THE WAY

פרק 27

כמובן שלאחר הרגעים המרגשים עם החברים שלי הם חזרו להתנהג כמו חמורים. עקיצות, דחיפות ובקיצור חזרנו להתנהג כמו גברים. הבירה ששתינו לא עזרה למצב. היא רק שיחררה אותנו יותר-ובואו נאמר שלא כדאי לראות אותם משוחררים ככה. אבל לא משנה כמה דפוקים הם, אין עליהם! בסוף הלילה כולנו נאלצים להתפזר לבתים. "היה כיף. אנחנו צריכים לעשות את זה יותר." אני אומר ומתמתח כשאני מתרומם. איידן מגחך. "חשבתי שתחזור מוקדם הביתה. שתחזור לחברה שלך. הרי אתם לא יכולים אחד בלי השני." חיוך זחוח מרוח על פניו. אני מגחך לנוכח העקיצה. "מה קרה איידן, מקנא?!" אני מדמה עצב. הוא מגלגל עיניים. "היית מת!" אנחנו פורצים בצחוק. "ממזר שכמותך! עכשיו חוזר הביתה ומתפנק עם עוד סיבוב." אומר ג'ורג'. אני מחייך. "החיים הטובים." הם מגחכים. "בן זונה בר מזל..." ממלמל כריס. "אני בהחלט מסכים איתך חבר." אני טופח על כתפו. לאחר חילופי מילים נוספות אנחנו מתפזרים. כשאני נכנס הביתה יש שקט. אני נכנס לחדר ומוצא את סקרלט ישובה במיטה כשלאוזניה אוזניות והיא עובדת עם הלפטופ. אני מרים גבה. מה היא עושה? הוא לא שמה לב לנוכחותי. "סקרלט!" אני צועק והיא נבהלת. אני מגחך בשקט. היא מגלגלת עיניים ומחייכת. היא מסירה את האוזניות ואומרת, "אתה יודע שאני לא נשארת חייבת, נכון? אתה תשלם על זה, שיהיה ברור." מזהירה. אני מתעלם מדבריה ומתיישב על המיטה לאחר שחלצתי נעליים. "מה את עושה שם?" אני שואל ומחווה בראשי לכיוון מסך המחשב. "חשבתי על זה והגעתי למסקנה," אני מהנהן ומחכה שהיא תמשיך. "אתה יודע שלקחתי כמה קורסים בקולג'?" אני מהנהן. "אחד מהם היה קרימינולוגיה אז חשבתי לעצמי שאני רוצה להשתלב במוסד לנוער עברייני." אני לא מופתע. היא רוצה לעזור. איזה לב טוב יש לה... "אז את מחפשת מקומות שזקוקים לאנשים כמוך?" היא מהנהנת. "אני יכול לסדר לך עבודה בבית המשפט, אם את רוצה כמובן. אני יפעיל כמה קשרים אם תצטרכי." היא נשענת לאחור כשהמחשב על רגליה. "אני רק יודעת שאני רוצה לעסוק בנושא הזה." אני מהמם. "יש לי גם קשרים במשטרה. אני אוכל לסדר לך עבודה בתור חוקרת פשיעה, זאת גם העבודה במשרד המשפטים." היא נשענת חזרה קדימה ומניחה את המחשב בצד. "חשבתי ללכת יותר על הכיוון הטיפולי, אם אתה מבין? אני פשוט רוצה לעזור לנערים האלה." אני מביט בה בחיוך ולא פוצה את פי. "מה?" שואלת בביישנות. "כלום." אני אומר וממשיך להביט בה עם אותו המבט. "מה?" שואלת בקול גבוה יותר. "יש אותך ביותר מושלם? את בן אדם כזה טוב." היא מחייכת ומניחה נשיקה קלה על שפתיי. "לכל אחד יש פאקים." אני מהנהן. "אני יודע. לי יש פאקים וגם לך יש פאקים, אבל זה לא משנה כי את מושלמת בשבילי." אני אומר ואז משנה נושא. "ראיתי את רשימת הספרים שלך ואני חייב לציין שאני מופתע." היא מרימה גבה בתהייה. "למה מופתע? אני אוהבת ספרי פנטזיה. אין על הארי פוטר!" אני מגלגל עיניים. "ציפיתי ממך שתאהבי ספרי רומנטיקה, כמובן שהיה מספר מכובד של ספרים כאלה ברשימה, אך לא יותר מספרי הפנטזיה." היא מחייכת. "ולמה לך לצפות לכזה דבר?" אני רוכן קדימה לעברה ולוחש לה, "כי את מאוהבת