הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 60:

התעוררתי באמצע הלילה ושכבתי ליד לואי, שנינו הינו ערומים, הדבר היחידי שבאמת חשבתי עליו היה ליאם, אני באמת לא מבינה איך אחרי כמעט חצי שנה שאני מנסה לשכוח אותו הוא שוב נכנס לחיים שלי בסערה, היה לי כל כך קשה ופתאום רגע אחד איתו מחזיר לי הכל, ניסיתי להתעלות על עצמי אבל היה לי קשה מידי, החלטתי להכין לי קפה ולרדת לעשן סיגריה, זה לא מנהג קבוע לעשן אצלי אבל מידי פעם יוצא שאני מעשנת סיגריה, ירדתי לספסל מתחת לבית והדלקתי את הסיגריה, המון פלאשבקים מהרגעים עם ליאן צצים לי לראש, כל כך רציתי לשכוח שראיתי אותו, עשה לי לא טוב להיזכר בו ולפתע משום מקום ראיתי אותו צועד על המדרכה ממש מולי, קיוויתי שהוא לא יזהה אותי, ניסיתי להיות שקופה אבל כנראה שמשכתי המון תשומת לב כי הוא ניגש אלי והתיישב לידי "מה אתה עושה פה?" שאלתי כשהוא לא דיבר "עברתי לפה לפני כמעט שלושה חודשים" הוא אמר והדליק סיגריה אחת משל עצמו "ממתי את מעשנת?" הוא שאל די מופתע "לא קבוע, לפעמים" מלמלתי לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה "למה עברת?" שאלתי והסתכלתי עליו "זה די ארוך" "אז תעשה את זה בקצרה" אמרתי "קרי לא באמת הייתה בהיריון, היא שיקרה כדי שאהיה איתה" הוא אמר בבושה מוחלטת "אתה לא האמנת לי" "הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל אחרונה" הוא אמר מביט לתוך עייני "אני מצטערת, אני במקום אחר" אמרתי ולא הורדתי את המבט שלי ממנו "אני יודע, חיפשתי אותך כל כך הרבה זמן, וכשהבנתי שכל הסביבה שלי מזכירה לי אותך החלטתי לעזוב" הוא הסביר "למה דווקא לפה?" שאלתי מסוקרת, מה הסיכוי שנינו נברח לאותו מקום "דוד שלי, אח של אמא שלי גר פה וכשאמא שלע הבינה שאני חייב לעזוב היא דיברה איתו שאני אעבור לגור פה לתקופה, הוא סידר לי עבודה ועבר שלושה חודשים שאני סוף סוף בונה לעצמי שיגרה יציבה" הוא אמר ואיפשהו כאב לי, אם רק הוא היה מאמין לי, הכל היה מסתדר, לא היינו צריכים לברוח והיה נחסך לשנינו כאב לב "הבנתי, אני חושבת שאני אעלה חזרה הביתה" אמרתי "תישארי איתי קצת, התגעגעתי אליך ולריח שלך" הוא אמר בעדינות וליטף את פני, צמרמורת מטורפת עברה בגופי, הלב שלי דפק מהר, התגעגעתי למגע שלי, התגעגעתי אליו, כל דבר ממנו היה חסר לי "אני לא יכולה ליאם" ניסיתי לדבר בכח, רציתי להישאר אבל גם ידעתי שלהיכנס לסיפור הזה שוב מיותר מאוד, אני אחסוך לעצמי כאב ראש ואעצור את זה כאן, אף פתאום ליאם נעמד מולי ונישק אותי בצורה שרק הוא יודע, לא יכולתי להפסיק, נישקתי אותו חזרה ובתוך רגע כבר היינו בבית שלו, הורדתי מהר את חולצתו וכבר שנינו היינו ערומים, לא הבנתי איך הכל קורה כל כך מהר, אבל לא נתתי לזה לעצור, ידעתי שאני אתחרט על זה אבל כל כך התגעגעתי למגע שלו שלא רציתי לעצור, הוא נשכב מעלי ונישק אותי ובבת אחת חדר לתוכי.
