THE WAY

פרק 4

אחרי הרבה שיכנועים הצטרפתי לבילוי הלילה. הייתי ממש סחוט מעייפות ורציתי לוותר, אבל הם ממש גררו אותי לשם בטענה שאולי אפגוש את אהבת חיי. במועדון? אהבת חיי? כן בטח. גילגלתי את עיניי רק מהמחשבה על הטיפשות שלהם. עדיין הייתי בחליפה והחלטתי לא לחזור הביתה ולהחליף. כנשנכנסתי למועדון ישר ראיתי אותם יושבים על הבר. העפתי בחור מסכן מהכיסא שלו והתיישבתי. "אתה תמיד חייב כניסה דרמטית?" איידן שאל משועשע. "תמיד." אישר את דבריו אד וצחקתי. "אני סחוט מעייפות. תזכירו לי למה אני כאן?" ג'ורג' גילגל עיניים. "כי אתה לא מבלה איתנו מספיק." הינהנתי ושלחתי לברמנית חיוך מזמין. היא החזירה אחד מהר מאוד. "עייף או לא, אתה תמיד תוקף." אמר כריס וגרם לנו לצחוק. הברמנית ניגשה אלי עם חיוך פלרטטני ונשענה על הבר בתנוחה שמבליטה הכל. "תביאי לי צ'ייסר בייבי." היא חייכה. "מיד." כריס נאנח. "מתי הן לא רוצות אותך? תראה לי אחת שלא רוצה איתך ואני אעשה כל מה שתרצה." חייכתי. "אה, כן? דווקא יש מישהי כזאת. המלצרית מ'הפינה של מרטין'." הוא גירד את עורפו. "בבקשה אל תתעלל בי." צחקתי. "נחשוב על זה." הבטתי באנשים ברחבת הריקודים. עיניי נפלו על עיניים אפורות ששבו אותי מהרגע הראשון. "רק דיברתי עליה," מילמלתי. הבנים הפנו את ראשם והביטו בכיוון אליו עיניי מביטות. "היא באמת יפה." מילמלו פה אחד. הינהנתי והצ'ייסר שלי הגיע. "תביאי לי עוד שני שוטים של וודקה." היא הינהנה ואחרי כמה שניות הביאה לי אותם. שתיתי אותם אחד אחרי השני. כל כוס שרוקנתי הפכתי והנחתי על הבר. הג'קט של החליפה והעניבה היו ברכב אז הפשלתי שרוולים ואמרתי-"כבר חוזר." הודעתי. הלכתי לרחבת הריקודים ובאתי אליה מאחורה. היא זזה ומשכה תשומת לב מגברים. נשכתי את שפתי התחתונה והחלטתי להשתעשע איתה. צפיתי בה מעט ואז ניגשתי אליה מאחורה. כרכתי את ידי סביב מותניה וזזתי איתה בקצב המוזיקה. היא לא שמה לב שזה אני והמשיכה לרקוד איתי. למישהי שרק סיימה קולג' לא מזמן היא ממש טובה. רכנתי לאוזנה ולחשתי לה מילים מלוכלכות. היא הסתובבה אלי בחדות. "אתה? מה לעזאזל?" חייכתי בשעשוע. "את נהנת מכל רגע בייבי." היא החמיצה את פרצופה. "אני לא מאמינה," מילמלה אך הצלחתי לשמוע זאת גם מבעד למוזיקה. "תאמיני. לפחות את לא מכחישה שנהנת." קרצתי לה. "איכס. תחפש מישהי בגיל שלך." לא יכולתי לעצור את הצחוק שבקע מגרוני. "ברצינות? את רוצה אותי בדיוק כמו כולן. ההבדל היחיד שאת מפחדת ולא מנוסה." היא נראתה ממש כועסת ופילסה לעצמה דרך לכיוון היציאה. "היי, חכי שנייה!" רצתי אחריה. "סקרלט! רגע!" תפסתי את ידה והיא ניערה אותי ממנה בגסות. "מה אתה רוצה? תעזוב אותי בשקט. הבקשה שלי כל כך מוגזמת?" לקחתי צעד לכיוונה. "נעלבת?" היא נחרה בבוז. היינו ליד היציאה והמוזיקה הייתה יותר חלשה. "לא." חייכתי חיוך יהיר. "אנחנו מתגוננים ככה רק כשמה שאומרים הוא נכון." התגרתי בה. "לך תיזדיין אידיוט." צחקתי והיא סימנה לחברות