הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 12

כשהגעתי לחדר לא הפסקתי לחשוב על ליאם, הוא פתאום היה נראה כל כך עצבני וזה היה רק בגללי, "הכל בסדר?" קרי שאלה כשנכנסה לחדר "כן למה שלא יהיה?" שאלתי וניסיתי להבין לאן היא בדיוק מנסה להגיע "סתם פשוט.. הרבה ילדים ראו אותך ואת ליאם אז..." היא מלמלה בשקט "אז מה? רק דיברנו קצת, הוא לומד איתי ביולוגיה" אמרתי ושילבתי ידיים בעצבים "אני רק אומרת לך, אל תתעצבני, הוא יפגע בך כמו שעשה עם כולן" היא אמרה בטוחה בעצמה "הוא לא יפגע בי, דיברנו רק פעם אחת!" אמרתי "את חדשה, את לא מבינה את זה עדיין, תעשי לעצמך טובה ותרחקי ממנו" היא אמרה וסגרה מאחוריה את דלת השירותים, ןאני ניסיתי להבין איך היא יודעת כל כך בוודאות שזה מה שהוא יעשה, נכנסתי למיטה עם מלא מחשבות עד שלבסוף נרדמתי.
קמתי בבוקר והיה יום שישי, ואין היום לימודים, התארגנתי וצחצחתי שיניים, קרי לא הייתה בחדר, לפתע שמעתי את צלצול הטלפון שלי, על המסך הבהב השם של איידן עם התמונה האהובה עלינו "הלו?" שאלתי "מאמי! אני כל כך מתגעגע אליך!" הוא אמר ושמעתי את ההתרגשות בקולו "כן..רואים" מלמלתי בשקט "אני בא לבקר אותך היום" הוא אמר התרגשות ולא יכולתי שלא לחייך "טןב מאמי, אני מחכה" אמרתי וניתקתי את השיחה . "למי את מחכה?" קרי שאלה "הבלת אותי, מתי נכנסת?" שאלתי והיא חייכה "בדיוק השנייה, אז למי את מחכה?" היא שאלה "אה..חבר שלי מגיע לביקור" אמרתי "את לא נראת לי כל כך מתלהבת" קרי אמרה "לא..זה פשוט ש..לא יודעת" אמרתי וצנחתי על המיטה "את לא אוהבת אותו?" קרי שאלה והתיישבה לידי "אני כן, פשוט לפני שעברתי כל הזמן הייתי צריכה אותו לידיי, חשבתי שאני לא אסתדר בלעדיו ועכשיו..." אמרתי וקרי הנהנה "אני מבינה, טוב בואי נלך לאכול ונדבר על בטן מלאה" היא אמרה, קרי אולי לא יודעת לייעץ אבל היא עוזרת לדברים להשכח אפילו אם זה לכמה שעות, התארגנו מהר ותוך עשר דקות יצאנו, ראיתי את ליאם מתקדם לכיווני והלב שלי פעם בחוזקה "אני יכול לדבר איתך שניה?" הוא שאל ואחז במפרק ידי "כן" אמרתי וניסיתי להתשחרר מהאחיזה שלו, אך הוא רק אידק אותה "לבד" הוא קבע יותר מאשר אמר "אני אחכה לך ליד המכונית שלי" קרי אמרה והלכה "אתה מוכן לשחרר לי את היד! זה כואב לי" אמרתי והוא מיד שיחרר "לא התכוונתי להכאיב" הוא אמר בטון עבה "מה רצית?" שאלתי והוא הסתכל עלי שנייה "אני צעקתי עליך באותו יום וזה לא הייתי אשמתך, אני התחלתי לדבר ו.." הוא התחיל להגיד ועצרתי אותו "לא אני מצטערת, אני לא הייתי צריכה לדחוף את האף שלי לעיניינים שלך" אמרתי בשקט והורדתי את מבטי לרצפה, תוך שנייה הןא הרים את הראש שלי בעדינות והזיז את שערי מאחורי האוזן "את שונה" הוא אמר בזמן שהסתכל לתוך העיניים שלי "שונה?" שאלתי בלבול "כל הבנות היו מתחלפות איתך, ואת, כשאת מסתכלת עלי המבט שלך שונה, אפילו נגעל" הוא אמר "אני לא מגעלת ממך, אני פשוט לא אוהבת להיות מובן מאליו" אמרתי בשקט, הוא התקרב אלי סנטימטר לפני שהשפתיים שלו נוגעות בשלי "יש לי חבר.." מלמלתי לתוך השפתיים שלו "אם את ככה איתי לא נראה לי שאת אוהבת אותו" הןא אמר והתרחק ממני מעט "עכשיו תורך לא להיכנס לעיניינים שלי" אמרתי "היי" הוא קרא כשהתרחקתי ממנו "אני צריכה ללכת" אמרתי מבלי לעצור. נכנסתי למכונית של קרי ונסענו למסעדה "האמת שאני חייבת למצוא עבודה" אמרתי לקרי "אני עובדת בבית קפה ממש קרוב למגורים, אני אשאל אם הוא צריך עובדים" קרי אמרה ואני הודתי לה, נכנסנו למסעדה והזמנו לאכול "אז מה הקטע? איך את יודעת שליאם יפגע בי?" שאלתי את קרי ובדיוק האוכל שלנו הגיע "אני לא יודעת, אני בטוחה" אמרתי "אבל איך?" שאלתי שוב "היה לנו איזה קטע, הוא הבהיר לי שזה המצב שיהיה לפני, אבל עדיין, חשבתי שלסקס אין משמעות.. ואיתו היה לי" היא אמרה ואני הייתי בהלם, גם היא הייתה עם ליאם "אז אהבת אותו?" שאלתי והיא גיחחה בשקט "אפשר להגיד, אבל זה נעלם מזמן" היא אמרה "הוא דאג להבהיר לי טןב מאוד שלו אין חברות ולא ידידות או כל דבר שקשור לזה" היא הוסיפה אחרי שנייה ואני חשבתי שאם הבהריתי לו שהןא לא יכנס לי לתחתונים למה הוא עדיין מדבר איתי, סיימנו לאכול ושילנו, תוך זמן קצר הגענו לחדר שלנו, קרי פתחה את הדלת והייתה בהלם מוחלט בדיוק כמוני "חשבת שאני אשכח את היום הולדת שלך?" איידן שאל, כל החדר היה מלא בלונים, והמון מתנות הונחו על המיטה שלי "וואו מאמי זה.." מלמלתי בשקט "ממש מושלם" קרי אמרה והשלימה אותי "19 מתנות ליום הולדת 19" הוא אמר בחיוך ומשך אותי לחיבוק "זה ממש יפה, תודה מאמי שלי" אמרתי והנחתי על שפתיו נשיקה עדינה וקטנה "זה רק מחר" מלמלתי בשקט "אבל אם הייתי בא מחר זה לא היה מפתיע אותך" הוא אמר, נשמעה דפיקה בדלת וקרי מיהרה לפתוח, למולנו עמד שליח והוא אחז בידו פח בצבע לבן עם כיתובים עליו ובתוכו היה מלא וורדים בצבע אדום בוהק "וואו מאמי אתה לא מפסיק להפתיע אותי" אמרתי "לא בייב, זה לא אני" הוא אמר, לקחתי את הפרחים והשליח ונתתי לו כמה מטבעות "מי כבר יכול לשלוח לי זר כזה ענק של וורדים" אמרתי בשקט "באמת מי?" איידן שאל ושילב ידיים בעצבים "דיי מאמי אתה פה, לא מעניין אותי הפרחים" אמרתי, התיישבנו על המיטה ופתחתי את המתנות, איידן קנה לי גינסים וחולצות ואפילו חזייה, בשמים, קרים ושרשרת שהשם שלי חרוט עלייה, תמונות שלנו ודובי ענק! המשכתי לפתוח את התמנות ונותרה שקית קטנה בצבע לבן, באתי לקחת אותה ואיידן חטף אותה במהירות לפני, "זאת המתנה שתיהיה לך הכי יקרה נשמה שלי" איידן אמר ומסר לי את השקית, פתחתי אותו בעדינות ולעיניי נגלה צמיד בצבע זהב עם חריטות קטנות ועדינות, לפתע הבחנתי בשם "אמלי" השם שלה היה חרוט על הצמיד "תמיד רצית שהיא תלווה אותך, אז הינה היא תמיד איתך" איידן אמרה וענד לי את הצמיד "וואו, אין לי מילים, תודה" אמרתי בשקט ודמעה קטנה ברחה מעייני "אל תבכי, זאת לא הייתה המטרה" איידן אמר וניגב לי את הדמעות "זה מהתרגשות, אף אחד אחר לא היה חושב על זה" אמרתי ואיידן הניח נישקה קטנה על השפתיים שלי "תישאר לישון איתי היום?" שאלתי ואיידן הנהנן.