THE WAY

פרק 8

התעוררתי כשפני היו טמונות בתוך שיער. ידי היו כרוכות סביב משהו. ליתר דיוק, מישהי. סקרלט. השתחררתי בזהירות. אני אשקר אם אומר שזה לא היה נעים. הריח שלה כזה טוב. אבל אני מפחד שהיא תקום ותיכנס לפאניקה. לעם הנשי יש הרגל להיות אובר דרמטיות. כולן ללא יוצא מן הכלל. לפעמים זה מחרפן אותי, טוב, זה תמיד מחרפן אותי. הבטתי בשעון המעורר שלי ונשארה לי עוד רבע שעה כדי להתחיל להתארגן. נשארתי במיטה כשאני מביט לתקרה. המחשבות שלי נדדו לכל מקום. כשהן הגיעו לסקרלט עצרתי אותן. התמתחתי והשעון צילצל. בלי לשים לב עברה לה רבע שעה. הושטתי את היד שלי וכיביתי אותו. סקרלט השמיעה מילמולים רכים שישר סחטו ממני חיוך. איזה מתוקה היא. "מממ..." חייכתי. "בוקר טוב," היא התמתחה. "בוקר טוב." אפילו בבוקר היא יפה. אני שונא ללכת לישון ליד מלאך ובבוקר כשאני קם אני מגלה מפלצת עם מסקרה מרוחה. היא בהחלט נשארה מלאך. השיער שלה היה מעט מבולגן. "נרדמתי פה?" הינהנתי. "הסיפורים שלי כל כך משעמים? נרדמת על הספה והעברתי אותך לכאן." אמרתי משועשע. "זה מזכיר תילדות. הייתי נרדמת על הספה ואמא הייתה מעבירה אותי למיטה בלילה." ליטפתי את שיערה. היא נראתה מופתעת מהמחווה. "השיער שלך יפה. למה שלא תורידי את הקצוות הצבועים? את יפה כשאת טבעית." היא חייכה חיוך נבוך. "זה עדות לימי הקולג' שלי. הייתה תקופה שהוא היה צבוע בכל מיני צבעים." הרמתי גבה. "כמו אדום, ירוק וצבעים כאלה?" היא הינהנה. "ויש תמונות שיעידו על התקופה המביכה. אני לא יודעת מה עבר לי בראש אז." צחקתי. "אז היית כמו תוכי?!" היא צחקה. "תיזהר! אני ואמא שלך נשב על כוס קפה בזמן שנרכל עלייך. אני בטוחה שיש לה לא מעט סיפורים מביכים עלייך." חייכתי חיוך יהיר. "אל תהיי כל כך בטוחה בזה, בייב. את לא מכירה את אמא שלי, ואחרי האיומים האלה אני לא מתכוון להפגיש ביניכן." היא חייכה חיוך זדוני. "נחיה ונראה." קרצה לי וקמה מהמיטה. "מה זה אמור להביע? את נראית כמו מישהי יודעת דבר." היא הסתובבה ונתנה לי חיוך מסנוור. "אני בהחלט יודעת דבר." אין לי מושג למה אבל מצאתי את עצמי מתלהט בקטע טוב. זקפת הבוקר שלי קיבלה סיבה מוצדקת כשסקרלט התכופפה כדי להרים את הטלפון שלה. אלוהים, תומס, תשלוט בעצמך. היא מטריפה אותי. "ידידים לא נועצים מבטים בישבנים של הידידות שלהם." בפעם הראשונה בחיי הסמקתי. לחיי התלהטו והרגשתי כמו ילדה קטנה. "אני מצטער," אמרתי במבוכה והנחתי את ידי על עורפי. "כן, טוב, אתה גבר, לא משנה מה נאמר, אתם עדיין תהיו חרמנים." צחקתי צחוק מתגלגל. "את צודקת, יקירתי." היא חייכה והעבירה את ידה בסבך שיערה. "אני אבקש מהחברה הכי טובה שלי לבוא לאסוף אותי. תודה על שנתת לי לישון פה ובכללי על זה שסבלת אותי." היא קרצה לי ויצאה מהחדר. יצאתי אחריה. "אני אסיע אותך." היא הנידה בראשה. "לא ראיתי אותה כבר שבועיים." נאנחתי. חלק מזה שהיא לא ראתה אותה שבועיים היה באשמתי. "את רוצה לנהל שיחת התעדכנות איתה?" היא הינהנה. "משתפות אחת את השנייה בהכל. רואה, אני ארכל עלייך." חייכתי. "רק דברים טובים, הא?!" היא צחקה. "תתקשרי אליה ועד שהיא תגיע תיכנסי למקלחת ותתרענני. יש מברשות שיניים חדשות אם את צריכה." היא חייכה בהקרת תודה