THE WAY

פרק 7

פאק. מה אני אמור לעשות? נאנחתי וטמנתי את פני בידי. היא התהפכה במיטה ופקחה עיניים. "בוקר טוב," אמרה בחיוך. היא עדיין לא קלטה. עיניה נפתחו לרווחה. "מה לעזאזל?!" אמרה מזועזעת. "אני לא יודע מה קרה. היינו שתויים ו..." מילמלתי. פניה היו לבנות כמו סיד. היא אספה את בגדיה במהירות והתלבשה. "אני מצטער, סקרלט." לקחתי את הבוקסר שלי ולבשתי אותו. היא ניגבה דמעות שלא שמתי לב אליהן. "אני כל כך מצטער, סקרלט." היא נאנחה והינהנה. "אני אעשה בדיקת הריון." היא לקחה את דבריה וחמקה לפני שהספקתי לומר דבר. אם שכבנו כשאנחנו שיכורים והיא בהריון? אני לא רוצה להרוס מישהי כמוה, במיוחד עכשיו שאנחנו מתקרבים. אני לא מוכן להיות אבא. הייתי צריך לעצור אותה. קמתי לעבר המקלחת עם האנגאובר נוראי. נראתי כמו שהרגשתי. נורא. כשסיימתי להתארגן הלכתי לארון שלי והתלבשתי. לבשתי חליפה אפורה והתארגנתי במהירות. הגעתי למשרד ובמשך כל היום חשבתי עליה. אם אני שכבתי איתה והכנסתי אותה להריון כלום לא יתקן את הקשר. במשך כל  היום לא שמעתי ממנה. כשהגעתי הביתה בדקתי בפחים אם יש איפשהו קונדום או עטיפה. לא מצאתי כלום. התפללתי שלא קרה כלום אבל התקשתי להאמין.

שבועיים וחצי אחרי ועדיין לא קיבלתי ממנה תשובה אז החלטתי ליזום צעד.
תומס: את בסדר?
הייתי על קוצים מרוב לחץ.
סקרלט: עשיתי בדיקה ויצא שלילי.
נשמתי לרווחה.
תומס:אני מצטער.
הסקס הזה לא היה שווה כלום. לא זכרנו כלום והפחד שאחז בנו לא שווה שום דבר.
סקרלט:אתה לא צריך להיות. שנינו שמחים שאני לא בהריון.
חיוך מר נח על שפתי.
תומס: אני באמת מצטער. לשנינו היו שבועיים נוראיים בגללי.
סקרלט: אני לא אתווכח איתך.
חייכתי חיוך קטנטן.
תומס: עדיין לא מפספסת הזדמנות לעקוץ?! אנחנו בסדר?
סקרלט:כן.
תומס: אני חושב שלא כדאי שנשתה כשאנחנו ביחד.
דמיינתי אותה מחייכת. או לפחות מנסה.
סקרלט: גם עם זה אני לא אתווכח. חייכתי וסגרתי את הטלפון שלי. אני יודע שעכשיו העיניינים יהיו מביכים בינינו אבל אני לא אתן לזה להימשך זמן רב. הייתי אחרי עוד יום עבודה מפרך שחשבתי בו רק על סקרלט. ומרוב דאגה לא הורדתי את העניבה שלי אפילו כשנכנסתי. הורדתי את הג'קט, שיחררתי את העניבה, הוצאתי צד אחד של החולצה מהמכנס ופתחתי שני כפתורים בחולצה. מזגתי לעצמי כוס וויסקי וישבתי בסלון מול הטלוויזיה. היום שוב  הייתי מרחף וכולם במשרד שמו לב. דיוויד שאל אותי כמה פעמים והבטחתי לשתף אותו כשאגיע הביתה ואקבל תשובה. התעצלתי ואמרתי לעצמי שאני אומר לו בהמשך. אני לא מת על לשתף דברים שקשורים לחיים הפרטיים שלי. החברים שלי תמיד מתעקשים שאני אשתף אבל לא תמיד הולך להם. מה אני אמור לעשות עכשיו? אני וסקרלט שכבנו, זה מה שרציתי, לא? כן, אבל אני והיא לא זוכרים כלום אז מה הטעם? אני עדיין רוצה אותה, והפעם אני רוצה לזכור את זה. רגע, יש מצלמות בבית שלי. יש מצלמה בחדר השינה שלי. כל הדרך לחדר השינה התפללתי שהמצלמות עבדו בלילה. כשפתחתי את הקלטות של אתמול גיליתי שכיביתי אותן בזמן ששהיתי בבית. נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי. אני כל כך מבולבל עכשיו שאני מרגיש שלשקוע במחשבות