שלה שעוזבים. "אני בהחלט אבצע את זה. למה שאת לא תעזרי לי לבצע את זה?" היא גילגלה עיניים ופניה היו זועפות. התאפקתי מאוד לא לצחוק. היא הייתה נראית כמו בוטן. "היית מת. הדבר היחיד שבא לי לעשות לך זה לסרס אותך." צחקתי. "עוד נראה. את תתחנני אלי לעוד. את תצעקי את השם שלי כל כך חזק עד שהרחוב ירעד." היא צחקה. "בחיים שלי לא נתקלתי בטיפוס כזה יהיר, שחצן, אגואיסט ונרקסיסטי." לא נתתי לחיוך להיעלם. "אה, כן? יש פעם ראשונה לכל דבר. הנה עומד מולך אחד כזה." היא והחברות שלה יצאו מהדלת. "תודה על המחמאות!" צעקתי והיא עשתה לי אצבע שלישית. אני מת. זה היה מצחיק. חזרתי לבר עם חיוך טיפשי. "מה עשית לה שהיא ברחה ככה?" שאל כריס ואני סיפרתי הכל. "אחי הרגת אותי מצחוק." ניגב אד את הדמעות מהעיניים שלו. "אתה מטורף. איך זה שאחרי כל ההתנהגות הזאת הן עדיין רוצות אותך? אתה יכול לעשות קריירה מלהיות זבל. אתה משחק אותה קשה להשגה או מה? תגלה לי תטריק שלך." שלף איידן  מהארנק 20 דולר. צחקתי. "כסף זה לא מה שחסר לי." הוא גיחך. "כן, לשנייה שכחתי את זה." מילמל. הזמנתי עוד כמה שוטים אבל אד עצר אותי. "מי לוקח אותך הביתה?" גיחכתי. "אני את עצמי." הוא לקח את השוטים והזיז אותם. "מה אתה עושה?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה שלו. "אתה לא יכול לנהוג שיכור." גילגלתי עיניים. "תמיד הייתי הנהג השיכור המוצלח וזה לא השתנה." הוא חייך בהתנצלות. "מצטער." אמר והוא והבנים שתו את השוטים. "מעצבן." מילמלתי. "שמעתי אותך." קרץ לי. "מישהו פה אמר שאם יש בחורה שלא רוצה אותי הוא יעשה כל דבר שאבקש." כריס זז באי נוחות. "כריס מה דעתך ללכת לרקוד קצת?" הוא גיחך. "אין בעיה." ציקצקתי בלשוני. "יש קץ'." חייכתי. "ברור," מלמל. "תצטרך להביך את עצמך. בקיצור לרקוד כמו טמבל מושלם ולהיצמד לגבר הראשון שאני אצביע עליו." הוא פער את עיניו. "אין מצב." משכתי בכתפי. "גבר אמיתי היה עומד במילה שלו." התגרתי בו. "פחח הצחקת אותי. הלכתי לעשות את זה." ידעתי. מתגרים להם קצת באגו ובום. הם בכיס שלי. כל הראשים הופנו לכיוונו של כריס. "תאחלו לי בהצלחה חבר'ה." סידר את החולצה. "זאת משימת התאבדות אחי. אני בטוח שנצטרך להפריד פה מכות." אמר איידן. "שקט איידן. אל תפחיד אותו." הוא הוציא לי לשון. "קדימה פחדן. אני מחכה." קרצתי לו והוא ירק. זה רק גורם לי לצחוק יותר. כריס ניגש לרחבת הריקודים והשתדל לא להביט לכיוון שלנו. אין מילים שיתארו את התנועות הטיפשיות שהאדיוט עשה. עוד רגע נפלתי מהכיסא מרוב צחוק. אני חושב שזה היה ריקוד הציפור שם. אנשים מכל הכיוונים הסתכלו עליו וצחקו. הוא שרוף במועדון הזה. בשלב מסויים כבר דחקתי בו עם עיניי להיצמד למישהו. "פחדן." אמרתי ללא קול. ידעתי שזה הדבר שיגרום לו לעשות את זה. הצבעתי על גבר בלונדיני עם שרירים. כריס פער את עיניו. "וואוו אחי, תרחם עליו." אמר איידן. "הוא רק עומד במילה שלו." אד הניד בראשו מצד לצד. "אני כבר