וחמקה למקלחת. אני התפללתי שהיא לא הבחינה בזקפה שלי. אני לא אמור להימשך אליה, אבל אני נמשך אליה בטירוף. היא מהממת חושים. אני התרעננתי בחדר האמבטיה האחר בבית. כשיצאתי היא עמדה לצאת. "מתכוונת לחמוק בלי לומר שלום?!" אמרתי והתקרבתי אליה. היא חייכה במבוכה. "להתראות." אמרה והעניקה לי חיבוק ונשיקה על הלחי. היא חייכה חיוך מסנוור שוב ואז הסתובבה ויצאה. אני עמדתי המום. לא ציפיתי לזה. המחווה הקטנה שלה עוררה אותי בדרך שקשה להסביר. אני לא מעוניין לחשוב על זה יותר מידי, אני יודע שאני לא אוהב את התשובות. ניערתי את ראשי וניגשתי חזרה למקלחת. כשסיימתי להתארגן ולהתלבש הלכתי לרכב שלי. כשהגעתי למשרד אמא של סקרלט חיכתה לי. נאנחתי. "תראה, באתי להתנצל." הרמתי גבה בספקנות. "נבצע את השיחה בפרטיות." סגרנו את דלת המשרד שלי. "אני דחפתי את האף שלי לעניינים שהם לא שלי. אני כל כך אוהבת את סקרלט, קשה לי לשחרר אותה. זה נראה כאילו היא חשובה לך אבל אני עדיין דואגת כי  אני לא רוצה שהיא תפגע. אני לא יודעת לאן היחסים שלכם מתקדמים, שוב אני מתערבת, אבל תשמור עליה ואל תפגע בה. סקרלט, היא אוצר יקר, היא רגישה וצריכה להיות מוגנת. אני מנסה למלא את תפקיד האם על הצד הטוב ביותר." חיוך רך נמתח על פני. היו לה כוונות טובות בסך הכל. "אני בטוח בזה. הכוונות שלך הן טהורות. אני מבין שאת מאוד דואגת לה ושקשה לך לשחרר אותה, אבל אני מבטיח לך שהיא חכמה. אני יודע שהיא תלמד מהטעויות שלה וגם אני. אני מבטיח לך לנסות לא לפגוע בה, אבל אני בהחלט מבטיח לך שאני אגן עליה. סקרלט, חשובה לי." היא הינהנה בחיוך ולפתע ניגבה דימעה. "אני מצטער, אמרתי משהו לא במקום?" היא ציחקקה ובכתה באותו הזמן. "לא. אתה אמרת את מה שרציתי שלמוע. את מה שכל אמא רוצה לשמוע. אני מצטערת על הרגשנות שלי, כדאי לך לדעת שסקרלט ירשה את זה ממני. אנחנו הנשים עם רגיש ומטורף ואני מניחה שאתה רגיל." צחקתי והושטתי לה ממחטה. "בהחלט. את כמו אמא שלי. אני כבר רגיל לכל המצבי רוח, ההתפרצויות ולבכי והצחוק. זה בסדר." החא חייכה בחום. "אני מעריכה גברים שנשארים נאמנים לנשותיהם כל החיים. איך אתם סובלים אותנו? רואה, אנחנו גם מדברות יותר מידי." צחקתי. "זה בסדר. למה באת לכאן?" שאלתי. "רק כדי להתנצל. אה, ולקבוע פגישה." הינהנתי. "תתאמי פגישה עם המזכירה שלי, היא אחראית לזה." היא חייכה. "תודה, תומס. על הכל. במיוחד על זה שאתה סובל אותי. אני כבר עברתי את הגבול ממזמן ואתה בכל זאת נחמד." חייכתי וליוויתי אותה למזכירה. כשחזרתי למשרד היה מרוח לי חיוך. היא בסך הכל דאגה לה. החלטתי לסמס לסקרלט.
תומס:אמא שלך הייתה פה.
סקרלט:אוי, זה כבר לא נשמע טוב.
תומס:התנצלה על הכל. אני חושב שאני מחבב אותה.
סקרלט: 😨
תומס:מה קרה?
סקרלט: אתה מחבב את אמא שלי?! אתה תחזור בך. אמא שלי משוגעת.
צחוק פרץ מגרוני ללא מעצורים.
תומס: היא אוהבת אותך, בגלל זה היא עשתה לנו ככה. היא התחילה לבכות, אמרה שאת אוצר יקר שצריך לשמור עליו. אמא שלך מדהימה. אם רק היית שומעת איך היא דיברה עלייך היית בוכה.
סקרלט:בכית?
גילגלתי עיניים.
תומס:לא. זה מה שמשנה עכשיו?
סקרלט:לא.
תומס:את אצל החברה שלך עדיין?
סקרלט:כן, מחליפות חוויות? כן, אני מניחה.
צחקתי.
