THE WAY

פרק 10

יצאנו מבית המשפט מחוייכים ועם ראש מורם. גברת גרין חיבקה אותי. "תודה על הכל." מילמלה באוזני. חייכתי אליה ולסקרלט. "זאת העבודה שלי, ואני שמח שעשיתי אותה על הצד הטוב ביותר." היא חייכה. "אני מודה לך, על הכל. לקחנו יותר נכסים ממה שהתכוונו לקחת. אני אתאם פגישה עם המזכירה שלך כדי שנוכל לדבר על הכסף והכל." הינהנתי. "את לא צריכה למהר." היא חייכה בחום וקרצה לי. "תהנו שניכם, אני הולכת." היא חיבקה את סקרלט ונופפה לנו. סקרלט קפצה עלי בחיבוק וצחקתי. "במה זכיתי?" היא צחקה. "הצלת אותנו." היא נישקה את הלחי שלי. הדחף לנשק את שפתיה רק גבר עם הזמן. ניצחנו במשפט ובזה צריך להתמקד עכשיו. כרכתי את זרועותיי סביבה. "מה דעתך שנצא לחגוג?" היא חייכה חיוך שובב והינהנה. "רוצה לנהוג ברכב שלי?" שאלתי לפני שנכנסנו. היא עיקמה את אפה והביטה בי בשאלה. "תאמיני לי שזה כיף. עוד דרך קטנה לחגוג." היא משכה בכתפיה. זרקתי לה את המפתחות ונכנסנו לרכב. "אוי אלוהים, איך אני אמורה לנהוג בזה? אני לא רגילה למכונית הזאת." צחקתי. "תתרגלי. ניסע לאכול איפשהו ואז ניסע לאמץ כלב." עינייה נצצו. "אתה באמת התכוונת לזה?" הינהנתי. "ברור שהתכוונתי לזה. הייתי בבית המחסה לכלבים וראיתי שם האסקית סיבירית מדהימה, היא הייתה מעורבת עם עוד גזע שאני לא זוכר." היא חייכה. "כלב זה כלב. לאן ניסע לאכול?" חשבתי מעט. "מה דעתך על מקדונלס?" היא צחקה. "מתאים לי. לא חשבתי שאתה אוכל במקומות כאלה." הרמתי גבה בשעשוע. "מה רע במקדונלס? את רומזת שאני סנוב?" היא בחנה אותי לרגע. "שלא תעזי!" הזהרתי אותה והיא צחקה. "אני פשוט מתקשה לדמיין אותך אוכל המבורגר," אמרה. "אין לך דימיון מפותח, מיס גרין. הייתי חייב לציין את זה." היא צחקה. אני אוהב שהיא צוחקת באמת, לא כמו הבחורות האלה שמצחקקות כמו תיכוניסטית חסרת תקנה. "החליפה הזאת מחמיאה לך." ציינה זאת בקלילות כאילו אין חשיבות לעובדה שהיא החמיאה לי כרגע. "תודה. אני בהחלט יכול לומר את אותו הדבר עלייך." חייכתי חיוך ממזרי. "אתה מפלרטט איתי?" שאלה משועשעת. "אם את רוצה." היא צחקה. "מה דעתך שנאכל פיצה?" שינתה נושא. הנדתי בראשי. "אז הלכנו על ג'אנק פוד ופאסט פוד היום?" היא הינהנה. "מתחשק לי המבורגר ענק עם קולה וצ'יפס בצד, לא בא לך?" שאלתי והבטתי בה. "אין לי בעיה," מילמלה. לפתע גבי נצמד לכיסא מהמהירות שבה היא נהגה. "וואוו, תאטי." היא צחקה. "זה באמת כיף לנהוג באוטו הזה." היא נסעה ממש מהר. "החלפנו תפקידים ולא ידעתי? את אמורה להזהיר אותי ממהירות מופרזת, לא ההפך." היא צחקה והאטה. "פחדן," מילמלה. "תחזרי על זה שוב." היא חייכה חיוך תמים. "פחדן." ניגנה את המילה על שפתיה. "תיזהרי ממני!" היא גיחכה. "אתה תיזהר ממני. אני עלולה לתת לכלב לנשוך לך את הישבן בלילה!" ניסיתי להחניק אץ הצחוק שלי, אך ללא הצלחה. התגלגלתי מצחוק. "יש לך עוד תוכניות שקשורות לישבן שלי?" היא