שיחררתי מעט אוויר. "אז לא צריך." הוא משך בכתפיו. "איך שאתה רוצה," לאחר שעתיים נוספות שבהן עברתי על קורות החיים של המזכירות הפוטנציאליות, בחירת תיקים חדשים שהמשרד רוצה -ובקיצור עבודה יותר איטנסיבית מתחילת הבוקר- נהייתי רעב. מתחשק לי מרק? כן, מרק. יש כאן מסעדה סינית עם מרק תירס שאני מת עליו. קראתי למזכירה שלי לבוא למשרד. "קרן, תזמיני לי את המרק תירס." היא הינהנה. "מהמסעדה הסינית?" שואלת בחיוך. אני אוהב שהצוות פה מחייכים, זה נותן תחושה טובה. "כן." היא יצאה מהחדר. בחנתי אותה ואת הרגליים הארוכות והיפות שלה, אבל אני בחיים לא מתעסק עם מישהי מהעבודה. לאחר עשר דקות היא חזרה עם מרק התירס האהוב עלי. "תודה," חייכתי אליה כשהניחה אותו לפני. היא יצאה מהחדר אבל לא לפני שהטילה את הפצצה. "בבקשה. אם תרצה משהו אני בחוץ. כל דבר שתרצה, אני כאן." אומרת בפלרטטנות וההזמנה בקולה הייתה ברורה. נדתי בראשי מצד לצד. אני שונא שהן כאלה נואשות וזורקות את עצמן לרגלי. ואני חייב להודות שממנה זה מפתיע. תמיד היינו מפלרטטים אחד עם השני, אבל היא תמיד ראתה אותי מפלרטט עם כולן. חשבתי שהגבולות ברורים, אבל מסתבר שטעיתי. אני מסוגל לפלרטט עם שולחן, לכן חשבתי שהיא מבינה שאני לא מהסוג של הבחורים שהיא מחפשת. הנחתי לזה והתחלתי לאכול את המרק שלי בזמן שעברתי על ההודעות שנצברו בטלפון שלי. חלקן היו מבחורות כמו אדל והיו כמה הודעות מאמא שלי. חייכתי חיוך חם רק מלהיזכר באישה שתמכה בי לאורך כל הדרך. אהבה אותי ללא תנאים. התקשרתי אליה.
תומס?
חייכתי,
זה אני.רציתי לבדוק איך את.
לקחתי שלוק נוסף מהמרק.
הכל אצלי טוב. איך אתה?
אני מהמם.
איך בבית?
אני שואל.
אני ואבא בסדר. מקודם הוא סירב לקחת את הכדורים שלו ולמזלי יצאת כמוני. עקשן.
חייכתי.
זה ברור לך שהוא לקח אותם?
שואלת.
זה ברור.
יכולתי לדעת שהיא מחייכת.
אתה אוכל שוב את האוכל של המסעדות הנוראיות האלה? תבוא אלינו גם בסוך השבוע.
מה יש בסוף השבוע?
גם?
בטח היא מתכוונת לאחים שלי,
האחים שלך באים לארוחה.
כמו שחשבתי...
אני אדבר איתך על זה בהמשך, יש לי כמה דברים לעשות. אוהב אותך אימא.
אמרתי מחויך.
אוהבת.
אין על אמא בעולם.
***
המטרה לפרק הבא 10 הצבעות ותפציצו בתגובות
אתם לגמרי רוצים לדעת מה יקרה לתומס!!!
אוהבת המוןןןן