THE WAY

פרק 20

היא התעוררה? אני מתקרב למיטה ומשפשף את עיניי. כשאני פוקח אותן אני מבין שדימיינתי. אני נאנח בכאב ויוצא מהחדר. מתי הסיוט הזה יגמר? אני כבר רוצה שזה יגמר.
כעבור שבוע-
סקרלט עדיין לא התעוררה, אבל היא כבר לא שוהה בטיפול נמרץ. העבירו אותה לחדר פרטי. המצב שלה התייצב והרפאים אמרו שרק כשהיא תתעורר נוכל לדעת מה היקף הנזק שנגרם. אני ואימא שלה שוהים בעיר וכל הזמן נמצאים בבית החולים. אבא של סקרלט הגיע היום בבוקר ואימא שלה גירשה אותו. הוא נראה כל כך אדיש שהתאפקתי לא להעיף לו אגרוף. "תומס, אתה רוצה לאכול? לא אכלת מאתמול." אני נאנח. "רק קפה." היא מהנהנת והולכת לקפיטריה. אני יושב ליד המיטה של סקרלט ומדבר איתה. מידי פעם אני משמיע לה מוזיקה מהנגן mp3 שלה. אני נאנח. אני כל הזמן בקשר עם דיוויד והוא מעדכן אותי בהכל. החברים שלי כל הזמן בקשר איתי ודואגים לי. איידן, ג'ורג, כריס ואד התקשרו לא מזמן. אני נשען לאחור בכיסא ונאנח. כבר שבוע שלא ישנתי טוב. שבוע שלם עם הרהורים וספקות. ספקות לגבי מה שהרופאים אמרו. ספקות לגבי זה שיכול להיות שהם השמיטו כמה פרטים ועשו את המציאות יפה יותר. הרי אמרו שהאחוזים שהיא תתעורר עם נזקים הם גבוהים, אבל אני לא רוצה לחשוב שזה נכון. אני רוצה לחשוב שזה לא משנה, כי אחוזים הם רק מספרים. היא חזקה יותר מזה. אני כל כך רוצה שיגידו לי שהיא תתעורר על בטוח. אני זקוק למשהו לאחוז בו בזמנים הקשים האלה. החברים שלי ואימא שלה הם משענת אבל אני צריך אותה.
הטלפון שלי מצלצל.
הלו,
אני אומר ולא מביט בצג.
תומס, הכל בסדר? רק עכשיו שמעתי מהחברים שלך ומדיוויד. למה לא אמרת לי? אני דואגת לך ומשתגעת פה.
אימא שלי. צל של חיוך מופיע על פני ואני נרגע מעט.
אימא, אני יצאתי בשלום. המכונית פגעה בסקרלט. היא הייתה בטיפול נמרץ אבל בגלל שהמצב התייצב אז היא נמצאת כרגע במחלקה. 
אני אומר ומנסה לא להראות לאימא שלי כמה פגיע אני. זה רק מה שחסר לה עכשיו, לדאוג לי.
תומס, חוצפן אחד, שלא תעז להראות לי שהכל כביכול בסדר! אני יודעת שאתה משוגע עליה. זה בסדר לא להיות בסדר כל הזמן. בזמנים כאלה כולם היו נשברים, אז תפסיק לשדר שהכל בסדר כל הזמן!
עיניי נפערות מעט ואין לי מילים.
א...אני, אין לי מילים.
אני אומר במעט גמגום. אימא שלי לפעמים יודעת לקרוא אותי כמו ספר פתוח.
אני דואגת לך. אני מבינה שזה קשה, אבל אתה לא צריך להסתיר ממני. אני אימא שלך ואני תמיד אתמוך בך. אתה צריך שאני אבוא?
אני מניד בראשי כאילו היא יכולה לראות אותי.
אימא, תישארי בבית. יש לך מספיק דברים על הראש ואת לא צריכה עוד נטל.
אני אומר.
אתה לא נטל! אתה הבן שלי!
אימא של סקרלט נכנסת לחדר עם סנדוויץ' ועוד קפה. היא מניחה אותם לידי. "תאכל." היא מצווה עלי.