הסמיקה. "את מסמיקה! רגע, אז זה אומר שיש לך תוכניות כאלה?!" היא צחקה בליווי גלגול עיניים. במשך כל השהות שלנו במקדונלס פלירטטנו אחד עם השני. אני מניח שבגלל השמחה שלנו מהניצחון בתיק נתנו לעצמנו להשתחרר. "את דואגת לאבא שלך עכשיו?" היא נאנחה והניחה את האוכל בצד. "טיפה." מילמלה ולגמה מהשתייה שלה. הנחתי את ידי על ידה וליטפתי אותה עם אגודלי. "אני כאן תמיד. אבא שלך בסדר גמור, אני בטוח בזה. יש לו בית וחשבון בנק. יש לו עבודה והכל, תדאגי לעצמך." היא הימהמה. "ההמבורגר של בורגר קינג יותר טעים." אמרה בפה מלא. צחקתי. "עם הפה שלך מלא באוכל, זה לא נראה ככה." היא החניקה את החיוך שלה עד שבלעה את האוכל ופרצה בצחוק מתגלגל. "תיזהרי, את תיחנקי בסוף." אמרתי כשהיא השתעלה וזה רק גרם לה לצחוק יותר. לא יכולתי ופשוט התחלתי לצחוק גם. "את משוגעת!" היא צחקה. "מצטערת, שיש לי התקף צחוק צריך לתפוס מחסה." צחקתי. התלוצצנו והעברנו את הזמן בנעימים ואז הלכנו לבית המחסה. נכנסנו פנימה ואחת מהמתנדבים ניגשה אלינו. "שלום," בירכה אותנו. "שלום. באנו לאמץ כלב." אמרתי וכרכתי את ידי סביב סקרלט. היא לא התנגדה, ובאותו הרגע זה נראה לי טבעי. "אתם נראים זוג ממש חמוד." אמרה המתנדבת. סקרלט הסמיקה. "אנחנו לא זוג." המתנדבת משכה בכתפיה. לפחות היא לא חטטנית, למרות שקלטתי את הצורה שהיא מסתכלת על היד שלי שכרוכה סביב סקרלט. "אני כבר הייתי פה וראיתי כלבת האסקי שמעורבת עם עוד גזע, היינו רוצים אותה." היא חייכה בחמימות. "דיזי. בואו אחרי." אמרה. נגררנו אחריה ופגשנו את הכלבה. סקרלט התנתקה ממגעי מיד וניגשה כדי ללטף אותה. "אני חושבת שאני מאוהבת." אמרה ונתנה לכלבה לרחרח אותה. ציחקקתי. "ידעתי שתאהבי אותה." היא ליקקה את סקרלט. "היי דיזי." נשכתי את שפתי. היא כזאת חמודה. מה אני בן עשר? חמודה? ברצינות? טוב, האמת שהיא באמת חמודה... ניגשתי לכלבה וליטפתי אותה. ידי פגעה בידה של סקרלט והיה נראה כאילו זה לא מזיז לה. טיפלנו בכל מה שהיה צריך בנוגע לכלבה ולקחנו אותה לדירה שלי. קנינו לה אוכל, חטיפים לכלבים, כלים למים ואוכל, צעצועים, רצועה, קולר, מיטה וקבענו עם הווטרינר. דיזי נכנסה פנימה מכשכשת בזנב ומרחרחת כל דבר. היא בודקת את הטריטוריה החדשה שלה. משכתי את סקרלט לספה. העפתי את הז'קט שלי, הפשלתי שרוולים, שיחררתי את העניבה ופתחתי כמה כפתורים. "אחד הימים הטובים שלי." אמרה. "אני שמח." הייתי חלק מזה שהיום שלה כזה טוב. "מעניין מה אמא שלי עושה." אמרה. צחקתי צחוק מר. "לא תודה, חמודה. עד שאמא שלך התחילה לסמפט אותי, אני ממש לא מתכוון לרכל עליה ולדחוף את האף שלי לעניינים שלה." היא צחקה. "היא גרמה לך לשקשק מפחד?" גיחכתי. " לא." היא הביטה בי בספקנות. "כן." שיניתי את דעתי. היא צחקה. "כן, היא יכולה להיות ממש משוגעת כשצריך. אבל האוכל שלה מחפר על הכל. אתה חייב לאכול אותו פעם." חטפה את השלט וזיפזפה. "אני