THE WAY

פרק 3

חזרתי לבית שלי כדי להתקלח. התקלחתי במהירות, התזתי על עצמי בושם ובחרתי אחת מהחליפות שלי. הבטתי בקעקועים על גופי וחשבתי לעצמי שאני חייב להשתזף קצת. יצאתי לכיוון המשרד. כשנכנסתי פנימה דיוויד נראה לחוץ. "בחורה רודפת אחרייך בגלל שנטשת אותה אחרי זיון כושל? תפסיק להיות לחוץ. תלמד מהטוב ביותר." אמרתי משועשע. "חה, חה. אתה מצחיק היום אתה יודע?" חייכתי. "היום? אני תמיד מצחיק. מה קרה לך?" התיישבתי בכיסא שלי. "המצב גרוע בוס." החיוך ירד מפני. "בוס? אתה קורא לי ככה רק כשמשהו רציני צץ בעבודה. מה קרה?" הוא משך בעניבה שלו והתיישב מולי. "זאת גברת ג'ונסון." הינהנתי. "היא מאיימת שתפסיק את הייצוג שלנו. היא קיבלה הצעה טובה יותר וזולה יותר. אתה יודע איך זה עשירים? כל סנט חשוב להם. ובעלה השיג עורך דין מעולה מוושינגטון והוא מביא אותו לכאן בטיסה. היא אומרת שאנחנו לא עושים מספיק מאמצים בשביל התיק שלה." הימהמתי. " תכניס לראש שלך שאין לנו מתחרים כי אנחנו הטובים ביותר. ולפי מה שאני יודע אנחנו השקענו מאמצים ומשאבים רבים במקרה הזה. מה קרה פתאום? מי העורך דין שלה?" הבעת פני הייתה חתומה. "ג'ף." הינהנתי. "תקבע לי פגישה איתה מחר. אני רוצה שאתה וג'ף כמובן תהיו נוכחים. אני ברור?" הוא הינהן. "ודיוויד?" הוא הסתובב לפנח שיצא מהמשרד. "כן בוס?" חייכתי. "אל תקרא לי בוס. אני מרגיש זקן ואני בסך הכל בן 27." הוא צחק. "ביי בוס." סגר את הדלת. "דיוויד אתה כל כך מפוטר!" צחוקו נשמע גם מבעד לדלת. "אני מת על הטיפש הזה," מילמלתי לעצמי. אחרי כמה דקות נכנסה המזכירה שלי. "דיוויד ביקש ממני לקבוע פגישה. העברתי לך את הפרטים ושיניתי את הלו"ז." הינהנתי והיא יצאה החוצה אבל לא לפני שהניחה לפני מסמכים. "תומס אלה מסמכים שאתה צריך לחתום עליהם." הניח דיוויד ערמה מטורפת על השולחן שלי. "אם יש משהו שאני שונא בלהיות עורך דין זה המסמכים. אני כל כך אוהב את העבודה המפולפלת, אבל מסמכים זה חרא." הוא צחק. "בחרת לעצמך חתיכת מקצוע." צחקתי. "כן." מילמלתי והוא יצא. אחד מהדברים שאני אוהב בעבודה שלי זה האנשים. אנשים שונים, סיפורים שונים. אני לא נולדתי עם כפית זהב בפה. אני הבן הבכור בין 4 אחים. גדלנו בדלות ונאלצתי להתחיל לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור להורים. התבגרתי יותר מהר משנער צריך להתבגר. עבדתי בעבודות רבות כדי לממן לעצמי את התואר. מילצרתי, עשיתי בייביסיטר, ניקיתי רחובות ועוד המון עבודות. שלא תבינו אותי לא נכון, כל עבודה מכבדת את בעליה. כל הדרך נאחזתי באמונה ותקווה שהגלגל עגול. יום אחד הייתי למטה ועכשיו אני למעלה. כל אורך הדרך היו לי מי שיתמכו בי גם אם הדרך שלי לא הייתה קדושה. ניתנה לי מתנה. המראה שלי. ניצלתי אותו כשיכולתי. הוספתי לו חיוך שרמנטי ודיבור פלרטטני. כל דבר היה בכיס שלי. אני נשמע מתנשא אבל כבר ממזמן לא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי. לפני כמה שנים קניתי להורים שלי את הבית שהם משכירים. הגעתי הביתה והנחתי בפניהם את המסמכים. אמא שלי בכתה ואבא שלי חיבק אותי ולא אמר מילה. לא הייתי זקוק למילים או לתודות. ידעתי באותו הרגע שהם גאים בי יותר מהכל. שאין מילים שיתארו את צה שהם מרגישים באותן הרגע. לא היה צורך למילים. ההורים שלי תמיד היו גאים בי ועל הדברים שהשגתי בחיים. אבא שלי תמיד צוחק ואומר שבדבר אחד הוא נכשל בלגדל אותי. נשים. תמיד זה היה גורר צחוק מצד כל המשפחה. אני האח הבכור והכי מוצלח אבל בלי מערכת יחסים אחת רצינית. שלושת האחים שלי נשואים עם ילדים חוץ מהצעיר שהתחתן לא מזמן. עיינתי במסמכים וחתמתי עליהם. "מה הפעם דיוויד?" שאלתי כשראיתי אותו נכנס עם ערמה נוספת. "תיקים עם בקשות מיוחדות." הרמתי גבה. "בקשות מיוחדות?" הוא הינהן. "עשית סינון? אין מצב שהכמות כל כך גדולה." הוא הימהם. "עשיתי סינון לפי הקרטריונים שהנחת לי." נשפתי אוויר. "זה המון," מילמלתי. "זה נכון. אבל כולם פה מבקשים שאתה אישית תייצג אותם והם מוכנים להתגמש על המחיר מאוד." ריפרפתי בתיקים ושלפתי אחד. "תקבע לי פגישה עם האישה הזאת עוד היום." הוא הינהן. "אה ודרך אגב, בוס אתה לא יכול לפטר אותי כי אתה מת עליי." צחקתי. "לך מכאן לפני שאני מזמין לך אמבולנס." הוא צחק ויצא מהחדר. בזמן שחיכיתי שדיוויד יחזור ויאשר את הפגישה ג'ורג' התקשר אלי.