באהבה." היא מביטה בעיניי ואני מבחין שגם היא מרגישה את התשוקה בחדר. אני בחיים לא אהיה שבע ממנה. "אתה לא נורמאלי..." ממלמלת לשפתיי. "שכבנו שלוש פעמים ועדיין יש לך כוח?" היא פשוט קוראת את המחשבות שלי. לא יכולתי לעצור את הצחוק שלי. צחוק מתגלגל שפרץ מגרוני. בניסיון להתעשט אני נותן אגרוף לכרית מה שגורם לה לצחוק. לבסוף כשנרגענו שאלתי אותה, "איך ידעת מה אני רוצה?" היא מחייכת כיודעת סוד. "העיניים שלך אומרות לי הכל. כבר למדתי לזהות ולפרש את המבטים שלך." אני מחייך ומתקרב אליה. "ממש כמו אימא שלי. אתן קוראות אותי כמו ספר פתוח, אני עד כדי כך שקוף?" היא מעבירה את ידה בשיערי בחיבה. "את האמת שלא. אבל אני יודעת שאני מצליחה לזהות מה אתה מרגיש." גאד אני רק מתאהב בה יותר, זה אפשרי? אפשרי להרגיש כלפי אדם רגשות כאלה? "האם הגבר שלי רעב?" אני מחייך בממזריות. "לא התכוונתי לזה." היא מכה את הכתף שלי. אני מגחך ומדמה כאב כשאני מחזיק את הכתף שלי. "מה הכנת הפעם?" היא מתרוממת מהמיטה ומושיטה לי יד. "הפעם הכנתי נודלס." אני מחייך ומחווה בידי. "אחרייך." היא מושכת אותי למטבח. "כשחזרת מהעבודה לא אכלת, תלוי איך מסתכלים על זה אבל לא אכלת אוכל. ואני מנחשת שאצל החברים רק שתיתם אז זה היה פשע אל הייתי נותנת לך ללכת לישון מורעב." אני מחייך ומחבק את מותניה בזמן שהיא שמה את הצלחות על השולחן. "אני יודע להכין אוכל בעצמי, אבל תודה." אני נותן לה נשיקה באוזן. היא מכחכת בגרונה. "תומס, אני צריכה לזוז ואתה לא נותן לי." אני משחרר אותה ומתיישב. עכשיו אני בקושי יכול בלעדיה ובלי מגע איתה, אבל פעם לא הייתי הבחור הזה. פעם כל גילויי החיבה והמחוות האלה לא דיברו אליי או ריגשו אותי, כנראה שהיא באמת שינתה אותי. בעודי מביט בה שמה אוכל לשנינו הצלחות הטלפון שלי רוטט ומודיע על קבלת הודעה חדשה. אני מניח אותו בצד ומתעלם. לא רוצה להתעסק בכלון בזמן שאני איתה. היא מתיישבת לידי. "זה בסדר. אתה יכול לענות לזה." אני מביט בה בחיוך ולוקח את הטלפון. "מצטער." אני ממלמל.
ההודעה ממספר לא מזוהה.
רשום בה:תומס?
תומס:מי שואל?
המספר עונה:אבא שלה.
אבא שלה? אבא של מי? השאלות רצות בראשי.
תומס:אבא של מי?
אל תגידו לי שזה אבא של סקרלט...
הוא עונה: אביה של בת זוגתך. אני מעוניין לחדש איתה את הקשר.
אני מרגיש איך הלסת שלי ננעלת. בשנייה אחת הוא זרק אותי כמה חודשים אחורה, לזמן של התאונה, כשהוא הפגין זלזול ואדישות כלפי מצבה.
תומס:למה עכשיו, הא? למה כל כך מעניין אותך לחדש איתה את הקשר? היא לא מראה את זה אבל היא פגועה ממך. היא פגועה אחרי שסיפרנו לה איך התנהגת בבית החולים.
אני שולח ומרגיש את הזעם מתפשט בי. כמובן שאני אספר לה שהוא מנסה לחדש איתה את הקשר ואכבד את הבחירה שלה, אך זה לא מונע ממני להתעצבן. זה לא מונע ממני מלרצות להעיף לו אגרוף על היחס שלו כלפיה.
הוא עונה:אני יודע ומתבייש בזה. תאמין לי שאני עושה זאת כי יש סיבה מסויימת. בבקשה תאמר לה לפגוש אותי בבית הקפה שבו עבדה, מחר בשעה 14:00. אתה מוזמן להצטרף.
לבסוף אני מסכים, זה לא כאילו יש לי ברירה. אני לא יכול למנוע ממנה את זה אך אלך איתה.
