THE WAY

פרק 16

אני גונח בעצבים ומחפש את הטלפון שלי שמצלצל.
הלו,
אני עונה בקול נמוך ומביט בשעון. אני מגלה שהשעה ארבע לפנות בוקר.
קולות מוזרים נשמעו מהצד השני של הקו. חשקתי את שיניי העצבים וניתקתי. אנשים חסרי חיים נזכרים להתקשר בשעות כאלה. גילגלתי עיניים. אני מביט בסקרלט שזזה מעט. היא מסתובבת לכיוון שלי ופוקחת עיניים אפורות וישנוניות. אני מתרכך בשנייה ומחייך. "הכל בסדר?" היא שואלת בקול חלוש. "אנשים חסרי חיים מתקשרים מחסוי, זה לא צריך להטריד אותך. בואי נחזור לישון." היא מהנהנת. אני מניח את ראשה על החזה שלי ומלטף את שיערה. פשוט יפהפייה שזה לא אמיתי. כל הגוף שלה רפוי ונדמה כאילו היא נמסה מהמגע והליטופים שלי. אני מזמזם באוזניה מילות שיר שאיני זוכר כרגע. היא מחייכת. "מלאכית שלי," אני לוחש כשאני מוודא שסקרלט ישנה. נשימותיה סדירות. אני מלטף את גבה ושוקע גם כן בשינה.

"תומי," סקרלט מנענעת אותי קלות. "ממ..." אני ממלמל ומשמיע קולות התנגדות נוספים. "דיוויד, מתקשר כדי להזכיר לך שיש פגישה חשובה בנוגע להעברת המשרד. הוא אומר שאתה חייב להתעורר עכשיו אחרת תאחר." אני נאנח. "בייב, קדימה תקום. זה חשוב." היא מנשקת את שפתיי ואני מחייך. "יותר טוב," היא מצחקקת. "קדימה, תתארגן בזמן שאני אעשה לך משהו לאכול." אני פוקח עיניים ומוצא אותה יושבת על קצה המיטה. היא ליטפה את שיערי. "איזה אישה מפנקת. מה עשיתי לפני שהכרתי אותך?" היא גיחכה. "איחרת לעבודה ושתית סטארבקס." אני מחמיץ את פניי. "להזכירך אני לא אוהב את סטארבקס. ובגלל שאני לא אוהב אותם, אני נכנסתי לבית הקפה שעבדת בו וככה הכרנו. גורל, מותק." היא מחייכת. "אתה לא יכול בלעדיי. עכשיו קום!" אני נאנח. "את מזכירה לי את שנותיי בתור נער מתבגר." היא מושכת אותי מהמיטה. "וזה טוב! אתה חושב שאני אתן לך להסיח את דעתי בדיבורים?" אני צוחק כשאני מבין שהיא עלתה על כוונותיי. "תום, קדימה, אתה תאחר." אני נאנח ונותן לה להוביל אותי למקלחת. "תחת יפה." אני צובט את ישבנה בגסות. היא קופצת ונותנת לי מבט כועס. אני צוחק לעצמי בשקט. "זה שלי, מותר לי לגעת במה ששייך לי!" אני אומר. היא צוחקת ודוחפת אותי למקלחת. "קמת עם מצב רוח טוב." אני מניד בראשי. "לא, ילדונת. קמתי חרמן." היא מגלגלת עיניים. "חבל שלא תקבל משהו, כי אני במחזור." אני מביט בה במבט מאוכזב. "השיא שלי השבוע יהיה נשיקה?" היא מניחה את ידייה על מותנייה ומביטה בי. "לא טוב לך הנשיקות? טוב, לא צריך. נוריד גם את הנשיקות." היא מתחילה ללכת. "הלו, לא, בואי לפה!" אני תופס אותה ומושך אותה בחזרה. "חס וחלילה שאני אתלונן על הנשיקות. אני יכול רק להתנשק חודש שלם. אפילו יותר!" היא מרימה גבה בספקנות ואז אני רואה שהיא רוקמת משהו בראשה. "אתה לא יכול." הבעתי הופכת ליהירה. "בטח שאני יכול. אני יכול לעשות כל דבר. אני ואת נתנשק במשך חודש שלם!" היא חייכה. "אתה תחזיק מעמד, אני לא." היא טפחה על כתפי ויצאה מהחדר בחיוך מתוק. פי היה פעור. חייכתי והנדתי את ראשי מצד לצד. אני רק אוהב אותה יותר מרגע לרגע. היא בהחלט השאירה אותי המום. כשסיימתי את ארגוני הבוקר הלכתי להתלבש. החלטתי ללבוש את החליפה הכחולה כהה שלי, עניבה שחורה וחולצה לבנה מכופתרת. השארתי את החולצה מחוץ למכנס ואת העניבה רפויה. נעלתי את הנעליים שלי, לקחתי את הג'קט שלי ובעודי מחזיק אותו תליתי אותו על כתף אחת. כשנכנסתי למטבח הארוחה הייתה מוכנה ומונחת על השולחן. עינייה של סקרלט הביטו בי ברעב ובחנו כל סנטימטר בגופי. פיה היה פעור. חייכתי לעצמי בשביעות רצון. "אוהבת את הלוק?" היא מרימה את מבטה לעיניי. הפנים שלה סמוקות והיא נראית כמו אדם שנתפס בשעת מעשה. היא סגרה את פיה והסתובבה כדי למזוג כוס מיץ תפוזים. "יאת לא צריכה להתבייש. זה בסדר שאת חושבת שאני חתיך." אני אומר ומעט יהירות מתגנבת לקולי. היא מסתובבת אלי ומביטה בי בחיוך. "אתה חתיך." אומרת. "ושחצן." מחליטה להוסיף בהחלטיות לאחר כמה שניות. אני צוחק וקורץ לה. "אז מה עשתה השפית היום?" היא החלה לצחוק. "השפית עשתה פרנץ' טוסט, פנקייקים ופירות. יש לך כאן את הסירופים שאתה אוהב. והבאתי נוטלה כי אני זוכרת שאתה אוהב את זה," היא הניחה נוטלה על השולחן. "ושאתה אוהב קפה. קלעתי לארוחת בוקר שלך?" אני מתקרב אליה ומנשק אותה. "בול, בייב. אני אשמח לארוחה כזאת כל בוקר." אמרתי בחיוך. "אז אני צריכה להפסיק, שלא תתרגל." אני צוחק ומתיישב לאכול. אכלתי פנקייק עם נוטלה וכמה תותים. פיטפטנו בנעימים. הצצתי בשעוני ושתיתי את הקפה בלגימות גדולות. "לאט, תיזהר, שלא תיחנק." היא מזהירה. אני מניח את הכוס. "אני כבר חייב לצאת." אני אומר בהבעת פנים מתנצלת. אני מתקרב אליה ומניח נשיקה על קודקוד ראשה. "תאכלי משהו. תישארי כאן אם בא לך, את לא צריכה לחזור לבית שלך." היא מהנהנת. אני לוקח את הטלפון ואת הג'קט ובדרך לרכב מסתדר במהירות. אני נכנס לרכב ומתקשר לדיוויד.
אני מאחר לפגישה?
אני שואל בפזיזות ומתניע.
לא, יש לך עוד טיפה זמן אבל תמהר.
אני מהנהן כאילו הוא יכול לראות.
אני אדבר איתך.
אני אומר ומנתק.