THE WAY

פרק 6

הלילה ירד והייתי חסר מנוחה מסיבה לא ברורה. אמא שלי בסוף חזרה הביתה. אני דווקא אוהב שהיא שוהה אצלי. היא כמו החברה הכי טובה שלי. היא יכולה להיות רצינית כשצריך, ולפעמים היא ליצנית. התהפכתי במיטה והבטתי בתקרה. עינייה של סקרלט צצו לראשי. הן חלומיות. אפורות. היה בהן נגיעות של לבן והיה בהן מעט כחול. אבל כשהייתה מביטה בי היה לה ניצוץ. העיניים שלה פשוט שבו אותי אז החלטתי ליישם את הרעיון וקמתי לצייר. זאת שעת לילה הזויה ואני בתוך הסטודיו הקטן שלי בדירה. מצייר לצלילי מוזיקה טובה. כשסיימתי לצייר אותה הבטתי בעיניים שלה. כשסיימתי את הדיוקן שלה הצצתי בחלון וראיתי את הזריחה. החזרתי את עיניי לציור. העיניים המדהימות נחקקו בזכרוני לפרטי פרטים. שפתיה הבשרניות היו בצבע אדמדם. ועצמות לחייה היו בולטות. משהו בה הקסים אותי. אני חייב לכבוש אותה. כשחשבתי על הגוף המדהים שלה הזקפה שלי התעוררה לחיים. "מה התעוררת?" מילמלתי כאילו היא יכולה לענות.  התמתחתי והלכתי למקלחת. כשסיימתי להתארגן השעה הייתה שמונה. עשיתי את כל האירגונים, אכלתי ושתיתי. אני אראה עייף היום אז כדי שאקח את משקפי השמש. הרכבתי אותם ויצאתי למשרד. יש שיאמרו שאני אידיוט שהולך לעבודה ללא שינ , אבל יש לי אחריות. אני צריך לבוא לעבודה ואם לא ישנתי זאת אשמתי הבלעדית. נכנסתי לרכב ונסעתי למשרד. מוזיקה קיצבית התנגנה ברקע ומעט אנרגיה הציפה אותי בזמן שתופפתי על ההגה."when I see you again..." זימזמתי חלק ממילות השיר. כשהגעתי למשרד החנתי את הרכב ועליתי במעלית. "בוקר טוב תומס." בירכה אותי שרה המזכירה. היא בהחלט לוהטת. אבל שולחת לעברי יותר מידי מבטים. היא תמיד תנצל הזדמנות לגעת בי או כל דבר אחר. אני לא מתייחס אליה יותר מידי וממשיך למשרד שלי. דיוויד נכנס אחרי כמה דקות עם מסמכים ומבט מהסס בעיניים. "אתה יכול להיכנס." הוא חייך בהקלה. "יש כאן כל מיני דברים שצריך לעבור עליהם. ויש פה את החשבונות של המשרד. עברתי עליהם ואני לא חושב שתהיה מרוצה." הרמתי גבה. "מה זאת אומרת?" הוא הניח הכל על שולחני. "העובדים לא מקשיבים להנחיות. הם כלל לא חוסכים. למעשה הם מבזבזים משאבים." הינהנתי. כשהבטתי בחשבון החשמל והמים הייתי בטוח שעיניי יצאו ממקומן. "מה לעזאזל?!" הייתי מזועזע. "לא הייתי ברור לגבי ההנחיות שלי?" דיוויד המסכן תמיד חטף את הכל על הראש. "אתה היית ברור, תומס. ויש פה כמה מכתבי תלונה מלקוחות." אמר בזהירות. העברתי את ידי בשיערי. פתחתי כמה מכתבים ועיינתי בהם במהירות. "קח את המכתבים האלה, תקבע לי פגישות עם עורכי הדין והלקוחות שהם מייצגים ותתאם הכל עם המזכירה האישית שלי. זה לא ייתכן שהמשרד שלי יקבל תלונות." אמרתי העצבים כבושים. הוא הינהן. "בהחלט. אבל זה קורה לפעמים..." הנדתי בראשי נחרצות. "לא לנו. אנחנו משרד עם שם טוב מאוד. אני בניתי את השם הזה ולא אתן לאף אחד להרוס אותו!" הוא הימהם. "זה יטופל." לקח את המכתבים והלך לטפל בהם. היום שלי עבר בפגישות ובדברים נוספים. כשהבטתי ביומן שלי נשארה לי פגישה נוספת. פגישה עם אמא של סקרלט. חייכתי. אני מקווה שהיא תביא את הבת החתיכה שלה. נשמעה דפיקה על דלת המשרד שלי. "כן," המזכירה שלי שירבבה את ראשה פנימה. "גברת