תומס:תהני.
סקרלט:בהחלט יבוצע, תום.
הנחתי את הטלפון שלי בצד ושקעתי בעוד עבודה. עדיין חייכתי מעצם העובדה שהיא השתמשה באחד הכינויים שלי. "תומס, רוצה לצאת בערב לבירה? חלק מהמשרד יוצאים להנות וחשבנו להזמין אותך." אמר דיוויד. "כמה?" שאלתי. "מה?" הוא נראה לא מבין. "כמה אתה רוצה העלאה במשכורת?" פניו האדימו. "אני, אני..." גימגם. "שאלתי כמה." הוא נראה כל כך נבוך. "העלאה של חמישה אחוזים." הינהנתי. "תקבל. עוד משהו?" הוא הניד בראשו. "אני לא אוהב ללכת סחור, סחור. כשיש לך משהו לומר או לדרוש עשה זאת." הוא הינהן. "אני מצטער." עשיתי תנועת ביטול עם ידי. "זה בסדר. אני לא אבוא היום בערב. יש לי עיסוקים אחרים." הוא חייך בממזריות. "עיסוקים, הא? אז ככה קוראים לזה היום." גיחכתי. "הרגע ההעלאה ירדה." הוא צחק. "אני אלך להמשיך את העבודה שלי. לא מתחשק לי בוס עצבני שיוריד לי עוד תהעלאה. להתראות, תומס." חייכתי והוא יצא. כשסיימתי את היום שלי חזרתי הביתה. שררה בבית שתיקה כמו תמיד. אני מתחיל לשנוא את השתיקה הזאת. השתיקה הזאת מתגרה בי, היא אומרת לי שאני לבד. היא דוחפת לי לפרצוף את העובדה שאני בעצם די בודד. נאנחתי והתיישבתי בספה שלי. כגודל הבית, גודל התחושה שמנקרת בתוכי.
איפה את?
התקשרתי לסקרלט.
בבית. למה?
התרוממתי מהספה.
אני בא לאסוף אותך.
ניתקתי ולא נתתי לה להתווכח.
כשהגעתי לבית שלה ציפצפתי לה לצאת. "תירגע," היא אמרה ונכנסה לרכב. "מה כל כך דחוף?" היא שאלה. "תחגרי, אנחנו נוסעים אלי." היא הרימה גבה בשאלה. נכנסנו לקרב מבטים. היא הפסידה בסוף, נאנחה וחגרה חגורה. "אני די בודד. אני חוזר לבית ריק. כגודל הבית, גודל השקט ששורר בו. תארחי לי חברה?" היא חייכה חיוך חם. היא הזכירה לי את אמא שלה עכשיו. "אני אשמח. אתה לא בודד, יש לך אותי." חייכתי. "אני מניח שאת זאת שסובלת אותי כאן ולא ההפך." היא צחקה. "טוב שפקחת עיניים." צחקתי. "טוב מאוחר מאשר אף פעם לא." היא חייכה. "אני אוהבת קלישאות. מה מתחשק לך שנעשה כשנגיע?" משכתי בכתפיי. "לא יודע, מה שבא לך." כשהגענו לבית שלי התמקמנו בחדר השינה שלי עם גלידה. "אני אשמין בגללך." צחקתי. "את יפה בכל מצב." היא הסמיקה אבל מיהרה להעביר נושא. "אתה תמיד אוכל במיטה? אני לא אוהבת את זה." הנדתי בראשי. "אני שונא לאכול במיטה. הדברים היחידים שאני אוכל במיטה הם גלידה וקורנפלקס עם חלב. אני שונא לישון עם פירורים." היא צחקה. "זאת הייתה הנקודה שלי." צפינו בסרט 'היומן'. "זאת קומדיה רומנטית גרועה להחריד." אמרתי. "אתה לא מעריך סרטים טובים. הסוף פשוט מדהים. זה הסוף הכי טוב בשביל שניהם." הינהנתי. "יש בזה משהו..." אמרתי כדי לא להיכנס לוויכוחים מיותרים. "בואי נישן אני עייף." החזרתי את הגלידה למקפיא. "אני לא יכולה לישון כאן כל לילה." כיביתי את האור ונכנסתי לצד שלי. "את כן. את לבושה נוח ואני לא רואה שום בעיה. לילה טוב, סקרלט." היא נאנחה והסתובבה. "לילה טוב, תומס."
***
העיניים שלי נעצמות לבד גאדד
תעופו לקרוא את שני הסיפורים המושלמים של החברה שלי yuval2 אני כבר התמכרתי אז תגיבו לה ותצביעו כי למלכה הזאת בהחלט מגיע יותר לוב יו יובל!!!
המטרה להיות 75 הצבעות ו25 תגובות
לכו על זה אנשים ואל תאכזבו
אוהבת מלאאא