THE WAY

פרק 12

אני וסקרלט ישבנו בשולחן בפינת האוכל ואכלנו מקרוני אנד צ'יז. שאני הכנתי. "יאמר לזכותך שזה טעים." חייכתי. "חייבת לעקוץ." תמיד יש לה דרך מיוחדת לכל דבר. "חשבתי שזה יצא אכיל, אבל הפתעת ויצא טעים." צחקתי. "את מלאה במחמאות היום." היא חייכה והרימה את ראשה. "אני יודעת." כרגיל האווירה בנינו הייתה קלילה וטובה. אני נוטה לבחון כל סיטואציה במיליון דרכים דרך זכוכית מגדלת. אני מנתח כל מילה ותנועה שלה ומנסה להבין מה עומד מאחוריהן. אני מביט בה כשהיא מדברת. לאט, לאט איבדתי את הריכוז במילותיה והתרכזתי בשפתיה. "תומס, הלו, אתה שומע אותי?" נופפה עם ידיה מול פני. "אה? כן, כן, אני מקשיב." היא הרימה גבה. "לא רוצה להישמע כמו רוב הנשים שהן עלוקות, אבל אם אני אשאל אותך על מה דיברתי אתה לא תדע מה לענות. קרה לך משהו? אתה מרחף." חייכתי כדי להבהיר שאין דבר. "הכל בסדר." היא סקרה את פני. היה ברור שהיא לא קונה את השקר הזה. "אני לא קונה את זה. אם תרצה לספר לי, אז תספר." הינהנתי. "אני... אני..." מילמלתי. "אני לא יודע מה יש לי." הרחקתי את הצלחת ממני וכך גם היא עשתה. "בוא." משכה אותי מהכיסא לספה. התיישבתי ומשכתי אותה צמוד אלי. היא חייכה וחיבקה אותי. הריח שלה היה משכר. בחיים שלי לא נתקלתי באישה שהריחה ככה. אני נשמע אידיוט. עטפתי אותה לחיקי חזק. "תומס, הכל בסדר? אתה מדאיג אותי." נסוגה לאחור והביטה בי. "אני בסדר. אני אוהב להיות לידך, את גורמת לי להיות בן אדם טוב יותר." היא חייכה. הנחתי נשיקה על הלחי שלה. "מה מתחשק לך לעשות?" שאלה אותי. התמתחתי. "לא יודע. יש כמה דברים במשרד שאני צריך לאסוף, רוצה נלך ואז נחשוב על מה נעשה?" היא הינהנה בחיוך. נכנסנו למשרד שלי כשמבטים מלווים אותנו. אנשים הביטו בנו והתלחששו. גילגלתי עיניים. נכנסתי איתה למשרד ולקחתי את המסמכים שהייתי זקוק להם. "תומס?" נכנס דיוויד למשרד. "אני עובד מהבית." הוא הרכין את ראשו והינהן. "היי, סקרלט." הרים את ראשו חזרה וחייך אליה. סקרלט נראתה מופתעת שזיהה אותה. "היי." חייכה בחמימות. הוא נראה משועשע. "אם תצטרך משהו תגיד לי. אני חוזר למקום שלי." הודיע דיוויד ואני הינהנתי. "איך הוא יודע את השם שלי? אני די בטוחה שלא אמרתי לו אותו." סגרתי את המגירה. "סיפרתי לו עלייך. הוא לא היחיד שיודע עלייך." אמרתי את זה כמו פרט שולי. "העובדות פה נראות כאילו עוד רגע הן רוצחות אותי." צחקתי. "נראה לך שתמותי במשמרת שלי? לא יקרה, בייב. הן בכלל מסתכלות עלי. תראי איזה חתיך אני בלי בגדי העבודה שלי." היא גילגלה עיניים. "הכל חוזר אלייך. בגדי העבודה שלך? אתה לובש חליפה וקורא לזה בגד עבודה? תהיה בריא..." המשכתי לצחוק. "קדימה, בואי." משכתי