THE WAY

פרק 9

התעוררתי שוב לפני השעון המעורר שלי, זאת פשוט קללה. הסתובבתי וראיתי את סקרלט ישנה לצידי. איזה יפה היא. אני נדהם מהיופי שלה בכל פעם מחדש. "אני ערה ואני מרגישה שאתה בוהה." צחקתי. "אסור?" היא פקחה עיניים. "מותר, רק אל תיגע." היא חייכה בשובבות. "אפילו לא אמרנו בוקר טוב וישר את תוקפת." הקול שלי היה צרוד ונמוך. "בוקר טוב," חייכתי. "בוקר טוב." היא התמתחה. "מתחשק לי לקחת יום חופש. מה דעתך שנבלה ביחד היום?" היא נאנחה. "מצטערת, לא יכולה. אני עובדת היום בבית הקפה. היום אני סוגרת, אולי תהיה לי הפסקה אחר הצהריים." הימהמתי. "אז תצפי שאני אבוא." היא חייכה. "בהחלט אצפה." היא ציחקקה. "את חייבת ללכת היום?" היא נשכה את שפתה התחתונה. אוי לא, עומד לי. אוחח למה היא הייתה חייבת לעשות את זה? "אני ואמא שלי צריכות את הכסף. היא מצאה עבודה עם משכורת טובה, אבל אני לא יכולה להישען עליה." הינהנתי. "זה בסדר. גם לי הייתה תקופה שהייתי צריך לעזור בפרנסה בבית אז אני יודע איך זה." היא נראתה נבוכה. "אל תהיי נבוכה, זה בסדר, סקרלט. הכל יהיה בסדר בסוף." היא חייכה אלי בחום ולחשה 'תודה'. היא קמה ונכנסה לאמבטיה. "אני חושב שאת צריכה להשאיר פה דברים ששייכים לך. אם תשני אז שיהיו לך בגדים וכל הקרמים והשטויות שלכן הנשים." שמעתי את הצחוק שלה מבעד לדלת. "מי אמר שאני אשן פה עוד?" התחכמה. "אני אמרתי, בייב." הייתי בטוח בעצמי כמו תמיד. כשהיא יצאה חיכיתי על המיטה. "אמא שלך עושה לך בעיות בגלל שאת ישנה פה?" היא הנידה בראשה. "אבל אני בכל זאת לא יכולה לעבור לגור פה. אני אבוא אם בא לך מידי פעם, אבל יש לי חברות וחברים שלא ראיתי המון זמן אז..." הינהנתי. "אני אביא אותך לפה בשעות מאוחרות כדי שתירדמי בלי לשים לב." היא צחקה ועיניה זרחו. "היית צריך לשמור על התוכנית הזאת בראש. עכשיו כשאני יודעת אני אתחמק ממך." היא קרצה לי. "מתוקה, אני ממש לא מתכוון לוותר. נראה לי ששכחת שאני מקבל כל דבר שאני רוצה." חיוך יהיר נח על פני. "שתוק וכנס למקלחת!" היא דחפה אותי מהמיטה. "את יודעת שאני נותן לך לגרור אותי למקלחת?!" היא חייכה. "שתוק!" הכניסה אותי וסגרה את הדלת. צחקתי. "אני חייבת לעוף. נתראה, תומס." היא צעקה לי. אז החלטתי להתחמק מהעבודה שלי כדי לבלות איתה, אבל בגלל שאי אפשר אז אני פשוט אלך ליום עבודה רגיל. השגרה שלי מתחילה לעצבן אותי ולשעמם אותי. המילה 'שיגרה' מעצבנת אותי. אני נואש למלא את החלל הזה שהתחלתי להשלים בקיומו. היום אני מבין שכן חסר לי משהו, אבל אני לא יודע מה זה. אני מוצא את עצמי חוזר לבית ריק, ובגלל זה אני נאחז בסקרלט כאילו היא הדבר היחיד שיציל אותי. אני מוצא את המקצוע שלי כמשעמם. פעם אהבתי את זה יותר. העבודה הזאת מתאימה לי כמו כפפה ליד. אני אוהב את העובדה שבשביל להיות עורך דין טוב אתה צריך להיות מפולפל. כרגע יש לי אנשים שעושים במקומי את העבודה, אזמאני כמעט ולא מתעסק עם תיקים, וכנראה ששכחתי את הריגוש שיש