הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 43:

ישבתי בסלון מחכה שלוק יסיים עם כל הכביסה שלי, האמת שהןא נחמד אלי מידי, אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מנצלת את זה, כיאלו אני מבינה את הרצון לעזור, אני באמת בתקופה האחרונה סובלת יותר מידי וזה קשה להתמודד עם הכל לבד, לוק נכנס לסלון משאיר את כל המחשבות שלי מאחור "איך את?" הוא שאל והתיישב מולי "אני..בסדר, אני חושבת" אמרתי בעדינות "אתה עכשיו הכל יהיה בסדר" הוא אמר והייתי בטוחה שראיתי צל של חיוך על פניו, אבל טעיתי, אני צמודה אליו יומים שלמים ולא ראיתי אותו מחייך פעם אחת, זה ממש מוזר "על מה את חושבת?" לוק שאל וקטע את המחשבות שלי "סתם.. על הרבה" מלמלתי, לא רציתי שהןא ידחוק בי לספר לו על מה חשבתי "דברי" הוא קבע מידי, הוא כנראה רגיל לקבל את מה שהוא רוצה "על כל מה שקורה" אמרתי מבלי להסתכל עליו "את משקרת, לא חשבת על זה" הוא אמר בביטחון ומיד הרמתי את ראשי אליו "אני לא" ניסיתי להישמע יציבה אבל אני ממד גרועה בלשקר "אני קולט אנשים שמשקרים ועכשיו את משקרת" הוא אמר בסוג של ציניות כיאלו זה מצחיק אותו, אבל שוב אין שום דבר שמעיד על כך "חשבתי על זה שאתה אף פעם לא מחייך, על זה שאתה קר" הודתי לבסוף "את צודקת" הוא אמר ולא הבנתי למה הכוונה "למה אתה מתכוון?" שאלתי "אני באמת לא מחייך הרבה, ואני לא קר, אני לא נוטה להתחבר לאנשים" הןא הסביר את עצמו והבנתי, אבל אם הוא לא מתחבר למה הוא הכניס אותי אליו הביתה, לקח אותי לאכול, דאג לי.
**נקודת המבט של ליאם**
התעוררתי לבית שנראה כמו חורבה, השולחנות הפוכים, כך גם הכיסאות, כל הבגדים שלי מפוזרים בבית, המראה בשירותים מנופצת, ושברי זכוכיות מופיעות בכל חלקי הביתה, היומים האחרונים היו בקשי ברמה שאני אפילו לא יכול להסביר לעצמי, הכל מבולגן לי בלב ועכשיו גם בעיניים, אני חייב להסביר לאמה את הכל, זה לא יתכן שהיא תכעס, דפיקה בדלת נשמעה ולא הספקתי אפילו להגיב והיא נפתחה לבד וקרי עמדה שם, אני חייב לזכור לנעול את הביתה, אמרתי לעצמי "מה קרה כאן?" קרי שאלב כשראתה את כל הבלגן מסביב "קרי אין לי כוח עכשיו, תגידי מה את רוצה ותלכי" אמרתי וניסיתי להיות נחמד, אבל באמת שלא היה בי עוד כוחות "ליאם, אני באתי כי הייתי חייבת לספר לך משהו" היא אמרה ונכנסה הביתה "דברי" אמרתי ושילבתי ידיים בעצבים "התגעגעתי אליך" היא אמרה ואני נשפתי בבוז "קרי, את לא יכולה לבוא אלי הביתה, לנשק אותי, לעשות לי בלגן בחיים ולהגיד שהתגעגעת אלי כיאלו לא הרסת כלום!" אמרתי בעצבים "ליאם, אני מצטערת זאת הייתה טעות, אבל אני אוהבת אותך, ואמה הגיעה וישר לקחה לי אותך הייתי חייבת לעשות משהו" היא אמרה כיאלו זה לגיטימי ונורמאלי לחלוטין מה שהיא עשתה "קרי אני אף פעם לא הייתי שלך, את היית זיון טוב וקבוע, זה הכל" אמרתי ישירות לא מפחד לפגוע בה, היא ידעה שזה מה שהיא הייתה "מה יש באמה הזאת שאתה כל כך אוהב?" היא שאלה ולא ידעתי באמת מאיפה להתחיל, היא כל כך הרבה דברים טובים "איך אפשר להתחיל, אין לי מילה רעה להגיד עלייה" אמרתי בשיא הביטחון "אולי תתחיל בבוגדת?" קרי זרקה משום מקום את זה "מה?" שאלתי לא מבין למה היא מתכוונת "אתמול לוק החזיר אותה למגורים, ליווה אותה לדלת והם התנשקו" היא אמרה, לא ידעתי למה להאמין, לא מתאים לאמה לעשות דבר כזה, אבל אחרי שהיא ראתה את קרי מנשקת אותי היא יכלה להבין המון דברים לא נכונים לגבי זה, אבל לוק החבר הכי טוב שלי אני לא מאמין לזה "אני לא מאמין לך! את שקרנית!" צעקתי לעברה, הרמתי את הדם שלי מבעבע מעצבים "מה יש לי לשקר לך? היא נכנסה לחדר לבד ואני נכנסתי אחרייה, זרקתי את כל החפצים שלי מחוץ לדלת, לא יכולתי לראות אותה אחרי שהיא התנשקה עם לוק!" היא צעקה לעברי בחזרה, לא לא, אין מצב קזה קרה, חייב להיות לזה הסבר הגיוני "את זרקת אותה ואת החפצים שלה מהחדר?" שאלתי בפליאה "כן, לא יכולתי להסתכל עלייה, היא התנשקה עם לוק שנייה אחרי שהיא הלכה ממך, זה לא הגיוני לעשות דבר כזה" היא אמרה בביטחון והייתי בשוק, לאן היא תלך, איפה היא תגור, מי יהיה איתה, ידאג לה, ישמור עלי, כל כך הרבה בעיות עלו לראשי "אני לא מאמין קרי איך יכולת לזרוק אותה מהמגורים?" שאלתי לא מאמין עלייה "אל תדאג, לוק הגיע אלייה ולקח אותה משם ועל הדרך הספיק לאיים עלי" היא אמרה והייתי בשוק "בטח עכשיו הם לא רק יתנשקו, אלא גם יזדיינו" היא אמרה בזלזול "אל תדברי עלייה קרי! אני מזהיר אותך, זאת הפעם האחרונה, פעם הבאה אני לא אשלוט על עצמי" הזהרתי את קרי והתכוונתי לכל מילה "בסדר" היא אמרה והרימה את ידה כיאלו היא חפה מפשע, אני חייב לברר עם אמה ישנה אצל לוק, ככנ אדע שקרי לא שיקרה לי, אני מקווה לגלות שקרי שיקרה לי מאשר לדעת שהם ישנים ביחד, רק המחשבה על זה שורפת אותי מפנים, זה קשה ברמה מטורפת, אני לא יודע מה לעשות "מאמי, אולי תלך לישון, אני אסדר פה קצת" קרי אמרה וניתקה אותי מהמחשבות, אולי כדי באמת שאני אלך לישון קצת, לנקות את הראש, שהכאב העצום שמלווה אותי יעבור, גם אם זה אומר שזה לכמה שעות בודדות.