גרין כאן. להכניס אותה?" הינהנתי. אני אחסוך מכם את הפרטים המשעממים של הפגישה. היא הביאה איתה את סקרלט ואני התקשתי להתרכז. הגנבתי לעברה פעמים רבות מבטים זוממים. היא רק תקעה בי מבטים זועמים ונראתה עצבנית. "תסלח לי, אבל אתה מוכן להתרכז בי לרגע? אני יודעת שהבת שלי יפה." סקרלט הסמיקה מדבריה של אמה. ואני רק חייכתי. "מצטער גברתי." היא הינהנה. אמהות שאלופות בלהביך את הבנות שלהן?! הפגישה הסתיימה ואני עיכבתי את סקרלט עוד כמה דקות. "מה דעתך על להצטרף אלי לארוחת ערב, ואז נלך אלי לדירה?" חייכתי חיוך ממזרי שיבהיר לה טוב מאוד מה אני רוצה. "אתה חולה בראש. כל הנשים במשרד מתות שתבחר בהן, אז תעזוב אותי בשקט." חייכתי והעברתי את אצבעי על הלחי שלה. היא הורידה את היד שלי במהירות. "לך תזדיין, תומס. בסוף אני אתלונן שאתה מטריד אותי מינית." צחקתי צחוק מתגלגל. "אני בסך הכל מזמין אותך ללילה בלתי נשכח, ילדונת. את חייבת לקחת את ההזדמנות, המון היו מתות להתחלף איתך." אני אומר בשחצנות. היא גיחכה. "ילדונת? ברצינות?" חייכתי. "את צעירה." שילבתי את ידי והבטתי בה במבט יהיר. "ואתה זקן." צחקתי. "שנינו יודעים שלא. את חושבת שפיספסתי את המבטים שלך עלי?" היא צחקה. "זה לא יאמן. אני לא מסתכלת עלייך בכלל. אתה מדמיין! אתה כל כך אוהב את עצמך שאתה חושב שכל אחת תיפול ברשת שלך. תתעורר, תומס. לא מקבלים הכל בחיים." אמרה והלכה. המשפט האחרון שלה הדליק בי נחישות. התיישבתי בכיסא שלי עם חיוך יהיר. היא תגלה על בשרה שאני משיג הכל. כשנגעתי בפניה העור שלה היה חלק להפליא. היא הייתה כזאת יפה. היא לבשה שמלה שחורה, קצרה וצמודה והזקפה שלי התעוררה לחיים שוב. וגיחכתי לעצמי. זה כאילו יש לה רצונות משלה. טוב, תכלס, יש לה רצונות משלה. היא הטריפה אותי. זה חייב להיפסק במהירות. אני אכניס אותה למיטה שלי כמה שיותר מהר ואשכח ממנה. כשסיימתי את יום העבודה וחזרתי הביתה חיכתה לי מישהי ליד הדלת. "אדל?" שאלתי. "מה נסגר, תומס? אתה לא מתקשר יותר." נאנחתי. "אדל, מערכת היחסים בנינו ברורה." היא משכה בכתפיה ונראתה פגועה. "יש שמועות על מלצרית. זה נכון?" הרתיחה אותי החטטנות וכבר לא עניין אותי שהיא פגועה. "אדל, אני לא חייב לך כלום. מה שהיה בנינו זה פיזי בלבד." ייבבה ברחה מפיה. אלוהים יעזור לי... "היה בנינו?" נאנחתי. ממש לא מתאים לי זיבולי שכל של נשים על רגשות. "מצטער. את ידעת את זה מההתחלה. מה חשבת שיקרה?" היא חיבקה את עצמה. "זאת הבעיה. חשבתי יותר מידי. אתה תצטער על זה, תומס. לך למלצרית שלך." אמרה העצבים. "מאיפה צצו השמועות?" ניסיתי להישמע רגוע. "אני מכירה אחת מהמזכירות שלך. הן מצוטטות לשיחות שלכם. כולם יודעים שאתה מת לזיין אותה. אולי אתה רוצה יותר?" פערתי את פי בתדהמה. "אדל! תשלטי על עצמך! אני לא חייב לאף אחד שום דבר! את לא תתחשבני איתי. אני גם לא מוכן לשמוע את הדברים שלך. היא לפחות שמרה על רגליים סגורות. יש לך מה ללמוד ממנה. אם לא תלכי עכשיו אני אזמין את האבטחה. אני ואת גמרנו." היא לקחה את עצמה והלכה. אלוהים... אני שונא את זה שהיא הביאה אותי למצב הזה. אני שונא לעשות את זה. נכנסתי הביתה והורדתי את העניבה שלי. התיישבתי על הספה בסלון ושתיתי כוס וויסקי.