זה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות. ניגשתי חזרה לסלון ומזגתי לעצמי כוס וויסקי נוספת. סיחררתי את הנוזל בכוס ונשענתי לאחור. דפיקה נשמעה על דלת ביתי. נהמתי וניגשתי לפתוח את הדלת. אמא של סקרלט וסקרלט עצמה עמדו בדלת. נאנחתי. ממש אין לי כוח לאמא שלה עכשיו. "אמא, מספיק! אנחנו חוזרות הביתה עכשיו!" היא משכה בידה. "לא סקרלט. אני לא מבינה מה קורה ביניכם, אבל אני מזהירה אותך, אל תתעסק איתי. סקרלט היא הדבר החשוב לי ביותר, אני לא אתן לבחורים לפגוע בה." סקרלט הרכינה את ראשה. "אמא, מספיק. אנחנו בסדר וזה לא יקרה שוב." אמא שלה הנידה בראשה. "אני מבינה שקורה ביניכם משהו, אבל לא הייתי רוצה שתיכנסי להריון והבחור שהכניס אותך יזרוק אותך, או יתחתן איתך מחוסר ברירה. את רוצה נישואין בלי אהבה?" ושהאל יעזור לי... "ומי אמר שאני לא יכול לתת אהבה? תראי, זה מבייש את כולנו מה שאת עושה. לא צריך לחפש פה אשמים, על שנינו עבר שבוע לא קל. סקרלט כבר לא ילדה, אני בטוח שאם תשחררי אותה מעט היא לא תאכזב אותך." ניסיתי לשמור על קור רוח. "אם כך, אני משאירה לכם 'להסתדר' לבד." היא לקחה את רגליה והלכה משם. העברתי את ידי על פני בתסכול. "אני ממש מצטערת. אני לא אומרת לה לאן אני הולכת אבל היא בכל זאת יודעת. היא מצאה את הבדיקה בפח. שוב, אני באמת מצטערת על זה שהיית צריך לעבור את זה. אמא שלי היא דרמה קווין." חייכה חיוך נבוך. "זה בסדר. היא אוהבת אותך ודואגת לך. רוצה להיכנס? לרגע שכחתי את הנימוסים שלי." היא חייכה. "אני מנחשת שאתה שותה וויסקי. לשנינו לא מתחשק שידור חוזר של מה שקרה." חייכתי. "צריכה שאני אקפיץ אותך?" היא הנידה בראשה. "באים לאסוף אותי." חייכתי. "אל תשקרי לי. תיכנסי וזה לא נתון לוויכוח." היא נאנחה. "אם אתה מעוניין בעוד בעיות מצד אמא שלי, אין לי בעיה להיכנס." משכתי אותה פנימה. "חכה שנייה, תומס. זה קצת מוזר אתה לא חושב?" משכתי בכתפי. "למי אכפת? אני תמיד לבד. תארחי לי חברה. אנחנו רק ידידים, סקרלט." היא התיישבה על הספה. "אתה שוב שותה?" שתיתי את מה שנשאר בכוס במהירות, סגרתי את הבקבוק והנחתי הכל במטבח. "כבר לא." היא הביטה בי בדאגה. "אתה מטביע הכל בעזרת אלכוהול. חשבת על דרכים אחרות?" הדלקתי את הטלוויזיה והבאתי שמיכות וכריות. "סמים." היא גילגלה עיניים. "אני צוחק." היא הימהמה. "אני יודעת. אתה עורך דין ולא נראה לי שאתה בעד לעבור על החוקים." חייכתי כי היא ניחשה נכון. "את מותשת מהשבוע הזה?" היא הינהנה. "בדיוק כמוך." התכרבלה בתוך השמיכה. "את בעד שיחת נפש?" היא חייכה. "חשבתי שזה משהו שגברים לא אוהבים לעשות." גילגלתי עיניים. "חבל שאת לא רצינית. הפסד שלך." היא חייכה. "מצטערת תומס. קדימה בוא נעשה שיחת נפש." חייכתי. "שיחת נפש על בטן ריקה?" היא צחקה. "אני זורמת עם כל דבר." הבאתי נישנושים ושתי קופסאות גלידה. היא חייכה. "אז אתה יודע איך אנחנו מתמודדות עם דברים?" הינהנתי. "אני זוכר שזה מה שאמא שלי הייתה עושה אחרי ריב עם אבא שלי. הם היו משלמים יש כי הוא פשוט מטורף עליה. אני מאחל לעצמי אהבה כמו שלהם יש. תמיד הוא היה מתחנן שתסלח לו. אני חייב לומר לזכותו שיש לו דרכים יצירתיות לפייס