THE WAY

פרק 26

כעבור חודשיים-
לא נותר זכר לדאגה שלנו. טיפלתי בעניינים שהפריעו לנו. טיפלתי בהם בדרך שגברים מטפלים בה. כשסיפרתי לסקרלט פחדתי שתעזוב. פחדתי שהמעשים שלי יגרמו לה לפחד. אך כשסיפרתי לה היא רק הביטה בי ואמרה- "אני מקבלת אותך בדיוק כמו שאתה." איזה מתוקה. אין נשים כמוה. היא והמשפחה שלי התחברו יותר  והאחים שלי מנדנדים לי להתחתן איתה עכשיו. אומרים שבחיים לא ראו אותי מאושר ככה ושהגיע הזמן באמת. מצחיקים אלה... גם אני חשבתי על חתונה. בעצם, אני עדיין חושב על זה. אני יודע שהיא תסכים אבל היא עדיין צעירה. למרות שאיתה אני בשל ומוכן לכל החבילה. אני מוכן למשפחה, אבל  כשאני מביט בה אני מבין שהיא לא. היא עדיין ילדונת. לפני שהכרנו היה לה יום הולדת 21. אני-
צלצול הטלפון קוטע את חוט המחשבה שלי.
הלו,
אני עונה במעט עצבים.
שלום באמת. מה נעלמת כל כך הרבה??
אד. אני מחייך.
שלום חבר יקר. לא נעלמתי פשוט התחלתי להשתעמם  בחברתכם.
אני עוקץ.
הוא מגחך.
אני בטוח. כבר הבנו שאנחנו לא מספיק טובים בשבילך כמו החברה שלך.
אני מתחיל לצחוק.
אין מה לעשות, ככה זה. Take it easy my friend. 
הוא מתחיל לצחוק.
הרבה זמן לא התראינו. מה דעתך על ערב גברים? החבורה בהרכב מלא פלוס כמה פחיות בירה.
כמה זמן לא עשינו את זה...
אני בפנים.
אני אומר בחיוך נוסטלגי כשהזכרונות מציפים אותי. תמיד אהבתי את הערבים שלנו כשהיינו שותים בירה ומדברים.
מעולה. נפגשים אצלי בבית היום בשמונה.
ובזה מנתק.
אני ממשיך לעבוד עד השעה חמש אחר הצהריים ואז חוזר הביתה.
סקרלט יושבת על הכורסא בסלון וצופה בטלוויזיה. "שלום אישה יפה." אני אומר ומושך אותה אלי. היא מביטה בי ברכות כשחיוך נפרש על פניה היפות. "שלום גבר חתיך." אני אוהב את זה שלפעמים היא מתביישת ולפעמים לא. אני מושך אותה לנשיקה. רציתי נשיקה עדינה אבל הנשיקה כלל לא הייתה כזאת. היה בה רעב. גם אם ראיתי אותה היום בבוקר עדיין הייתי רעב אליה. הרעב הזה לעולם לא יגמר או ידעך. אני פשוט מטורף עליה. ידי שמונחות על המותניים שלה מחליקות לישבנה והיא נצמדת אלי יותר ונאנחת אל תוך הנשיקה. אני מתנתק ממנה והיא פוקחת עיניים אפורות מעורפלות מתשוקה. שנינו מתנשפים. "יש לי כמה שעות ואז אני הולך לאד. אני מאוד אשמח אם נעביר את השעות האלה במיטה." אני אומר בממזריות. היא מחייכת ומושכת בידי לכיוון חדר השינה. אלוהים... מה היא עושה לי?! אנחנו נעצרים ליד המיטה. היא מורידה לי את הג'קט והחולצה ומצמידה את שפתיה לשפתיי. ידיה מטיילות על גופי ולאט לאט גורמות לי לאבד כל טיפת שליטה עצמית שנותרה לי. כשהיא מתחילה לנשק את צווארי וללטף אותי אני מאבד את זה סופית. אני מפיל אותה על המיטה. "זה על אחריותך. ידעת שנשיקות כאלה והמגע הזה גורמים לי לאבד את השליטה." אני מחייך בממזריות ועולה עליה. היא מצחקקת. "בדיוק מה שרציתי. רציתי שתאבד שליטה." אני נושך את שפתי התחתונה. כשאני מפשיט אותה אני כמעט קורע ממנה את הבגדים. וכשאני לוחש לה באוזן אני יודע שהבל פי החם מכה על אוזנה וזה גורם לה לאבד את זה. וכך זה היה, מהרגע הזה איבדנו שליטה סופית. ואחרי שני סיבובים במיטה אני נשכב על גבי עם חיוך עייף אך מרוצה. "זה היה טוב." אומרת כשעל פניה הבעה דומה לשלי. "רק טוב? זה היה מעולה!" אני אומר ועדיין מתנשף. היא מחייכת בסיפוק. "כנראה משתלם לחכות לך עד שאתה בא מהעבודה." אני מצמיד אותה אלי. "מסתבר." היא נמרחת על החזה שלי ולבסוף טומנת את ראשה בצווארי. "אני אוהבת אותך." אני כורך את ידי סביבה ומלטף את גבה בתנועות מרגיעות. זין. אני לוקח אותה לחו"ל ומציע לה. המילים שלה גמרו אותי סופית. גרמו לי להבין שלא משנה כלום. נפגשנו בזמן הנכון. בזמן הכי נכון. אני יודע שהיא נועדה לחיות איתי. אני מלטף את שיערה הרך בזמן שאני חושב. "מה דעתך שבסוף השבוע נטוס לאיטליה, או כל מקום אחר שאת רוצה להיות בו?" אני לוחש ומרגיש את חיוכה כנגד העור שלי. "איטליה זה טוב. נאכל הרבה פסטות." אני מגחך. "ומה עם פריז?" אני שואל. "טיול לפריז זה חלומי! זה יהיה רומנטי." אומרת בהתרגשות. "אז סגרנו שנטוס בסוף השבוע הזה לפריז?" אני שואל ומכסה אותה בשמיכה. היא מהנהנת. אני מביט בשעון שליד המיטה. "נשאר לנו עוד מעט זמן לסיבוב שלישי, את בעד?" היא מרימה את ראשה ומביטה בי בחיוך זומם. אני הופך אותה על גבה כשאני מעליה. "אולי אני אאחר טיפה." היא מצחקקת. "אל תדאג זה יהיה שווה את האיחור." אני מוריד את השמיכה וחושף את שדיה. "בהחלט."