תומס:מתחשק לך לבלות?
סקרלט:כן. לא איתך.
חייכתי חיוך רחב.
תומס:מתי זה ייפסק?
סקרלט:מה ייפסק?
גילגלתי עיניים.
תומס:אל תעני לי בשאלה.
סקרלט:איזה שאלה?
היא תעשה לי את המוות.
תומס:בחיים לא פגשתי בחורה כמוך. את חכמה מידי מכדי ליפול בקסמים שלי. עשיתי משהו לא נכון?
סקרלט:יש פעם ראשונה לכל דבר. תודה. אני פשוט לא אוהבת את הגישה שלך.
נאנחתי.
תומס:פגעתי בך?
סקרלט:לא. אבל אתה כל הזמן מנסה להיכנס לתחתונים שלי, זה לא מוצא חן בעיניי.
תומס:למה שלא נהיה פשוט ידידים?
סקרלט:אתה שואל אותי או אותך? היו לך בכלל ידידות או שאתה לא יודע מה זה?
חייכתי חיוך יהיר.
תומס:לא מפספסת הזדמנות לעקוץ. כן, היו לי ידידות.
סקרלט:אין לי בעיה להיות ידידה שלך.
תומס:אז מתחשק לך לבוא אלי?;)
סקרלט:דמיינתי או שאתה ממשיך לפלרטט?
חייכתי.
תומס:דמיינת. אני בא לאסוף אותך.
היא שלחה הודעה נוספת אבל לא נכנסתי. אני בעצם אומר לה שאין מקום לוויכוח. היא מתקשרת. היא לא תוותר לי כל כך מהר.
כן, ידידה שלי?
היא השמיעה קול של גועל.
לפעמים אתה ממש מעצבן אותי. אמא שלי תתחיל לתחקר אותנו שוב, אין לי כוח לזה.
חייכתי כשרקמתי במוחי תוכנית.
זה העיניין? סקרלט מפחדת מאמא? לא חשבתי שאת כזאת ילדה טובה.
התגרתי בה.
תסתום, אידיוט! עוד חצי שעה אתה מתייצב פה!
חייכתי לעצמי. זה היה קל.
כן המפקדת! משוחרר?
היא ציחקקה.
לעת עתה.
אמרה וניתקה.
חייכתי וחיכיתי חצי שעה כדי שהגברת תתארגן. כשהגעתי אליה היא נכנסה למכונית מתוקתקת.
"התארגנת ככה בשבילי? זה מחמיא לי, אבל אמרנו רק ידידים." קרצתי לה בליווי חיוך ממזרי. "שאני ארד מהרכב?" נעלתי את הדלתות. "את לא יכולה." היא השמיעה נחירה. "אתה חוטף אותי. אני אתלונן עלייך במשטרה." אלוהים אני מת מצחוק עוד רגע. "את מוזמנת לעשות זאת. יש לי קשרים בכל מקום, מותק." היא החמיצה את פניה. "מותק? טוב שלא בייבי. אנחנו רק ידידים, חמוד." צחקתי צחוק מתגלגל כשעצרתי ברמזור האדום. "חמוד? אתן אומרות למישהי חמודה רק כשאתן רבות, אבל כשאתן החברות הכי טובות אתן קוראות אחת לשנייה זונה. מה ההיגיון?" תופפתי על ההגה. "אין היגיון. ככה אנחנו." חייכתי. "כן, כבר הספקתי להבין שנשים הן משוגעות." היא החניקה ציחקוק. "יש לך עוד אמירות שוביניסטיות בשרוול, אדון תומס?" לחצתי על דוושת הגז בכל החוזקה. סקרלט נצמדה לכיסא במבט חסר אונים. "משוגע! מי נתן לך רישיון?" שאלה מזועזעת. צחקתי למראה פרצופה וקולה. "זה משפט שאומרים לנשים בדרך כלל," הייתי משועשע. "יש פעם ראשונה לכל דבר. תאט!" הגברתי את המהירות. "כל מה שאני יכולה לעשות זה  להתפלל לאלוהים שאני אצא בשלום," חייכתי לנוכח הפאניקה שלה. כשהגענו לבית שלי עשיתי לה סיור קטן. "במגירה פה יש דברים לא בשבילך. יש פה צעצועים ודברים שילדות טובות