שלום נקבה.
גילגלתי עיניים בליווי חיוך.
כן, ג'ורג'? אתה יודע שיש לי שם?!
הוא הימהם.
יודע, יודע תומי. אז חשבתי אם מתחשק לך להצטרף אלינו היום למועדון לילה?
בפעם הקודמת הם הלכו בטעות למועדון של הומואים. כשהבנו למה אין בחורות במועדון רציתי להתאבד.
מי בא?
שאלתי.
כולם.
הימהמתי.
תסמס לי תפרטים?
רק שלא יפול עליי מועדון כזה שוב.
ברור, תומי. לך להשתעשע עם המזכירה שלך עד אז.
גילגלתי עיניים. הוא אמר את זה בכוונה בגלל שהוא יודע שאני לא מתעסק עם העובדות.
ביי ג'ורג'.
הוא צחק וניתק.
דיוויד שירבב את ראשו דרך הדלת. "היא תגיע בעוד שעה." הודיע ויצא. התעסקתי בניירת עד שהלקוחה הגיעה. פתחתי את הדלת ועיניי לא האמינו למה שראו. "סקרלט?" היא חייכה. "תומס." היא ואישה מבוגרת נכנסו פנימה. הבעת פניי הייתה מופתעת. הן התיישבו בכיסאות. "אתה מכיר את הבת שלי?" הינהנתי. "כן גברתי." היא חייכה אלי בחום. "סקרלט את צריכה בן זוג כזה. תראי איזה כובש הוא." אמרה האמא וסקרלט הסמיקה. חייכתי לעצמי. "אמא מספיק. תאמיני לי שהוא אידיוט אמיתי." אימה הרימה גבה. "אני חולקת על דברייך. למה שלא תיקחי את המספר שלו או להפך?" אני נשנעתי לאחור בכיסא וצפיתי במחזה שמתרחש מול עיניי. חסר לי פופקורן וכוס זירו ענקית ואז זה יהיה מושלם. "אמא מספיק." מילמלה במבוכה ועצבנות. אני שילבתי ידיים וחייכתי חיוך מרוצה. "כן, סקרלט. למה שלא תתני לי את המספר שלך?" היא הביטה בי באדישות וגילגלה עיניים. "אנחנו פה בשביל התיק או מה?" התעשטתי. "את צודקת. מה מביא אתכן לכאן?" הן הביטו בי מבולבלות. "לא קראת את הבקשה?" שאלה סקרלט. "קראתי. אני רוצה פירוט ממכן." אמה הינהנה. "זה בעלי. בקרוב יהיה בלי לשעבר. הוא בגד בי והשאיר את שתינו ללא פרוטה. סקרלט ממלצרת כדי לעזור לי להחזיק מעמד. אני לא אשקר לך, מזומן אין לי לשלם לך. אנחנו נעשה חוזה ונגיע להסדר שאתה תקבל אחוזים ממה שמגיע לי במשפט. בעלי בגד בי והיה מכה אותי במשך שנים." אומרת בשקט את המשפט האחרון. "אין לנו הסכם ממון אבל האידיוט העיף אותנו מהבית. מגיע לי חלק, אם לא הכל. אני יודעת שפניתי לטוב ביותר בתחום ואנחנו ננצח אם תבחר לייצג אותי." חייכתי אליה בחום. "אני אשמח. אנחנו צריכים לקבוע פגישה נוספת כדי לרדת לעומק העיניין. תדברי עם המזכירה שלי שיושבת בחוץ והיא תקבע לכן פגישה." היא הינהנה. "למה סקרלט כאן?" סקרלט נאנחה. "היא ביקשה ממני להיות איתה. אבל אני לא מתכוונת להתערב בזה. זה נשאר בינך לבין אבא." אמה הינהנה. "אנחנו נדבר על זה בבית." הן קמו וליוויתי אותן ליציאה. "אני גונב לך אותה לשתי דקות." קרצתי לאמה. "מה עכשיו?" היא רטנה. "את מאמינה בגורל? אני כן. תראי איך הוא הפגיש בנינו בייב." היא עשתה פרצוף נגעל. "בייב? ברצינות? אתה חתיכת אידיוט." צחקתי. "ואת פרחחית. לא ענית לי השאלה שלי." היא גילגלה עיניים. "לא." חייכתי. "אני אזדקק למספרים שלכן כדי