THE WAY

פרק 2

סיימתי את יום העבודה שלי ואני ודיוויד הלכנו לבר. "אני מקווה שאתה לא צריך עזרה באיך להתחיל עם בחורה." הוא גיחך. "אני יכול להשיג יותר בחורות ממך." הרמתי אחת מהגבות שלי ותופפתי על ההגה של המכונית שלי. "רוצה להתערב על זה?" נרקמה בראשי תוכנית. "על מה?" חייכתי בממזריות. "מי שמביא יותר בחורות כמובן שינצח. מי שיביא פחות ואני בטוח שזה תהיה אתה, יצטרך להתחיל עם בחור." הוא צחק. "אתה עובד עלי?" הנדתי בראשי. "זאת משימת התאבדות דיוויד. שנינו יודעים שאני אזכה." שיחקתי קצת עם האגו שלו וידעתי שהוא יסכים ישר. "אני בתוך ההתערבות." חייכתי חיוך ניצחון. "קודם אני עוצר בבית מרקחת, אתה יודע בשביל מה?" הוא גילגל עיניים. "אני לא אידיוט תומס. אני יודע שאתה עוצר כדי לקנות קונדומים." תורי לגלגל עיניים. "תומס, אתה יודע שאם הייתי בחורה בחיים לא הייתי מתקרב אלייך." צחקתי. "וזה כי?" הוא זז באי נוחות בגלל החגורה. "גם לא לבחור כמוני. תראה את שנינו, מתערבים התערבות טיפשית. בחיים לא נמצא אהבה בקצב הזה." צחקתי צחוק נטול הומור. "אני נאלץ להודות שאתה צודק ידידי." נאנחנו. "מה דעתך לוותר על ההתערבות?" הוא הינהן. "אבל בכל זאת אני עוצר לקנות. רגע, יודע מה, אמורים להיות לי בתא הכפפות, תבדוק שנייה." הוא פתח את התא והוציא חבילות מסוגים שונים. צחקתי. "אין לדעת." הוא צחק גם. "זוהרים? אתה חייב לתת לי חלק מהם." צחקנו. "חשבתי שתגיד איכס או משהו," הוא הניד בראשו. "אחי, זה כזה מגניב. טוב אני חושב שמספיק לדבר על דברים כאלה להיום כי זה מוזר מידי." הינהנתי. "אני חייב להודות שאתה שוב צודק." הוא צחק. "כן, טוב אני תמיד צודק." גילגלתי עיניים. "המזכירה החדשה צריכה להיות חתיכה." הוא הינהן. "רצוי שתלבש משהו חשוף." המשיך דיוויד. "הן תמיד לובשות חשוף. פשוט זורקות את עצמן אל זרועותינו ופותחות את הרגליים. אני בחיים לא אבין למה הן מופתעות כשאני מעיף אותן לעזאזל. ברצינות, זה לא שיתפתח מזה משהו. אני בחיים לא אפתח קשר עם אחת מהזנזונות האלה." הוא הימהם. "כל מילה בסלע." כשהגענו לבר סרקתי אותו במהירות ושום דבר מיוחד לא תפס את עיני. אני אשמיט את שאר הבילוי כי הוא היה משעמם חוץ מהבחורות. לדיוויד היה מזל שויתרתי על ההתערבות אחרת הוא היה מתחיל עם בחור עכשיו. אחרי לילה ארוך החזרתי אותו הביתה ואז חזרתי הביתה בעצמי. מחר אני צריך ללכת ולעשות לעצמי קצת קניות. אני אלך לקנות בגדים וקצת דברים כדי למלא את המקרר. האמת שגם ממש מתחשק לי פאי תפוחים מבית הקפה הקטן. אני אישית נמנע כמה שיותר מאכילה בסטארבקס. היו אנשים שחשבו שאני מטורף, כי מי לעזאזל לא אוהב את סטארבקס? אני. יש בית קפה קטן שמשדר אווירה כפרית ואני מת על זה. האוכל אותנטי, האווירה במקום נעימה ורגועה. נכנסתי הביתה ודבר ראשון שעשיתי היה לפרום את העניבה שלי. צנחתי על הספה וראשי היה מעט מסוחרר מהאלכוהול. החלטתי שמקלחת תעשה פלאים למצב שלי וצדקתי. יצאתי מהמקלחת עם מגבת כרוכה סביב המותניים ושובל ריח של שמפו. נכנסתי לחדרי ולבשתי בוקסר. הנחתי את המגבת על הכיסא ונכנסתי למיטה.
תומס: אני אגיע בסביבות הצהריים מחר למשרד. מצטער על השעה.
שלחתי את ההודעה למזכירה שלי.
