THE WAY

פרק 25

עמדתי בהבטחה שלי. אני שומר עליה. היו נסיונות פגיעה גם בעסק שלי. הנקמה שהם מנסים להשיג מרתיחה את דמי. בינתיים הכל בסדר והגדלתי את השמירה עליה. אני נמצא במלחמה מתישה עם עצמי. מצד אחד אני כל כך מאושר שהכרתי אותה, אבל מצד שני היא עדיין צעירה. בת 21. עדיין לא ראתה עולם כמו שצריך וישר נקשרת לגבר כמוני. גבר שאוהב שהשליטה בידיו. בחורות בגיל שלה לא צריכות לעבור את זה. אף אחת לא צריכה לעבור את זה. הקשר שלנו מסכן אותה אבל אני לא יכול לעזוב אותה. זה כלל לא בא בחשבון. המחשבה על להרפות ממנה מגוכחת. אני מתעורר מהמחשבות כשהטלפון מצלצל.
הלו,
אני עונה בקול חסר רצון.
תומס, מתי אתה חוזר הביתה?
זאת היא. אפילו לא הבטתי במסך כדי לדעת מי מתקשר, אך זיהיתי את קולה מיד. חיוך עלה על פני.
יש לי דברים לטפל בהם, יפה. אני אחזור מאוחר היום. אם תתעייפי אל תחכי לי.
אני אומר בקול רך.
חשבתי שאם המשפחה שלך בעיר, הם יוכלו לקפוץ לביקור. במיוחד אחרי שכל הבלגן נפתר. אני מהמם.
את לא מפחדת מהאחים שלי? זאת אומרת, בחורות די נרתעות מלהכיר את המשפחה של בן הזוג.
היא מצחקקת.
אני לא כמו כולן. ותאמת שאני די משתעממת.
אני נאנח.
אז אולי תצאי עם חברות, אני לא רוצה שהאחים שלי ידעו מה קרה. ביקשתי מאימא שלי לא לספר להם.
אני אומר.
סיפרתי לאימא שלי. היא השתגעה מרוב דאגה.
אומרת בקול שקט.
אל תדאגי יהיה בסדר. אוהב אותך.
ובזה אני מנתק.
מתסכל אותי המצב הנוכחי. אני מקווה שהם יפסיקו להתעסק איתי אחרי מה שאני מתכנן.