כמוך לא יודעות איך הם נראים." התגרתי בה. "הצחקת אותי. אני ממש לא מעוניינת לדבר איתך על סקס." פערתי את פי. "ילדונת, אמרת סקס!" היא גילגלה עיניים. "תתבגר." חייכתי. "מצטער, אני אוהב להציק. אני בדרך כלל נראה רציני אבל אני ממש לא כזה." המשכנו ובסוף עצרנו בפתח הסטודיו. "תתני לי לצייר את העיניים שלך?" היא נראתה מבולבלת. "העיניים שלי?" הינהנתי. "אני אמן. כשאני רואה משהו שמוצא חן בעיניי אני חייב לממש אותו." היא חייכה בבישנות. "רגע, שאני אבין. אתה רומז שרק העיניים שלי יפות?" תומס, לאן הכנסת את עצמך....  "אני לא רומז, אני אומר." היא פערה את פיה. "תרגעי, זה היה בצחוק." ואז התקרבתי אליה ולחשתי לאוזנה, "אין לי בעיה לצייר אותך בעירום." נתתי להבל פי ולשפתיים שלי לרפרף על האוזן שלה. גופה הגיב למגע שלי מיידית. "רק ידידים." נסוגתי לאחור בחיוך מרוצה. "הגוף שלך ממש לא אומר רק ידידים." היא נאנחה. "מספיק." הינהנתי כי ידעתי שברגע שבחורה אומרת 'לא' אז זה לא. "אחת התכונות הכי טובות שלי היא שאני מפסיק כשאומרים לי." היא הינהנה. "לפחות זה..." מילמלה. "אז את תתני לי לצייר אותן?" נשמעתי נלהב. "כן." חייכתי חיוך מרוצה. מעולה, השגתי את מה שאני רוצה. הראתי לה כל מיני ציורים ודברים  ולבסוף התיישבנו בסלון. "שתית וויסקי לבד? לא שותים לבד אלא אם כן, רוצים להטביע רגשות. קרה משהו?" היא קוראת אותי. "ריב עם סטוץ קבוע לשעבר. היא פיתחה רגשות וזה היה חד צצדי. אני מרגיש רע כי הייתי אכזר כלפיה." התקרבתי אליה. "אתה אמרת לה מה הקשר שלכם היה?" הינהנתי. "אתה לא צריך להרגיש רע. דברים כאלה קורים, היא תעבור הלאה לבסוף. אף אחד לא שולט ברגשות שלו. אין פה צד אשם." חייכתי חיוך קטנטן. "תמזגי לי וויסקי." היא הנידה בראשה. "אתה מנסה להטביע את הצער שלך? זה נראה כאילו היה לך רגש כלפיה." הנדתי בראשי נחרצות. "אף פעם לא היה לי. אני בסך הכל רוצה וויסקי, אישה." היא חייכה. "אישה?" הינהנתי. "ואז אני אשתכר ותצטרכי להישאר פה ולטפל בי." היא גילגלה עיניים. "לא תוכנית כזאת חכמה. יש מוניות. אתה רק מחזק את העמדה שלי, אני חושבת שאתה זקן." גיחכתי ולחשתי לאוזנה שוב, "את ואני יודעים טוב מאוד שאני לא. אני יכול להדגים לך את היכולות שלי, בייב." היא נסוגה לאחור. "ראית את זה? התכונה הטובה היחידה שלך התעופפה כמו ציפור." חייכתי. מפה לשם התחלנו לשתות ביחד ולשאול שאלות אחד את השני.

התעוררתי במיטה שלי עירום עם כאב ראש. שיפשפתי את עיניי והבטתי באי אמון מוחלט בסקרלט ששכבה לידי ערומה גם כן. חייכתי, אבל לקח לי שנייה לקלוט. עירומה? כן. אוי ואבוי. בבקשה שזה לא קורה לי. היא תתלה אותי.
***
בסוף פיציתי בפרק ארוך
המטרה להיום 70 הצבעות ו20 תגובות
לכו על זה פיפול
אוהבת מלאאא
וחג שמחחחח