בעבודה. ההורים שלי תמיד היו גאים בי, אבל כשהבאתי את תעודת עורך הדין, ניצחתי במשפט הראשון שלי, בניתי את האימפריה שלי וקניתי להם את הבית אלה הנקודות שראיתי אותם מחייכים חיוך כל כך רחב עד שהשפתיים שלהם בעוד רגע נקרעו. אני זוכר את החתונות של האחים שלי:כולם בכו מאושר והתרגשות ורק אני לא הבנתי-ועדיין- לא מבין למה. כלומר ברור שזה מרגש והכל, אבל עד כדי כך שיש לך דמעות? סיימתי את ההתארגנות שלי והלכתי לרכב. כשהגעתי למשרד שלי דיוויד ישב בכיסא שלי. "בוקר טוב," בירך אותי וקם מהכיסא. "בוקר טוב." הוא סקר אותי במבטו. "הכל בסדר, תומס?" צנחתי על הכיסא שלי. אני מנחש שהוא הבחין במצב הרוח הירוד שלי בגלל ההליכה שלי. ההליכה שלי תמיד עם גב זקוף, אבל הפעם זה היה שונה. "חסר לי משהו בחיים?" שאלתי. "אני חושב שאתה היחיד שיכול לענות על זה." הינהנתי. "צודק. אבל לך חסר משהו?" אני מניח שנראתי כמו ילד בן חמש שמחפש תשובות מההורים שלו. "מבחינה חומרית לא. יש לי בית, רכב ועבודה שאני אוהב. מבחינה ריגשית אני מרגיש שחסר חלק. יש לי הורים ומשפחה אבל אין אהבה. זה מבאס להגיע לגיל שלי ולהבין שלא התאהבתי אף פעם. למה אתה שואל?" נאנחתי. "אני חוזר לבית ריק וזה מתסכל אותי. תמיד היה חסר לי משהו אבל רק עכשיו אני משלים עם זה. הבת של גברת גרין ישנה אצלי כבר כמה לילות. אני משתעמם ומרגיש לבד אז אני גורר אותה אלי ואנחנו מבלים." חיוך זחוח התפשט על פניו. "אתה מתאהב בה?" פערתי את עיניי. "ממש לא!" דחיתי את הרעיון מיד. "למה אתה מתגונן כל כך?" הוא נראה משועשע. "תשתוק ממזר אחד!" הוא צחק. "נקודה רגישה, הבנתי. למה שלא תאמץ חיה?" הבטתי בו מופתע. "אני חושב שזה רעיון טוב." הסכמתי איתו. "דיוויד, אני מניח שעזרת לי." הוא צחק. "אני שמח. אני רק רוצה להזהיר אותך, אבל לכמה מהעובדות במשרד לא מוצאת חן העובדה שאתה מסתובב עם הבת של גברת גרין. הן מתכננות לעשות לה משהו." הורתי לו לנעול את הדלת. "איך אתה יודע?" התענינתי. "שמעתי אותן מפטפטות על זה כשהן לקחו הפסקת סיגריה. הן מתות לעבור במיטה שלך. איך הן בכלל יודעות עלייך ועליה?" משכתי בכתפי. "אין לי מושג, אבל אני אגלה. תודה שאמרת לי." הוא חייך, פתח את הדלת ויצא. הן מתכוונות לפגוע בה בגלל שהן רוצות לילה אחד איתי. הלסת שלי ננעלה והאגרופים שלי נקמצו בלי לשים לב. אני אשים עליה שומרים בלי שהיא תדע. משהו בתוכי הזכיר לי שהיא חכמה וכדאי שאהיה זהיר. אד התקשר אלי.
תומס, אתה חי אחי?
צחקתי.
כן, אני מניח.
עניתי.
לא שמענו ממך המון זמן. אנחנו יוצאים היום לארוחת צהריים, מתחשק לך לבוא?
חייכתי. אולי זמן עם החברים שלי זה בדיוק מה שאני צריך.
אני אבוא, אבל הבטחתי לסקרלט המלצרית מ'הפינה של מרטין' שאני אבקר אותה בארוחת הצריים, אז נאכל שם?
יכולתי לדמיין את החיוך הטיפשי שלו.
אז ככה קוראים לה. סגור אנחנו נבוא. אני אגיד לך באיזה שעה בווצאפ, אז תהיה מחובר.
צחקתי.
אני אהיה מחובר, ילד זבל.
אני אומר בצחוק ומנתק.