"היי בייב," אני אומר והיא מביטה בי במבט שואל. אני לוקח נשימה עמוקה ואומר, "תקשיבי, זה היה אבא שלך." אני אומר בזהירות אך היא כבר נחנקת מהאוכל ברגע ששומעת 'אבא'. אני מושיט לה כוס מים. "תנשמי." אני מניח את ידי על גבה. לאחר כמה שניות ולגימות גדולות של מים היא נרגעת. "מה הוא רצה?" היא שואלת בטון מרוחק. "הוא רצה לדבר איתך, יש לו משהו לומר לך אז הוא קבע פגישה. מחר ניפגש איתו בבית הקפה שעבדת בו." היא מהנהנת. "אתה בא איתי?" שואלת ומשחקת עפ האוכל בצלחת. "כן. את רוצה שאני לא אבוא?" היא ממהרת לבטל את דברי. "זה ברור שאני רוצה שתבוא. פשוט..." היא נאנחת בעודה משחקת עם המזלג ואז ממשיכה לומר, "אני פשוט לא מבינה מה לעזאזל הוא רוצה. הרי הוא הראה טוב מאוד אז שלא אכפת לו, אז למה הוא לא מניח לי? זה מכאיב לי מה שהוא עושה." בלי לחשוב פעמיים אני מתרומם מהכיסא שלי ואוסף אותה לחיבוק מנחם. "את יודעת, לבכות מידי פעם זה בסדר. זה משחרר." אני לוחש לאוזנה. "כנראה שיש לו סיבה מוצדקת. אנשים יכולים להשתנות ולהתחרט על המעשים שלהם." אני מלטף את שיערה ולא מאמין למה שיוצא מפי. אני באמת עומד לצידו? אני הרגע ניסיתי לשכנע אותה? מה לעזאזל עובר עלי? מה אם זה רק יפגע בה? השאלות מתרוצצות במוחי אך אני דוחק אותן לפינה חשוכה. אני אהיה שם בשבילה. תמיד. "אני עבר לא רעבה כל כך." מתנתקת מהחיבוק ונשענת לאחור בכיסא שלה. אני חוזר לכיסא שלי. "אני מת מרעב." אני מצליח להפיק ממנה חיוך. "בשביל מי עשיתי את האוכל אם לא בשביל שתאכל?" אני מחייך ומכניס לפי את הנודלס. בלי לשים לב אני מסיים שתי צלחות! "אתה באמת רעב." אומרת בשעשוע. "כן," אני אומר בין ביס אחד לשני. "זה ממש טעים." אני אומר בפה מלא. "אני שמחה שטעים לך." מצחקקת. "את אוכלת את זה?" אני שואל ומחווה לכיוון הצלחת שלה. היא מנסה לכבוש את החיוך שלה ומנידה בראשה. "אתה יכול לקחת את זה." אז אני לוקח. מה זה הרעב הזה שתקף אותי?? ובואו לא נדבר על כמה מים אני שותה. "מה כבר קרה לך שאתה רעב ככה?" אני בולע את שאריות האוכל בפי. "אני חושב שבגלל שדי התשתי את עצמי קודם, אם את מבינה למה אני מתכוון. ושתיתי אלכוהול עם החבר'ה ובלי שום קשר לא אכלתי טוב היום אז הנה התוצאה." ארבע צלחות נודלס! "עוד." אני אומר כמו ילד קטן. סקרלט חושפת בפני את המחבת הריקה. היא מחייכת בהתנצלות. "לא חשבתי שתהיה כל כך רעב. אני יכולה להכין לך משהו, רוצה?" אני מניד בראשי. "אני אחמם את מה שיש במקרר. רגע, מה יש במקרר?" אני מנגב את פי במפית. "נשאר כנפיים ברוטב חריף מאתמול, רוצה אותם?" אני מהנהן. "לכי לחדר לנוח, אני אדאג לעצמי." מעניקה לי חיוך אחרון והולכת לחדר. אחרי שסיימתי לטרוף גם את הכנפיים אני נכנס למקלחת-כן, אני אוהב להתקלח- וברגע שאני יוצא אני מוצא אותה שכובה במיטה. אני נכנס מתחת לשמיכה ומחבק אותה. "מתאים לי להתכרבל עם חברה שלי עכשיו." היא מניחה את ידיה על ידי. "גם לי מתאים." אומרת בקול ישנוני. אני מחליט להתחכם. "מה גם לך מתאים? להתכרבל עם חברה שלך?" היא מכה את היד שלי ואני מחייך. "תסתום." אני מצחקק. "לילה טוב." אומרת בקול רגוע. "לילה טוב." אני מנשק את העורף שלה ונותן לעצמי לשקוע בשינה וציפייה לפגישה של מחר. מעניין מה יש לו לומר...
***
כן כן טיפת מתח לא יזיק חחחח
איך היה החג, הסופש, והחופש? אני מנסה להדחיק את העובדה שהחופש נגמר ויש מחר בצפר😭 גם המורים שלכם נתנו לכם מלא עבודות משעממות וחסרות תועלת? או נתנו לכם מלא שיעורי בית? באמת לא מבינה מה הקטע שלהם. הרי כל הקטע בחופש הוא לנוח ולצבור כוחות, אבל שיעורי בית וחופש אלה מילים מנוגדות. אוף, טוב, אני לא אוציא את העצבים והתסכולים שלי עליכם אז...
המטרה היא 210 הצבעות ו80 תגובות.
לכו על זה ואל תאכזבו!
אוהבת המוןןןן