אותה אל מחוץ למשרד. העיניים של כולם הביטו בנו בסקרנות. ניגשנו למכונית שלי וברחנו משם. "אני מצטער שהיית צריכה לעבור את זה." היא הייתה נבוכה והשפילה את ראשה. "היי, תרימי את הראש. אל תתני לזה להשפיע עלייך." צל של חיוך הופיע על הפנים שלה. היא הרימה אצ ראשה והביאה בי, מוקירה לי תודה. "כן, העובדות במשרד יכולות להיות מלחיצות." קרצתי לה. "תתעלמי מהן, אבל אם מישהי זורקת הערה או משהו, ישר תבואי ותגידי לי." החיוך שלה הפך לרחב והיא הינהנה. "אני לא רוצה שתרגישי שם לא בנוח." ליטפתי בידי הפנויה את הכתף שלה. "את חשובה לי, את יודעת?" אמרתי ברצינות. "גם אתה חשוב לי." היא הביטה בי ברצינות. "מה דעתך שנעבור במאפיה ונקנה עוגה?" ניסיתי להעביר נושא כי נקלענו למבוכה. "אני בעד. לפחות יהיה לנו מה לאכול," הרמתי גבה בשעשוע. "אמרת שהאוכל שהכנתי טעים, את מתחרטת?" היא חייכה. "לוקחת את המחמאות בחזרה." חייכתי. "את עוד תתחנני למקרוני אנד צ'יז שלי, בייב." אמרתי בביטחון. "אני בטוחה." עצרנו בדרך וקנינו פאי פירות יער. כשהגענו לבית שלי עדין היינו במצב רוח טוב. "אלנה?" אמרתי מופתע כשראיתי אותה מחכה לי. "אני מבינה שהחלפת אותי בזונה אחרת במהירות." הביטה בסקרלט שהשפילה את ראשה בבושה ומבוכה. איך אני נקלע לסיטואציות כאלה?? לסקרלט לא מגיע שיגידו דברים כאלה. "אל תדברי עליה ככה. תשמרי על הכבוד שלך." אמרתי בקרירות ובטון מרוחק. אלנה היא עוד סטוץ שנגמר. נגמר מזמן. "אלנה לכי הביתה. אני ואת סיימנו את הקשר לפני שנים, למה חזרת?" היא התקרבה אלי ואני צעדתי לאחור. "התגעגעתי אלייך, תומס. אסור לי?" נאנחתי. "זה נגמר. אני הייתי ברור מאוד. עכשיו, אני מבקש ממך לעזוב את הבניין שלי או שאזמין אבטחה." היא הנידה בראשה בחוסר אמון מוחלט. "אתה עוד תצטער על זה." לקחה את רגליה ועזבה. "אני מצטער על זה." התנצלתי בפני סקרלט. היא הינהנה. "זה בסדר." אמרה בקול שקט. "לא, זה לא. לא הגיע לך לעבור את זה. את יודעת שאת לא עוד אחת, נכון? אל תקשיבי לה." נכנסנו פנימה. ראשה היה מושפל. נעמדתי מולה ואחזתי בסנטרה. "היי, תסתכלי עלי." היא הרימה את מבטה אלי בחוסר ברירה. "מה יש?" ליטפתי את פניה. "סתם..." מילמלה. "אז למה את ככה?" היא משכה בכתפיה. "זה מה שאנשים חושבים עלינו. הם חושבים שאני עוד אחת מהן." נאנחתי ואספתי אותה לחיבוק. "ילדונת, אל תתני לאנשים לערער אותך. אנחנו נהיה מה שנרצה להיות." לחשתי באוזנה, נסוגתי לאחור ונישקתי את הלחי שלה. "תודה שאתה מחזיק אותי שפויה." חייכתי. "תאמיני לי שגם את מחזיקה אותי שפוי." היא חייכה. "אתה רחוק מלהיות שפוי, תומס." קרצה לי בשובבות. הרמתי גבה, משועשע ממנה. "מה את רומזת?" הנחתי את