והיא ענתה שאין בעיה. כן, כן וואטאבר. הנחתי את הטלפון במטען, כיביתי את האור והדלקתי את הטלוויזיה והמזגן. התהפכתי על בטני כדי שיהיה לי יותר נוח לישון. הבטתי במיטה שלי. יש לי מיטה בגודל קינג סייז שאני משתוקק שמישהי תישן בה. מישהי אמיתית לשם שינוי. עם כל החזית הקשוחה שלי בסופו של היום אני חוזר לבית ריק. המחשבות שלי רק העציבו אותי יותר אז העפתי אותן מראשי וחשבתי באופטימיות. תמיד יבוא האור בקצה המנהרה. אני מת על קלישאות הן נותנות לי תקווה להיאחז בה. עיניי נעצמו מעצמן ושקעתי לשינה עמוקה. כשהתעוררתי בבוקר ההאנגובר היה שם כדי להזכיר לי שהוא קיים. נאנחתי וקמתי מהמיטה בעייפות. נכנסתי למטבח, לקחתיי כדור ושתיתי אותו. השעה הייתה עשר בבוקר. ניגשתי למקלחת ועשיתי את אירגוני הבוקר הקבועים שלי בזמן שהטלפון שלי צילצל. ירקתי את משחת השיניים ועניתי.
התגעגענו אלייך סתום.
נשמע קולו של אד. צחקתי.
תגדיר התגעגענו.
הוא צחק.
מספיק עם החזית של העורך דין הקשוח. אנחנו חברים שלך אידיוט.
חייכתי.
אני מנחש שאני על רמקול. באמת לא התראנו המון זמן.
התזתי את הבושם שלי.
אנחנו בקניון מה דעתך על להצטרף?
חייכתי לעצמי. גורל...
אני בדיוק מתארגן כי אני צריך לעשות קניות, ומתחשק לי לשבת בבית הקפה הקטן ההוא.
אד הימהם.
'הפינה של מרטין' באמת אחלה בית קפה. אנחנו גם עושים פה סיבוב. באיזה שעה ניפגש?
הבטתי בשעון הקיר.
באחת עשרה וחצי?
אד הימהם.
אחד עשרה וחצי זה מעולה.
אישר את דברי וניתק.
סיימתי את הארגונים במקלחת ונכנסתי לחדר. לבשתי ג'ינס כחול כהה וחולצת פולו לבנה. נעלתי את הנייק החדשות שלי ויצאתי מהבית. כשהגעתי לקניון עשיתי סיבוב בחנויות וקניתי המון דברים, בעיקר בגדים אבל גם אוכל. ירדתי חזרה לחניון ושמתי הכל ברכב ואז עליתי חזרה לבית הקפה. סימסתי לאד שאני כבר כאן באחת עשרה וחצי אבל הם אמרו שלהתלוות אליי בזמן שאני עושה קניות זה סיוט. ציחקקתי חעצמי מהמחשבה הזאת. התיישבתי בשולחן עם המון כיסאות, ממתין לחברים שלי שיצטרפו. "אמרתי לכם שהוא נקבה," נשמע קולו של ג'ורג'. הם התיישבו אבל לא לפני שטפחו על כתפי ובירכו אותי. "מי נקבה?" שאלתי משועשע. "אתה." ענה לי בקצרה כריס. "וזה כי?" הם צחקו. "כי מתחשק לנו שאתה תהיה נקבה." ענה איידן. גילגלתי עיניים וסימנתי למלצרית לבוא. "אתם הורסים את האווירה הרגועה של המקום." הם צחקו. "מה נסגר? היום שאנטי באנטי?" שאל אד. צחקנו כולנו ללא יוצא מן הכלל. "אני רואה שלמדת מילה חדשה," קרצתי לו והוא פלט נחירת בוז. "היית מת." צחקתי. "אבל אני לא." כשהרמתי את עיניי והבטתי במלצרית היופי שלה שבה אותי. היא הייתה גבוהה בדיוק בגובה הנכון, עיניים אפורות, שיער חום שבקצוות צבוע בבלונד וגוף מדהים. היא הניחה את התפריטים וחזרה לדלפק. "תסגור תפה שלא יכנס לך זבוב." עקץ אותי איידן וגרם לכולם לצחוק. "סתום את הפה המזויין שלך! ראיתם איזה יפה היא?!" כולם הינהנו ללא יוצא מן הכלל. "תחסוך מאיתנו תום," מילמל כריס. תום זה גם כינוי שנתנו לי. "מה זאת אומרת?" הוא גילגל עיניים. "הסיפור של העשיר והענייה ובלה,בלה, בלה..." הרמתי גבה. "מה הבעיה שלך?" הוא משך בכתפיו. "אין לי