"אני בבית!" אני אומר ונכנס פנימה. היא יוצאת אלי מחדר השינה בחיוך. ישר חיוך דומה לחיוכה עולה על פני. "היי יפה," היא כורכת את ידיה סביב צווארי ומנשקת אותי. לאחר מכן אני מתנתק ממנה ומעניק לה חיבוק מוחץ. היא מצחקקת. "השומרים עלולים לחשוש שאתה חונק אותי." אני מתנתק ממנה וצחוק גדול פורץ מגרוני. כשאני נרגע אני אומר- "אני בטוח." החיוכים נותרים על פנינו. "בוא, הכנתי אוכל." היא תופסת בידי וסוחבת לשולחן. אנחנו מתיישבים. "אז, איך חשבת להרעיל אותי היום? אני מקווה שהמטבח בסדר גמור." היא מגלגלת עיניים. "תתפלא, הוא נשאר שלם. היום נרעיל אותך עם עוף צלוי." מחייכת בחום. "נשמע טוב. אני מקווה שגם מריח טוב וטעים." היא מצחקקת. "למישהו יש מצב רוח לעקיצות היום, הא?!" אני מהנהן. "בהחלט." לא משנה כמה נעקוץ אחד את השני ונקניט, הכל זה בצחוק. היא קמה ממקומה ואומרת- "האוכל בדרך." אני מפליק לישבנה. "הרעל, בייבי. הרעל. אני מבקש ממך לא לטעות." היא צוחקת ומנידה בראשה מצד לצד. בזמן הזה אני מתעסק מעט עם הטלפון שלי. אני מרגיש כמו ילד קטן. הורדתי את המשחק color switch והתמכרתי. זה מגוחך... יש לי כל כך הרבה דברים לעשות אבל אני משחק בטלפון. יופי, תומס אתה בוגר. אחרי שאני אבצע את התוכנית שלי לא יהיו לי דאגות מיותרים על הראש. סקרלט מביאה את האוכל ומתיישבת לידי. "אני מתעקש לשים את האוכל." אני מסמן לה לשבת וקם לחתוך את העוף. "חשבתי רעל, לא?" שואלת. אני צוחק. "יפה, לומדת מהר." היא נושאת אלי מבט ממקומה. אני אוהב את המבטים האלה. המבטים הרכים והאוהבים שאנו מעניקים אחד לשני. איך היא הפכה לעולם שלי?! היא כולי. אני חותך מהעוף ומניח בצלחת שלה לצד ירקות. "בינתיים מריח טוב, נראה טוב, נשאר רק להתפלל שגם אכיל." אני אומר. כשאני מתיישב אני מכניס מהאוכל לפה שלי ללא היסוס. אני יודע שהיא מבשלת טעים. אני סתם אוהב להתגרות בה מידי פעם. "נראה שאתה די נהנה." אני מחייך אליה. "את יודעת שאני רק צוחק, נכון? אני אוהב את מה שאת מכינה." חיוך ביישן עולה על פניה והיא מרכינה את ראשה וממשיכה לאכול. לפעמים היא לא יודעת איך לקבל מחמאות. היא רק ממלמלת-'תודה' עם לחיים סמוקות מעט. "את חמודה כשאת ביישנית." אני מניח את ידי על ירכה בטבעיות וממשיך לאכול. שנינו התרגלנו למגע הזה, אבל אני עדיין רואה איך יש לה צמרמורות והיא מסמיקה יותר. היא עדיין ילדונת וצעירה יותר ממני בכמה שנים-בכל זאת איי בן 28- אבל אני אוהב את זה. יש בה תמימות כלשהי, אך היא גם מתוחכמת ןטהורה. היא השילוב המושלם והמנצח. אני רוצה לקחת אותה ל'חוויה מתקנת' אחרי שאני אטפל בדברים שנותרו לי. אני רוצה לקחת אותה לחופשה. אני חושב על איטליה או אולי ספרד. אני נוטה לכיוון ספרד, היא מדינה מדהימה ואני יודע שהיא תהנה שם במיוחד. היא מאוד תאהב את הנופים לצד הערים המודרניות. אירופה הקלאסית... "תגיד, הכל בסדר?" היא שואלת ומפרה את השקט שנוצר. "אני עומד לטפל בבעיה." היא מביטה בי. "איך?" אני שומע חשש מתגנב לקולה. אני מניח את המזלג ומתקרב אליה ישירות. "יפה שלי, אל תדאגי. אני אטפל בזה כמו שצריך. לא יפריעו לנו לעולם." עכשיו אני גם רואה את החשש בעינייה האפורות. אפור שהפך למעורפל. היא בוכה? "אני מפחדת שיקרה לך משהו." דמעות מבצבצות בעינייה. "אהובה, אני אהיה בסדר גמור. בבקשה תסמכי עלי, אין לך צורך לפחד. אני מבטיח לנו עתיד מוגן." אני מלטף את כתפה בתנועות מרגיעות. "אני אוהבת אותך." מילותיה מעלות חיוך על פני. אני מנשק אותה. בסופו של דבר היא מפחדת שיקרה לי משהו. היא גם בן אדם. אני חייב להוריד את הדאגות המיותרות האלה מעלינו כמה שיותר מהר. רצוי בקרוב. אנחנו ממשיכים לאכול והפעם אני לא נותן לשקט להשתלט. אני מדבר איתה. אנחנו מדברים על המון נושאים. השיחה פשוט זורמת ואני מקווה שאני משכיח ממנה את הדאגות המיותרות שאני גרמתי לה. "אתה טוב בזה." אומרת. "במה?" אני אינני מבין על מה היא מדברת. "בלשפר לי את המצב רוח. לומר לי את הדבר הנכון בזמן הנכון ולהרגיע אותי. תודה שאתה מצליח לאזן אותי ככה." המשפט האחרון שלה כל כך נכון. האיזון הזה שאני מרגיש בסביבתה הוא דבר שגם היא מרגישה. הרגשות פה הדדיים. "ברור, יפה. הכל כדי שהאישה שלי תהיה שמחה ומרוצה. רצית שהמשפחה שלי תקפוץ לביקור?" היא מהנהנת נמרצות. "אז מה דעתך לדבר עם אימא שלי? תזמיני אותם לבית שלנו לזמן שאת תקבעי ונעשה ארוחה ואז נשב בסלון ונעביר את הזמן." היא מחייכת. "זה נשמע מעולה. אני אעשה זאת." קמה מהשולחן וניגשת לטלפון שלה. "את רוצה את המספר של אימא שלי?" אני שואל. "לא, זה בסדר." היא מבטלת את שאלתי. "כן, כבר שכחתי שאתן מרכלות עליי והתחברתן ככה." היא צוחקת. "היא חמותי לעתיד אז כדי שנאהב אחת את השנייה." אני מרים גבה וחיוך ממזרי מתפשט על פני. "חמותך לעתיד, הא?!" היא מגלגלת עיניים וצוחקת. "כן." אומרת בהחלטיות ומשאירה אותי עם פה פעור. "אני מאוד אוהב את ההחלטה שלך." אני אומר. "שמחה שאתה אוהב." מחייגת את מספרה וניגשת לסלון כדי לדבר איתה. אני מאוד אוהב את זה שהיא מרגישה כל כך בנוח איתי. זה שהיא לא נלחצת בגלל שאני רוצה חתונה זה טוב. היא אוהבת את הרעיון ומסכימה לו. אז אולי ספרד תהיה המקום להצעה? מי יודע... אני רק אטפל בזה ואז אתפנה להעמיק בחשיבה על העתיד שלנו.
***
אז הנה הפרק ותודה שחיכתם היום היה לי גם בוחן בנוסף למבחן אוף... מתי הבצפר נגמר?? לפחות מחר טיול:)
אז המטרה היא 200 הצבעות ו85 תגובות
לכו על זה פיפול
אוהבתתתת
נ.ב
העלתי את המטרה אחרי כמה פרקים שלא אז מקווה שתעמדו בזה וחוץ מזה שאני אנצל את פסח כדי לכתוב פרקים ספייר וסורי על ההתעכבות