מה מה שקנינו על השיש במטבח וחזרתי אליה, גורר אותה לספה. "אני לא רומזת, אני אומרת. אתה לא שפוי." פערתי את עיני ואת הפה שלי בתדהמה. "תחזרי בך." ציקצקה בלשונה. "תחזרי בך. הזדמנות אחרונה, סקרלט." היא חייכה והנידה בראשה. "אל תגידי שלא הייתה לך הזדמנות." הסתערתי עליה והתחלתי לדגדג אותה. "מספיק!" צווחה. היא בקושי יכלה להוציא מילה. "תחזרי בך." המשכתי לדגדג אותה. היא התפתלה ולא יכלה לשלוט בצחוק המתגלגל שלה. "בחיים לא!" היא הושיטה את ידיה לכיווני והתחילה לדגדג אותי. ליתר דיוק לנסות לדגדג אותי. היא הייתה כמו מרגרינה. "קדימה סקרלט, תחזרי בך." היא קשה. "אוקיי, אתה שפוי!" עצרתי. "מעולה." אמרתי מרוצה ועזרתי לה להתיישר. היא התנשמה. "את בסדר?" שאלתי בחיוך. "אני אהרוג אותך!" צחקתי. "אני בטוח, ילדונת." דיזי התעוררה מכל הצווחות והצחוקים שלנו. היא ניגשה לסקרלט שליטפה אותה. "לפחות זה היה כיף." אמרתי. "תלוי למי." צחקתי. "מספיק להיות כבדה, סקרלט. תודי שנהנת." החיוך על פניה אמר הכל. "כיף לי איתך." אמרה. "גם לי כיף איתך." דיזי קפצה לספה והתיישבה בין שנינו. "את תגנבי לי את סקרלט?" ליטפתי את הכלבה ושאלתי אותה ברצינות. סקרלט גילגלה עיניים. "היא כלבה, תומס. היא לא יכולה לענות במילים. תגנוב? אתה מקנא?" פלטתי נחירת בוז. "זה היה בצחוק, כי היא התיישבה בנינו." סקרלט הינהנה. "אני בטוחה." אמרה בציניות. "שקט!" אמרתי והיא צחקה. "בא לך פרוסה מהפאי?" היא הינהנה. הלכתי למטבח וחתכתי שתי פרוסות נדיבות. על הדרך סידרתי מעט את השולחן שנשאר מבולגן אחרי הארוחה שלנו. כשהבטתי בסקרלט מהמטבח הבנתי כמה שהיא מהפנטת. משהו בה משך אותי. לקחתי את פרוסות הפאי וניגשתי לסלון. הושטתי לה אחת וידי התחכחה בידה. היא התנהגה כרגיל, אני לעומתה לא יכולתי להביט בעיניים שלה. מילמלתי 'בתאבון' לא ברור והתיישבתי. צפינו בסרט 'סיפור סינדרלה'. סקרלט בחרה שיהיה ברור. "איזה סרט יפה." ניגבה את הדמעות שלה כשהסתיים הסרט. "בואי לפה." חיבקתי אותה. "אל תבכי בגלל סרטים." ואז הוספתי "ובכללי אל תבכי." היא צחקה כשהייתה מכורבלת בחזה שלי. "זה חזק ממני." צחקתי גם אני ושיחררתי אותה. "את משהו מיוחד ילדונת." היא חייכה. בשעתיים הבאות שכבנו מכורבלים כמו זוג נשוי תחת שמיכות וצפינו בסרטים. היא שכבה בזרועותיו וידיה נחו על חזי. חום הגוף שלה מחשמל. לפתע הייתי מודע לכל תחושה ומגע איתה. החושים שלי היו בהיכון. נשכתי את שפתי התחתונה במטרה לשלוט על התגובה של הגוף שלי. סקרלט לא שמה לב למתרחש, וטוב שכך. "בייב, אני צריך להביא כמה מהמסמכים ולעבוד טיפה, אוקיי? אני אהיה פה לידך." היא גירגרה בהתנגדות. חייכתי. "אני מצטער, יפה." היא קמה בחוסר