מעדיף להימנע, אולי היא תשים לי רעל." צחקנו. "היא בהחלט מסוגלת לזה." קרצה לי. "מה דעתך על סרט טוב?" היא הינהנה. חטפתי ממנה את השלט. שמתי לנו את הסרט 'אנחנו חברים שלך' עם זאק אפרון. סקרלט נשכה את שפתה התחתונה. "זאק אפרון, הא? אתה יודע לקלוע לטעם של בחורה. הוא כזה חתיך." אמרה בחולמנות. הרגשתי דקירת קנאה קטנה שמיד התחלפה בצחוק ושעשוע. "ברצינות. אנחנו חייבים לראות אחרי זה את הסרט שלו 'שכנים', הסרט הזה מושלם ואתה פשוט תמות מצחוק." חייכתי. היא נראתה כמו נערה מתבגרת. היא דיברה עליו בכזה להט שגרם לי להיות משועשע. "כל מה שהגברת רוצה, הגברת תקבל." היא חייכה חיוך מרוצה ומלא סיפוק. פרעתי את שיערה בחיבה. "יש לך כלבה שתוכל לעשות לה את זה, ובכל זאת אתה בוחר לעשות את זה לי?" לא יכולתי שלא לצחוק. "את קורעת אותי מצחוק." היא חייכה וקרצה לי. "אני שמחה שאני קורעת אותך." אחרי הסרט 'אנחנו חברים שלך' ראינו את הסרט שלה. "מה אתה חושב על הסרטים?" היא התמתחה והחזה שלה בלט מעט. הסטתי את עיניי במהירות. "מאוד אהבתי אותם. צדקת, 'שכנים' באמת סרט קורע. אבל יש משהו ב'אנחנו חברים שלך' שדיבר אלי יותר. אני מניח שהסרט הזה יותר..." חיפשתי את המילה המתאימה. "מעניין ואמיתי." השלימה אותי. הינהנתי. "לחלוטין." היא חייכה בחמימות. "אני אלך לי הביתה, אמא שלי לבד עם המון כסף, זה מתכון לאסון. אני כבר רואה אותה עושה סיבוב שופינג ומתפרעת." צחקתי. "תסמכי עליה." אמרתי. "קשה לי. היא בזבזנית מטורפת, מישהו צריך להשגיח שהיא לא תעשה שטויות." היא קמה מהספה. "נו, אל תלכי." הבטתי בה בתחנונים. "לא, אל תעשה לי עיניי עגל חסר ישע." ציחקקתי. "מאיפה הבאת את זה?" היא חייכה. "מה זה משנה? העיקר הפסקת לעשות לי את הפרצוף האומלל הזה." הנדתי בראשי וחייכתי. "בשביל הכלבה תישארי," היא צחקה. "אתה משתמש בה בתור תירוץ?" התעלמתי משאלתה לחלוטין. "בבקשה," היא הנידה בראשה, מסרבת להיכנע לי הפעם. "אין לי בגדים. אני מבטיחה שביום אחר שתרצה תגיד לי בבוקר ואני אבוא. אני צריכה להתארגן קודם." הינהנתי, מעט מבואס. "אבל אתה מוזמן לישון אצלי מתי שבא לך." הנדתי בראשי נחרצות. "אני ואמא שלך תחת קורת גג אחת? לא תודה, מותק." היא צחקה. "אנחנו יכולים לישון בדירה שגרנו בה פעם. היא משקיפה לסנטרל פארק. היו לנו יותר מבית אחד." התמתחתי. "אין לי כוח," היא צחקה. "אז תישאר בבית. אני אלך לי," היא התקדמה לדלת. "איך תלכי?" קמתי מהספה לעבר המפתחות של הרכב שנחו על השולחן. "מונית." גילגלתי עיניים. "אין מצב! אני לוקח אותך!" היא החזירה לי וגילגלה עיניים. "תומס, אתה נראה עייף אז לך לישון. אל תדאג לי, אני אסתדר." וכרגיל התחמקה בלי לתת לי הזדמנות לעשות משהו. נאנחתי.
תומס:כשתגיעי הביתה תודיעי לי. אם לא תגיעי תוך שעה, אני אדאג ואצא לחפש אותך. ראי הוזהרת, סקרלט גרין!
יכולתי לדמיין אותה צוחקת ומגלגלת עיניים עכשיו.
סקרלט:כן המפקד!