מי זאת שם, תומס?
שואלת אימא שלי.
זאת אימא של סקרלט. היא נמצאת איתי כאן.
"תגיד לאימא שלך שלא תדאג, אני מטפלת בך ודואגת לך." אומרת גברת גרין.
תגיד לה ששמעתי אותה ותודה לה בשמי.
אני מחייך. המשפחות שלנו כבר  מסתדרות וזה כבר טוב.
אימא באמת שאין צורך שתדאגי לי. אני מבטיח שאני אתקשר אלייך כל יום.
היא מהמהמת.
אני אוהבת אותך.
היא אומרת ומנתקת.
"אימא שלי מודה לך על זה שאת דואגת לי." היא מחייכת חיוך אימהי. "ככה זה משפחה." היא קורצת לי וכשמביטה בסקרלט מבטה קודר. "היא נהיית חיוורת. היא לא נחשפה לשמש זמן די ממושך ותאורת בית החולים מזוויעה." אני נאלץ להסכים איתה. "לא הבאת לעצמך אוכל? את תגוועי לי ברעב פה." אני אומר. "אני לעומתך, זוכרת לאכול." אני מהנהן ומודה לה על הדאגה. היום אימא שלה ישנה בבית החולים. אנחנו עושים תורות כי שנינו מותשים ומישהו חייב לישון טוב. כשאני חוזר לבית המלון המזוודה של סקרלט פתוחה והדברים שלה מונחים בכל מקום. אני נאנח ולוקח בגדים כדי להתקלח. כשאני מסיים להתקלח, להתלבש, להתגלח ולצחצח שיניים-מה שלא עשיתי במשך השבוע הזה בשל מצבי הרגשי- אני מחליט לשכוח לערב אחד. ערב אחד של מנוחה. של בריחה. אני כל כך רוצה להרגיש אותה לידי, אבל אני מרגיש צורך בלתי נשלט לוויסקי. אני זקוק לאלכוהול שיזרום בעורקיי רק לערב אחד ויגרום לי לשכוח את יגוני. שיגרום לי לשכוח את הייסורים שאני עובר. אני מחליט לזרוק על עצמי משהו פשוט ולחפש בר. יש שיחשבו שאני לא אוהב אותה אם בזמן שהיא שוכבת בבית חולים מחוברת הכרה אני הולך לבר להשתכר. הם טועים. דווקא בגלל שאני אוהב אותה כל כך אני זקוק לערב אחד בו אני אשכח באיזה מצב היא. הכאב שמרגישים הוא קשה מנשוא. כשאני נכנס לבר אני מתיישב על הבר ומזמין כוס של ג'ק דניאלס. הברמנית מחייכת אלי בפלרטטנות אך אני מתעלם. אני לא מסוגל לפזול לכיוון של בחורות אחרות. הן לא מעניינות אותי. הראש שלי עסוק במחשבות עליה. הברמנית מגישה לי את המשקה. "מה גורם לבחור כל כך חתיך להיראות כל כך מיוסר?" אני שותה חלק מתכולת הכוס. "את לא הפסיכולוגית שלי, ואני גם לא זקוק לאחת." אני מוציא מעט מהקיטור שלי עליה. ואני מדגיש, מעט. "אהבה נכזבת?" אני מגלגל עיניים אבל לא יכול לעצור את הגיחוך שנפלט מפי. "תאונה. היא חסרת הכרה ונמצאת בבית חולים מעל לשבוע." היא סוקרת את פני רגעים ארוכים ואז ניגשת לבקבוק הוויסקי. היא מגישה לי כוס נוספת. "זה על חשבון הבית. אני בטוחה שאתה זקוק לזה." המבטא הבריטי הכבד שלה ניכר בדיבורה. "תודה." היא מהנהנת וחוזרת למלא את בקשותם של שאר הלקוחות. אני מסחרר את הנוזל בכוס ונאנח. בזמן האחרון אני נאנח ומגלגל עיניים יותר ממה  שאני יכול לספור. אני גם עצבני ונמצא על קוצים. אני מרגיש כאילו אני עומד להחטיף מכות לבן אדם הראשון שיעבור מולי. הטלפון שלי מצלצל. אני מביט בשם שמתנוסס על הצג. 'דיוויד'.