ארוחת הצהריים הגיעה במהירות וגם ההודעה מאד. יצאתי מהמשרד מביט בעובדות שלי. הן רק נראות תמימות... כשהגעתי לבית הקפה כמו תמיד הקדמתי. סקרלט חייכה לכיווני חיוך מסנוור. ראיתי שהיא לבשה בגדים שונים ושיערה היה רטוב מה שמעיד על זה שהיא התקלחה. היא ניגשה אלי עם הפנקס. "שלום ללקוח האהוב עלי, מה תרצה להזמין?" צחקתי. "אותך." היא חייכה. "מצטערת, זה לא כלול בתפריט. אולי תרצה שאני אמליץ לך על משהו?" הינהנתי. "אני אשמח." חייכתי חיוך פלרטטני. "אני מציעה לך להזמין את ההמבוגר שלנו עם טבעות בצל, צ'יפס וקולה בצד, וכמובן שזה בא עם רטבים, אז מה דעתך?" הפלתי אותה לחיקי וחיבקתי אותה. "במה זכיתי?" שאלה מופתעת. "שקט. אנחנו חייבים להפסיק לדבר כמו שני סנובים מתנשאים. אני מחכה לחברים שלי, רציתי שהם יכירו אותך אז תקחי לך הפסקה כשהם יבואו." היא התנתקה ממני. הריח שלה כל כך טוב. זה היה פירותי ורענן, משהו מתוק. "אוקיי, אני אשב איתכם." חייכתי, מרוצה שקיבלתי את מה שרציתי. "לכי תתעסקי עם שאר הלקוחות." היא חייכה והלכה לשולחן אחר. נתתי למבטי לנדוד עליה. אין לי שום ספק שהיא יפה. היא לוהטת. אוי, אני נשמע שוב כמו מתבגר אידיוט וחרמן שלא התנסה וחווה דברים בחיו. כשכל החמולה של החברים שלי הגיעה קראתי לסקרלט. היא התחלפה עם אחת מהמלצריות והגיעה מחויכת. "אחי, היא כזאת שווה. אם אתה לא לוקח אותה, אני אקח." אמר איידן. הוא ושאר הבנים הביטו בה כמו שנשר מביט על הטרף שלו. "שלא תעז." הזהרתי. "היי," היא בירכה אותם. "היי." טפחתי על המקום הפנוי בספה לידי. היא חייכה והתיישבה ברצון. כשהיא לחצה לבנים את הידיים איידן נישק לה את היד. היא ציחקקה וזה לא מצא חן בעיניי. "הוא רק מנסה להרשים אותך." הזהיר אותה אד וקרץ לה. "והוא הצליח." היא קרצה לאיידן בחזרה. היא מפלרטטת איתו. הרגשתי כאילו רעל זורם בעורקי. בן זונה... המחליפה של סקרלט הגיעה ונתנה לנו תפריטים. כשסיימנו להתלבט קראנו לה בחזרה עם ההזמנות שלנו. "אז סקרלט, את ותומס זוג?" שאל איידן. איזה בן זונה.
תומס:בן זונה, מה אתה עושה לעזאזל?
סימסמתי לו.
איידן:ידעתי! אתה דלוק עליה!
פערתי את עיני.
תומס:אני לא.
איידן:אה, כן? אז אין לך בעיה שאני אצא איתה?
תומס:שלא תעז.
הבטתי בו. היה לו חיוך מרוצה. אידיוט. "לא, איידן. אני ותומס לא זוג." הינהנתי. "אז אני מניח שלא תהיה לך בעיה לצאת איתי לדייט?" הציע איידן. שריקות נשמעו מהחברים שלי. "האמת שזה מורכב," מילמלה. נשבר לה הלב, ואני יודע את זה לעומת איידן. כרכתי את ידי סביבה והבטתי בה בחיוך מנחם. "זה בסדר," מילמלתי. היא הינהנה. "אני מצטער, לא ידעתי שיש סיפור מאחורי זה." אמר איידן וחרטה אמיתית נשמעה בקולו. "זה בסדר." אמרה לו. שאר הארוחה עברה חלק כאילו זה לא קרה. היו בדיחות ועקיצות מצד הבנים וסקרלט לא נשארה חייבת. נפרדתי מהם ונשארנו שנינו. "חברים שלך גדולים!" צחקתי. "אני בטוח שגם הם חושבים ככה עלייך. היה כיף?" היא הינהנה. "מאוד." חייכתי. "מחר אני ואת הולכים לאמץ כלב." הודעתי לה. "כלב? למה?" שאלה מבולבלת. "כדי שיהיה לי כלב. אני רוצה שגם את תבחרי אותו איתי כדי ששנינו נאהב אותו, אחרת לא תאהבי לבוא אלי." היא צחקה. "נאמץ, נכון? כי יש המון כלבים שצריך להציל." חייכתי. אני נמס ממנה. יש לה לב כזה טוב. "נאמץ." היא נתנה לי חיבוק. "תודה על הכל. אני צריכה לחזור לעבודה." חייכה אלי וחזרה לדלפק. שילמתי את החלק שלי בהזמנה ויצאתי מבית הקפה. נמס ממנה? אני מתחיל להתנהג כמו נערה מתבגרת. צחקתי לעצמי. אולי, זה לטובה, מי יודע...
***
אני לא אחפור לכם יותר מידי אבל זה מסתכם בעבודה שלא הגשתי בזמן בוחן שלא התכוננתי אליו אני חולה ויש לי מלא שיעורים -_-
המטרה לפרק 80 הצבעות ו30 תגובות
אוהבת מלאאאאא
נ.ב
שונאת שיש לי קול עורב בגלל הצינון. מי ראה האח הגדול? בעונה הזאת עש מלאאא חתיכים. אני מתה על גיל עמרי ושיחי איזה מושלמים הם עם החליפות שלם והקוביות(סמיילי מאוהב). חחחחח