ברירה. "אני כבר חוזר." נישקתי את המצח שלה וניגשתי להביא את המסמכים, הלפטופ וכלי כתיבה. הסיטואציה שקרתה בנינו עכשיו עירערה אותי. אני אשקר אם אומר שלא נהנתי ממנה, אבל זה מזכיר לי זוגות שחיים יחד שנים. חזרתי לסלון עם הדברים וישבתי ועבדתי. היא הציצה לעברי מידי פעם. חייכתי לעצמי. "כשאני אסיים אני אגיד לך." היא חייכה במבוכה. "אני עד כדי כך שקופה?" הסמיקה. "אכן." היא הפנתה את מבטה והתעסקה בטלפון הנייד שלה. אחרי שסיימתי סגרתי את הלפטופ שלי ונשענתי לאחור. "סיימתי." היא נחרה בבוז. "עכשיו אתה תחכה לי." ניסיתי להתאפק אבל זה היה חזק ממני וחייכתי. "אתה רגיל שנשים מחכות לך, לא אצלי חמוד." כבשתי את הצחוק שלי. "את רצינית?" היא נאנחה והעיפה את הטלפון. "נמאס לי מהסנאפצ'ט המפגר הזה." היא נשענה לאחור. צחקתי. "אני מבטיח לך שלא תחכי עוד. זה היה חד פעמי." הנחתי יד על הלב. היא חייכה חיוך מרוצה. "יש לך מזל. השתעממתי למוות. אני צריכה להביא חלק מהמגזינים שלי ואת הלפטופ שלי והטאבלט." הימהמתי. "תביאי מה שאת רוצה כדי שיהיה לך טוב פה. אבל אני מבטיח לך שאת הזמן שלנו ביחד אני לא אנצל לעבודה. זה לא היה מתחשב מצידי אבל הייתי חייב." אמרתי בטון מתנצל. "זה בסדר." הנדתי בראשי. "זה לא. בתור פיצוי מתחשק לך שלך לשוט ביאכטה?" היא חייכה ועיניה זרחו. "באמת?" קולה עלה אוקטבה. "באמת." היא קפצה עלי בחיבוק ונישקה את הלחי שלי. "אתה חייב להפסיק לפנק אותי כל כך הרבה." עזרתי לה לקום. "לא יקרה." היא חייכה. "מתחשק לך להחליף בגדים או שנצא ככה?" היא בחנה את שנינו. "אנחנו לבושים סבבה." הימהמתי ויצאנו. הנוף מהיאכטה היה מהמם. סקרלט עמדה והביטה לאופק. היא הייתה מהפנטת. שלפתי את הטלפון שלי וצילמתי אותה בשקט. הבטתי בתמונה. ומיהרתי להכניס את הטלפון שלי לכיס ולכרוך את ידי סביבה. היא הביטה בי וחייכה. "זה יפהפה," חיבקתי אותה. "הנוף עוצר נשימה." מילמלה לחזי. ליטפתי את השיער שלה. הרגע האינטימי צמרר אותי בקטע טוב. הרגשתי טוב איתה. העברנו עליה את הזמן בנעימים. כשירדנו מהיאכטה לקחתי אותה למסעדה אינטימית. ישבנו בתא פרטי והתישבתי צמוד אליה. זה היה אחד הימים הטובים ביותר שלי.כשחזרנו הביתה התקלחנו והלכנו לישון. ישנתי על גבי והשענתי את סקרלט עלי. היא כרכה את ידה סביב בטני ורגלה נחה בין רגלי. הלכנו לישון מחובקים. בחיים שלי לא הרגשתי כמו היום. היום הזה עירער אותי וזיעזע לי את המערכת. היא פשוט שבתה אותי. לא התעמקנו יותר מידי במה אנחנו אבל אני יודע שזה יבוא מתישהו. נשימותיה הפכו לסדירות וגופה היה רפוי. היא נרדמה. הלכתי לישון עם אישה שאכפת לי ממנה. מישהי שתעזור לי למלא את החלל הריק. הלכתי לישון עם מישהי חשובה.