לתאם פגישות וכאלה." היא שילבה ידיים והרימה גבה. "אה, כן? חשבתי שהמזכירה שלך עושה את זה." חייכתי. "היא עובדת קשה ואני רוצה לעזור לה." היא פלטה נחירת בוז. "כן, בטח. ביי תומס." חייכתי. "להתראות בייב." היא הביטה בי בפרצוף כועס והמשיכה ללכת. חזרתי למשרד שלי ומצאתי את דיוויד יושב בכיסא שלי עם הרגליים על השולחן. "מה לעזאזל קורה פה?" הוא צחק וקם. "תמיד רציתי לדעת איך זה מרגיש." גירד את עורפו במבוכה. "אתה חוצפן." אמרתי והוא צחק. "למדתי מהטוב ביותר." עקץ אותי. "אני רואה. התלמיד הערים על המורה מה שנקרא." אמרתי משועשע. "מצטער. זה לא יקרה שוב." חייכתי אליו. "אם זה רק אתה אז זה בסדר." הבעת פניו הפכה למתוחה. "דיוויד בבקשה תגיד לי שאתה היחיד שמתיישב לי ככה במשרד." הוא האדים. "אני היחיד שיושב לך ככה במשרד." גילגלתי עיניים. "ועכשיו את התשובה האמיתית." הוא נאנח. "יודע מה? עזוב. פשוט כל אחד שאני אתפוס במשרד שלי יהיה על אחריותך אני ברור?" הוא הינהן. "לקחת את התיק ההוא?" הימהמתי והתיישבתי בכיסא שלי. "לא ייצגתי תיק בעצמי כבר יותר מחודש וחצי. התגעגעתי לבית המשפט. אם יש משהו שאתה צריך ללמוד ממני זה לקחת תיקים בטוחים. תיקים שאתה יודע שתנצח איתם ללא שום ספק. אתה יודע למה? כי אתה בנית שם ואתה לא רוצה להיות זה שיהרוס אותו. יש לי שם של אחד שלא מפסיד, למה לי להרוס אותו במו ידיי עם תיקים שלא שווים את זה?" הוא משך בכתפיו. "בדיוק. אין שום סיבה שזה יקרה ובגלל זה אני בעצמי מייצג פחות מקרים." הוא הינהן. "אז אתה תנצח פה?" הינהנתי. "כמו תמיד." הוא התיישב מולי. "כן דיוויד?" הוא ציחקק. "שמעתי חלק מהעובדות שראו אותך מפטפט ביחידות עם הבחורה ההיא." חייכתי כשנזכרתי בכמה חתיכה היא. "לא ידעתי שאתה כזה." הוא נראה לא מבין. "כזה מה?" שאל. "כזה רכלן. פגשתי אותה בבית קפה. היא חמודה." הוא חייך. "שאני אכין צ'ק לחתונה?" גיחכתי. "אם אתה בא בלי מזומן אתה עף על טיל." הוא צחק. "אני זה שיכין את צ'ק הפיטורים שלך." אני אומר לו והוא גיחך. "מצחיק." ממלמל. "אני יודע. החלטתי לפתח קריירה של בדרן." הוא גילגל עיניים. "אתה תרוויח הון ידידי." אמר. "אני כבר מרוויח הון. אם לא הייתי בוחר להיות עורך דין איפה היית היום?" אני נהיה רציני לשנייה. "באמת נתת לי נקודה למחשבה. אני לא יודע... כנראה שגם לא אדע." משך בכתפיו ויצא מהחדר. הבטתי בשעון וחשבתי לעצמי שגם היום אני לא אשן המון כי יש לי בילוי לילי. נאנחתי. אני אוהב את הבילוים האלה אבל לפעמים נמאס. לפעמים אני רוצה משפחה כמו שלאחים שלי יש. מה עוזר כל הכסף כשאני לבד? הבן אדם הנכון כבר יגיע בזמן הנכון. לפעמים אהבת חיינו נמצאת מתחת לאף שלנו, אנחנו צריכים רק לפקוח עיניים ולהביט מסביב.
***
זה לא כמו הפרק המקורי אבל שיהיה אני גם ככה עצבנית רצח כי בטעות מחקתי תהוא
המטרה היא 55 הצבעות ו15 תגובות
לכו על זה פיפול
אוהבת המוןןןןן