הלו,
אני אומר ומסיים את הכוס הראשונה.
אני שומע מוסיקה? איפה אתה תומס?
אפילו לא שמתי לב למוסיקה שהתנגנה ברקע.
אני בבר. אני חייב להטביע הכל לערב אחד. אני לא מסוגל לשאת את הכאב הזה.
אני אומר בקול צרוד להחריד.
אל תישאר בבר, תומס. דברים שתצטער עליהם עלולים לקרות. תחזור למלון.
אני נאנח. שוב.
דיוויד, אני זקוק לזה. אני אדבר איתך מחר.
אני לא מרחיב יותר מידי ומנתק.
אני מחליט שעכשיו מתחשק לי קוקטיילים. אני מזמין אחד אחרי השני. לאט לאט אני מתחיל להרגיש את עירפול החושים. הברמנית ניגשת אלי. "אתה נראה די שיכור, להזמין לך מונית הביתה?" אני מניד בראשי. "אני תייר מארצות הברית, בטח שמת לב בגלל שאין לי מבטא," היא מהנהת. "אז אני נמצא במלון. מה שאני קורא לו 'בית', זה בעצם מישהי. החברה שלי היא הבית שלי." היא מביטה בי בעצב ורחמים. "אני שיכור אומלל, לעזאזל!" אני מטיח את ידי בדלפק של הבר. הברמנית כלל לא נבהלת מההתנהגותי הבוטה. כנראה היא רגילה לטיפוסים משוגעים כמוני שבאים לשתות ולשכוח הכל ללילה אחד. "אני חושבת שאם תמשיך לשתות תהיה עוד יותר אומלל." אומרת בזמן שהיא מייבשת כוסות בעזרת מגבת. "אבל את צריכה שאני אמשיך לשתות כדי שתקבלי משכורת." היא מחייכת. "אני לא אוהבת לראות אנשים במצב הזה, חוץ מזה אני ברמנית כי אני אוהבת את העבודה. במה אתה עובד?" היא מנסה לפתח שיחה. "אני עורך דין. ייצגתי את אימא שלה במשפט, אבל הכרנו לפני. לא הייתה לנו התחלה טובה בכלל, אבל בשלב מסויים הפכנו לידידים והבנו שאנחנו רוצים יותר." והמשכתי לספר לה את כל הסיפור שלי ושל סקרלט. "אני חושבת שיהיה לכם סוף טוב." אומרת ואני מביט בה.  "בחיים שלי לא שמעתי מישהו מדבר על חברה שלו ככה. האהבה שלכם תשרוד את זה, זה בסך הכל מכשול." אני מביט בה ארוכות. "מכשול שמסכן את החיים שלה. עזבי, באתי כדי לשכוח. אפשר עוד שוט של וודקה." היא מהנהנת. אני מניח את השטרות של הכסף על הדלפק. "תגידי לי אם זה לא מספיק." היא סופרת את הכסף. "חסרים עוד ארבע לירות שטרלינג." אני מוציא את האשראי שלי. "פשוט תשלמי הכל באשראי, את המזומן קחי בתור טיפ." היא פוערת את עינייה ומודה לי בחיוך. במשך הערב אני ממשיך לשתות עוד ועוד שוטים עד שלא זכרתי כמעט איך קוראים לי.

אני מתעורר במיטה. אני מביט מסביב ומזהה את החדר במלון שאני ישן בו. הטלפון שלי מפוצץ בהודעות ושיחות. האחרונה היא מאימא של סקרלט.
קרה משהו?
אני שואל, אחוז בבהלה.
תומס, היא...
***
כןןן אז אני בקטע של להשאיר אתכן במתח.
המטרה לפרק הבא 180 הצבעות ו70 תגובות
לכו על זה אנשיםםם
אוהבת את כולםםם