בחורה." לא יצרתי איתה קשר עין. "אני לא יכולה לומר את זה על ההורים שלי. בסוף הבן אדם הנכון יגיע בזמן הנכון, כל מה שנשאר לנו לעשות זה לפקוח את העיניים ולחכות." אמרה. "את חושבת?" היא הינהנה. "הלוואי וזה היה קל כמו שזה נשמע. אני בינתים משתעשע עם בחורות, אני לא בטוח שאני רוצה להפסיק." היא חייכה. "אני בטוחה שבסוף תבוא מישהי שתגרום לך להתאהב. אתה תרצה אותה מסיבה מסויימת שאפילו אתה עצמך לא יודע מה היא. היא תפיל אותך חזק. אבל אתה תצטרך להיות מודע לרגשות שלך. יש אנשים שמבינים שהם אהבו מישהו רק כשהם מאבדים אותו." היא השאירה אותי המום. "מאיפה לך כל הידע על אהבה?" שאלתי בחיוך. היא הסמיקה. "יש דברים שלא צריך להיות גאון בשביל לדעת אותם. אני בטוחה שנתתי לך חומר למחשבה." הינהנתי. "בהחלט. היו לך מערכות יחסים רציניות?" היא נעה באי נוחות. "זה מסובך." חייכתי. "מישהו גרם ללב שבור?" היא חייכה חיוך נבוך. "זה הדבר היחיד שאני מקנאת בך ממנו. אתה לא היית צריך לעבור את הסיוט של לב שבור. לוקח זמן להתגבר, לקום ולאסוף את השברים, אבל אתה לעולם לא תחזור להיות אותו אדם. לב שבור משנה אותנו לתמיד, גם אם נסלח לבן האדם ששבר לנו את הלב." הנחתי את ידי על גבה וליטפתי אותה בליטופים מנחמים. "יהיה בסדר." היא חייכה אלי. "יותר שיחת נפש מזה אין." צחקתי. "את כמו אמא שלי. שתיכן אוהבות להרוס רגעים מרגשים." היא צחקה. "אני אשמח לפגוש אותה. נשב על כוס קפה בזמן שאנחנו מרכלות עלייך." פערתי את עיניי בדרמטיות והנחתי את ידי על חזי. "שלא תעזי. אני לא מאמין שאת רוצה לרכל עלי." היא צחקה. "אני בטוחה שאמא שלך תשמח לשתף אותי בפרטים מביכים מהילדות שלך." אמרה משועשעת. "מה דעתך שאני אעשה את אותו הדבר עם אמא שלך?" היא גיחכה. "אני בטוחה שאתה לא סובל אותה. אם אתה רוצה אתה מוזמן לנסות." אמרה סקרלט. "אני מעדיף להימנע מהתענוג הזה." היא צחקה. נשארנו ערים עד שעה מאוחרת. "...וזה היה כל כך מצחיק." סיפרתי בהתלהבות. סקרלט לא אמרה דבר. הצצתי לעברה ושמתי לב שהיא נרדמה. חייכתי לעצמי חיוך קטן. היא כל כך יפה. רגע, מה אני כל כך משעמם? היא נרדמה באמצע הסיפור שלי. החנקתי צחקוק. העפתי את השמיכה מעלי, הרמתי אותה בזרועותיי, מצמיד אותה כנגד החזה שלי. מתוך שינה היא כרכה את זרועותיה סביב צווארי וטמנה את ראשה בשקע צווארי. חייכתי לעצמי. היא כל כך חמודה. לקחתי אותה לחדר השינה שלי. הסטתי את השמיכה ביד אחת, הנחתי אותה וכיסיתי אותה. ניגשתי לארון, החלפתי לבגדים נוחים ונשכבתי לידה. לפחות הפעם אנחנו לבושים וצלולים. אני לא אצטרך לחטוף על הבוקר. חייכתי לעצמי ולפני ששקעתי בשינה עמוקה הצצתי לעברה. היא ישנה והשמיעה קול רך כאשר נשמה. נשכתי את השפה שלי. היא באמת מאוד חמודה. היא התאימה למיטה שלי בצורה שהפחידה אותי. אני מעדיף לא לחשוב על זה יותר מידי. אם בכלל. לכן הסתובבתי לצד השני כאשר אני מפנה לה את גבי ושקעתי בשינה.
***
פרק ארוך ואני גאה בעצמי סורי שהוא התעכב בזמן שכתבתי אותו הגעתי לנקודה של מבוי סתום ולא ידעתי איך להמשיך אבל זה עבר
המטרה היא 75 הצבעות ו25 תגובות
לכו על זה אנשים ואל תאכזבו
אוהבת מלאאא
חג שמח וסורי שהפרק עולה בשבת