מזמן מיואש ממך." אמר. צחקתי כשכריס נצמד לבלונדיני שהסתובב והעיף לו אגרוף. התעשטנו מהר מאוד ורצנו לכיוונו. "בן של זונה," מילמל כריס בזמן שניגב את הדם מאפו. "מספיק. שניכם. אני חושב שהבילוי שלנו הגיע לקיצו?" הינהנו פה אחד לדבריו של אד. "נצטרך למצוא מועדון אחר. אתה שרוף פה." גיחך ג'ורג'. "תסתום את הפה אידיוט. אתה רוצה אגרוף?" אמר כריס. "כולכם תסתמו. אנחנו הולכים הביתה. אתם שיכורים. מספיק." הינהנו ויצאנו מבויישים. "ביי פחדן." קרצתי לכריס שמילמל קללה. "אתה כל כך תחטוף על זה תומס." חייכתי. "אני מצפה לזה." הלכתי לכיוון המכונית שלי ושמעתי קול בכי. התקרבתי לקול יותר וגיליתי את סקרלט על המדרכה. "מה קרה לך בייב? חשבתי שאת חזקה." היא משכה באפה. "תעוף מכאן!" התיישבתי לצידה. "מה יש לך?" שאלתי ברצינות. "חברות שלי...ובחורים... לקחו... לבד..." הרמתי את הגבות שלי משועשע. "לא הבנתי כלום." הבכי שלה רק גבר. "תקחי כמה נשימות עמוקות ותדברי. דרך אגב, איפה החברות שלך? הייתן אמורות ללכת יחד לא?" היא צחקה צחוק נטול הומור וניגבה את הדמעות. "בדיוק. הגיעו כמה בחורים פיכחים יותר והציעו לנו שהם יסיעו אותנו ברכב שלנו לבתים שלנו. הבנות היו שיכורות והסכימו. אמרתי שלא ומפה לשם התחלנו להתווכח והן עזבו אותי. הם יכולים להיות רוצחים סידרתיים או אנסים." חברות? לא מגיע להן שיקראו להן ככה. לא יכולתי לעצור את החיוך שעלה על פני. "מה מצחיק אותך? אם יאנסו אותן או יחטפו אותן? אתם הבחורים אי אפשר לסמוך עליכם. אל תיעלב, כן?" הנדתי בראשי. "לא נעלב. את באמת קוראת להן חברות? הן נטשו אותך לטובת זיון לילי! אבל אם יאנסו אותן או משהו לפחות יהיה לך עורך דין טוב להמליץ להן עליו." קרצתי לה. "אני פשוט לא מאמינה. תגיד יש לך לב בכלל או שזאת התדמית של ההארד קור?" גיחכתי. "הן ממילא לא יזכרו כלום בבוקר. הן נראו שיכורות מספיק." היא נאנחה. "עדיין לא ענית על השאלה שלי." התרוממתי מהמדרכה. "ואני לא אענה עליה." משכה בכתפיה. המשכתי ללכת לכיוון המכונית והבטתי בה. "למי את מחכה? בואי כבר." היא הביטה בי כאילו נפלתי ממאדים. "לעלות איתך לאותו אוטו? בחיים לא!" חייכתי. "אין לך אופציה טובה יותר." היא גיחכה. "מונית." משכתי בכתפיי. "אופציה זולה יותר." הצבעתי על המכונית שלי. "קדימה בואי כבר. אני לא נושך." היא צחקה ובאה. "זה מה שהיה חסר לי. שעורך הדין של אמא שלי שמציק לי בזמנו הפנוי יסיע אותי הביתה." צחקתי ונכנסתי לאוטו. "איפה את גרה?" שאלתי. "אני אכוון אותך." הינהנתי. התחלנו לנסוע והגענו לחלק מעט מוזנח של העיר. "אני יודעת מה אתה חושב. הבית שגרנו בו לפני נמצא במנהטן." הנהנתי כי לא היה לי כל כך מה לומר. "הגענו." מילמלתי. היא פתחה את הדלת וחייכה אליי. "תודה. שזה לא יצא ממך. בעצם תחשוב שכל זה לא קרה. לילה טוב תומס." יצאה מהמכונית בחיוך וסגרה את הדלת. "לילה טוב סקרלט."
***
המטרה היום 60 הצבעות ו20 תגובות
לכו על זה פיפול
אוהבת את כולםםםם