"טוב שנזכרת להגיע." אומר אד. "הייתי עסוק טיפה." אני אומר ומתיישב על הספה ליד ג'ורג'. "מה עסוק? לא אמרת לי בטלפון שיש לך משהו." אני מגלגל עיניים. "לא נתת לי בטלפון הזדמנות להגיד משהו. חוץ מזה הדבר הזה צץ בלי תיכנון." הבנים מחליפים מבטים. "זה מה שאני חושב שזה?" שואל איידן בממזריות. "שתוק!" כל החבורה מתחילה לצחוק. "זה כל כך זה!" אני מגחך. "לפחות מישהו פה פעיל. חוץ מזה אם כבר התאספנו ואנחנו מדברים אז יש לי משהו לספר לכם." כל המבטים בחדר מופנים אלי. אני פותח את פחית הבירה שלי ולוגם ממנה. "תקשיבו חבר'ה אני עומד להציע לה." כולם מביטים בי בהלם. כריס הראשון שמתעשט. "מזל טוב תומס. מגיע לך שתהיה לך אישה כמוה." אני מחייך. "תודה חבר." ואחר כך כולם מפרגנים. "אני חייב להודות שחשבתי שאתה בחיים לא תתמסד, אבל טעיתי." אומר איידן. "תקשיבו קודם אמרתי לעצמי 'זין! לא אכפת לי מכלום. לא אכפת לי מזה שהיא בת 21.' מבינים? הרי לאהבה אין גיל. אבל יש לי מעט חששות למרות שאני יודע שזה המעשה הנכון." אד מביט בי בחיוך. "אני לעומתם תמיד ידעתי שמתישהו תבוא האישה הנכונה. הנה, הגיעה. תומס, בחיים לא ראיתי אותך מאושר ככה. אני בטוח שכולנו ללא יוצא מן הכלל חושבים שזה יהיה המעשה הנכון. אם זה מה שמרגיש לך לנכון, תעשה את זה." אני מחזיר לו חיוך. "תודה. תודה על הכל חבר'ה. התמיכה שלכם היא לא דבר מובן מאליו ואני באמת מעריך הכל." כולנו מרימים את הפחיות. "לחיי זמנים טובים ותקופות טובות כמו זאת." אומר איידן. "לחיי האהבה, האישה הנכונה והקשר הנכון." אומר אד ברגישות האופיינית לו. "לחיי קשרים, חברויות ונאמנות כמו שלנו." אומר ג'ורג'. "לחיי בשורות טובות נוספות." אומר כריס. "לחיי ערבים נוספים כמו זה." אני אומר כשמגיע תורי. "לחיים!" כשאני מביט בחבורה בהרכב מלא אחרי מה שקרה כאן הרגע קשה לי שלא לחייך באושר. כל מילה שאמרו הייתה נכונה. הונחה במקום הנכון והתאימה. אלה הם בהחלט זמנים טובים, תקופות טובות. הכרתי את האישה הנכונה והתאהבנו. החברים שלי תומכים בי, במעשים ובהחלטות שלי. והיו לי בשורות טובות שסיפרתי בערב שלנו. פעם הערבים שלנו היו משהו מובן מאליו, אבל תמיד יש כמה ערבים שזכורים במיוחד. עכשיו אני יודע שזה יהיה אחד מהערבים שנזכור לתמיד, כי כשאני מוקף בכל החברים שלי אני מבין כמה זה נכון. כמה הכל נכון. "על מה חושב?" שואל איידן. "סתם..." הוא מושך בכתפיו והחבר'ה מתחילים לפטפט. אני מרגיש שמישהו מביט בי. אד. הוא מביט בי בחיוך יודע סוד. תמיד ידע לקרוא אותי כמו ספר פתוח. "אני יודע על מה אצה חושב ואני שמח בשבילך." חולק איתי את השמחה. "תודה על הכל אד." הוא טופח על כתפי. "ברור." ובזאת שנינו מצטרפים לשיחה עם השאר. אין צורך שאסביר לו על מה חשבתי כי הוא בטח יודע והבין. הבין וחולק איתי את השמחה שלי. 'חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים.' ואני שמח במשפחה שלי.

***
ואני בטוחה שיש כמה שמעוניינים לדעת איך תומס טיפל בבעיה אבל קצת מסתוריות ומתח לא יזיקו  וקיבלתם מנה גדושה של רגש וקיטשיות (הייתי חייבת) חחח סלחו לי וכן הפרק התעכב כי התעכבתם עם המטרה אבל הגעתם אליה ויש לי עוד פרק מוכן כך שאם תגיעו למטרה לפני שהשבת נכנסת יכול להיות שיעלה פרק אבל לא מבטיחה כי אני נוסעת למשפחה
אז המטרה היא 205 הצבעות ו80 תגובות
לכו על זה פיפול
אוהבת את כולםםםם
חג שמח לכם ולבני ביתכם ושבת שלום 3>