צחקתי.
חזרתי לספה והנחתי את הטלפון שלי לידי. דיפדפתי בערוצי הטלוויזיה ועצרתי על פרק מ'משחקי הכס'. אני לא מת על הסדרה, אבל וואטאבר.
כשסקרלט הגיעה הביתה, היא שלחה לי סלפי מצחיק שלה מול המראה בכניסה לבית. היא צירפה לה את הכיתוב: מוגנת!
חייכתי לעצמי וסגרתי את הטלפון. אני רוצה הביתה. רגע, מה? אני כבר בבית. מה נסגר איתי, לעזאזל? מה בן אדם אמור לעשות עם עצמו, כשהוא מפסיק להרגיש תחושה של בית כשהוא בביתו? התחושה הזרה הזאת חזרה שוב. כשאני לבד ראשי מלא במחשבות. אני שונא את המחשבות האלה לפעמים. היא נותנת לי את האפשרות לברוח מהכל. נאנחתי. סידרתי לדיזי הכלבה את הכלים, המיטה והכל. לפחות יש לי עוד נפש חיה פה. העפתי את המחשבות במהירות מראשי. שיחקתי קצת עם הכלבה, התקלחתי ונחתי בחדר שלי. הבית היה שקט, מידי פעם נשמעו הנביחות של דיזי. השעה הייתה עדיין מוקדמת יחסית, אז החלטתי להזמין את החברים שלי אלי. אירגנתי טיפה וניקיתי. נשמעו הדפיקות בדלת. "תומס, אידיוט שכמוך, התגעגענו!" התנפלו עליי. אד הציץ פנימה. "איפה סקרלט? היא ישנה פה מידי פעם, לא?" לחש. הינהנתי. יש מצב שסיפרתי את זה ושכחתי? "היום היא לא יכלה. ניצחנו במשפט, אז בואו נרים כוסית!" הם הריעו. התמקמו בסלון שלי ושיחקו עם הכלבה. "מתי הבאת אותה?" שאל כריס. "היום. אני וסקרלט התאהבנו בה. אל תציקו לה יותר מידי, היא עדיין לא רגילה למרות שהיא ממש חברותית." הבאתי את אחד מבקבוקי השמפנייה וכוסות. פתחנו אותו והרמנו כוסית. "אז אתה וסקרלט בחרתם את הכלבה ביחד? אתם ישנים ביחד מידי פעם, אז יש משהו שאנחנו צריכים לדעת?" שאל איידן בממזריות. "כבר הזהרתי אותך, אל תדחף את האף. למה אתה חושד, הא? אתה רוצה אותה?" האווירה נהפכה למתוחה. "תומס, אני חבר שלך ובסך הכל ניסיתי להבין מה יש בניכם. אתה יודע שקודם כל אחים לפני בחורות. אם אתה או מישהו פה מסמן בחורה, היא מחוץ לרדאר שלי." נאנחתי. מה לעזאזל עובר עלי? "אני מצטער, אחי. אני יודע שאתה לא תעשה את זה, פשוט ש... אני בעצמי לא סגור על מה זה עדיין. אני עדיין לא יודע מה אני רוצה, אתה מבין?" הוא הינהן, מבין על מה אני מדבר. "מתי נהפכתי לכזה רכרוכי?" מילמלתי. "אהבה משנה אנשים." אמר כריס. "אני לא רוצה להתעמק בזה. בואו נהנה מהערב שלנו." הם הריעו בשנית. העברתי את זמני עם החברים שלי ונהנתי. בסוף הערב נפרדתי מהם והתחלתי לנקות את הבלגן. צנחתי על המיטה שלי ושקעתי בשינה עמוקה.
***
מצטערת על הפרק שהתעכב אני חולה כבר משבוע שעבר ונשארת בבית
המטרה לפרק 85 הצבעות ו35 תגובות
עופו על זה פיפול
אוהבת אתכם
נ.ב
רוצו לקרוא את הסיפורים של yuval2 יש לה שני סיפורים מדהימים שמגיעה להם הרבה יותר תשומת לב וקוראים ועל הדרך תאחלו לה מזל טוב כי יש לה יום הולדת
אין עליכם!!!! הגענו ל 7k צפיות ומעל 1k דירוגים ומעל 300 תגובות אתם לא מבינים כמה זה משמח ונותן מוטיבציה כל פעם מחדש אז תמשיכו ככה;)