אחת כזאת. אני רק מציג בפנייך את התסריט שעלול לקרות. אתה יודע שלסיפורים האלה אין סוף טוב." נאנחתי. "זה לא שאני אתחתן איתה. אני בסך הכל חושב שהיא יפה. אולי אני אזיין אותה." אד גילגל עיניים. "הנה אתה חוזר לדרך שלך. תפסיק עם זה. אל תקשיב לאידיוט הזה. תיקח תמספר שלה, אבל למשהו רציני." משכתי בכתפיי. "לא יודע," התלבטתי. "אני לא חושב שאני בנוי למערכת יחסים. אני צרות ולא רציני. מי תרצה אותי? שכחו מהשאלה האחרונה." הם צחקו. "טוב בואו נבחר קודם משהו להזמין." הם הימהמו. המלצרית הזאת הגיעה שוב ולקחה את ההזמנות שלנו. אני הזמנתי פאי תפוחים ומיץ תפוזים. "תשמין כבר לעזאזל!" אמר אד לעברי ואני צחקתי. "מעניין איך קוראים לה." הבטתי בה. "מה זה משנה? היא נראית קטינה. חוץ מזה אין מישהי שפויה שלא תלך איתך." אמר איידן. "כשהיא באה עם האוכל אני אשאל אותה." אד צחק. "הלוואי מלצרית אחרת תבוא!" נתתי לו מרפק והוא צחק. "עם מזל כמו שלך באמת תבוא אחת אחרת!" צחקנו. אחרי כמה דקות ניגשה אלינו מלצרית אחרת והניחה את המנות על השולחן. גילגלתי עיניים והבנים התאפקו לא לצחוק. "תגידי," היא הימהמה. "איך קוראים למלצרית השנייה?" היא שירבבה את שפתה התחתונה. "איזה מהן?" הצבעתי עליה והיא הינהנה. "סקרלט." סקרלט? בריטי. "היא קטינה נכון?" היא הנידה בראשה לשלילה. "רק אתמול היה לה יום הולדת עשרים ואחת." חייכתי. "תודה?" חיכיתי שתשלים את שמה. "שרון." חייכתי. "תודה שרון." היא הלכה חזרה ופיטפטה עם סקרלט שהביטה בי ואז הפנתה את מבטה ישר כשהוא נפגש בשלי. מה? זה נראה כאילו היא נגעלת ממני. "ראית?" אמר אד כלא מאמין. "ראיתי, ראיתי..." דממה נפלה על השולחן. לאחר כמה שניות התעשטתי. "אם היא לא בקטע שלי, לא צריך. היא בטח לא בקטע של גברים בכלל. היא לא שווה את זה." הבחורים הינהנו והתחלנו לאכול. אחרי שסיימנו לאכול הזמנו חשבון. לא נתתי להם להתווכח ושילמתי את החשבון והשארתי טיפ. סקרלט ניגשה ולקחה את החשבון. "את בריטית?" היא הינהנה. "וזה עינייך?" חוצפנית. אבל אני אוהב את זה. "מה דעתך לתת לי את המספר שלך? שום בחורה שפויה לא מסרבת לי. בינינו, הרי בסופו של דבר את תפסיקי לשחק אותה קשה להשגה, אז בואי נחסוך זמן לשנינו. את יודעת, זמן זה כסף." הבעת פניה הייתה חתומה. "יש לך מזל שאתה לקוח." היא חזרה לדלפק ואני צחקתי. "אחי, לא הגישה הכי טובה להתחיל עם בחורות." אמר אד. "ראית איזה חוצפנית? אני בטוח שאם היינו נפגשים מחוץ לבית הקפה היא הייתה מחטיפה לי." הם צחקו. "אתה כזה חולה בראש. עזוב, וותר היא לא בעיניין." ציקצתי בלשוני. "כולן בעיניין שלי, זה פשוט עיניין של זמן." העפתי לעברה מבט אחרון לפני שיצאתי מבית הקפה והלכתי חזרה לרכב, אבל לא לפני שנפרדתי מהחברים שלי. נכנסתי לרכב וחשבתי שזה מוזר שהיא מסרבת. אני אחזור לשם שוב מחר. היא בסוף תיתן לי את המספר שלה. אני בטוח.
***
הגעתם למטרה ממש מהר וזה הפתיע אותי אבל הנה לכם עוד פרק מיצירת האומנות שנקראת תומס אני פשוט מתה על האידיוט הזה המטרה לפרק היא 50 הצבעות ועשר תגובות
אתם לגמרי מסוגלים אז קדימה רוצו לעשות את זה בזמן שאני אהיה חולה בבית
אוהבת מלאאאא