קמתי אחרי חצי שעה לא מאמינה לעצמי שזה באמת קרה מהר נעמדתי על רגליי ועליתי חזרה הביתה, נכנסתי בשקט וסגרתי את הדלת בעדינות "איפה היית??" לואי הסתכל עלי עצבני "את יודעת איך דאגתי לך? את כבר שעתיים וחצי לא עונה!" הוא הרים את קולו, שעתיים וחצי? כל כך הרבה זמן הייתי עם ליאם? זה הרגיש כמו חמש דקות, הרגשתי כל כך זולה ובוגדת, לא האמנתי שבאמת עשיתי את זה "אני מצטערת" מלמלתי כשהבנתי שאני מצטערת על משהו איר "לאן הלכת?" הוא שאל בעדינות כשראה אותי מותשת "לעשן סיגריה" שיקרתי, זה לא בדיוק היה שקר כי באמת עשינתי סיגריה אבל קרה הרבה מעבר "בשביל זה יש לך מרפסת" הוא אמר "כן.. פשוט רציתי לנשום אוויר, זה הכל" אמרתי והתקרבתי אליו "סליחה שהדאגתי אותך" אמרתי מסתכלת עליו ומחבקת אותו מיד אחר כך, הוא נשק לראשח בעדינות "לא התכוונתי לצעוק עליך, דאגתי לך" הוא אמר ואני המשכתי לחבק אותי כשאני יודעת שהייתי רוצה שליאם יחבק אותי עכשיו.
קמתי בערך בצהריים ולואי לא היה לי במיטה, קמתי לצחצח שניים והוא גם לא היה בסלון, ניגשתי להכין לי קפה וראיתי פתק מונח על השיש 'טושה הלכתי לעבודה, אחזור עוד לפני שתתעוררי' קראתי את הפתק וחשבתי לעצמי שהוא מאחר, השעה הייתה ארבע אחר הצהריים לא האמנתי שישנתי כל כך הרבה זמן, שתיתי את הקפה והדלקתי טלוויזיה מחפשת משהו לראות, ככה העברתי חצי שעה לפחות, מדפדפת בין ערוצים עד שדפיקה בדלת גרמה לי לקום מהספה, ניגשתי לדלת בתקווה שזה לואי שיוציא אותי מהשעמום אבל הופתעתי לגלות את ליאם עומד בדלת "לא תזמיני אותי להיכנס?" הוא שאל כשעמדתי לפחות שתי דקות בהלם מולו "איך ידעת איפה אני גרה?" שאלתי בהלם "ראיתי אותך אתמול נכנסת לפה, לא כל כך קשה לדעת" הוא אמר והזיז אותי כדי שהוא יכנס לבית "תקשיב זה ממש לא.." הוא התחלתי להגיד כשאני עוד בכניסה לבית ופתאום לואי נכנס "מה הוא עושה פה?" לואי שאל בעצבים ואני רק חשבתי איך דווקא הכל קורה ביחד, כיאלו מישהו למעלה נהנה לצחוק עלי "הוא הרגע הגיע" ניסיתי מהר להגן על עצמי "זאת פעם אחרונה בחיים שלך שאתה נכנס לבית שלי!" לואי התקרב לליאם בעצבים "לואי!" הזהרתי אותי כשראיתי שהוא מתחיל לאבד שליטה "אני צריך לדבר איתך אמה" ליאם אמר באדישות לא מפחד מלואי "אני לא חושבת שזה הזמן" מלמלתי "לא הזמן אמה? אתה לא תדבר איתה יותר בחיים שלך" לואי קבע "כבר מחליטים בשבילך?" ליאם צחקק, ולואי לא שלט בעצמו העיף אגרוף לפרצוף של ליאם "לואי דיי!" הרמתי את קולי מעט מופתעת מרצף הארועים שמתרחש כאן, ליאם ניגש את טיפת הדם שנזלה מפיו "זה כל מה שיש לך?" הוא שאל מחגך שוב ובלי לחשוב פעמים העיף אגרוף בחזרה לפרצוף של לואי, בשנייה אחת הם התחילו לריב "דיי אני מתחננת" צעקתי מנסה לגרום להם להפסיק, ניסיתי להתקרב וחטפתי ארגוף הישר לתוך הפנים, מצאתי את עצמי על הרצפה עם כאב חד בראש, ראשי פגע בפינה של השולחן נגעתי בכאב בראש רואה טיפה דם על היד שלי, הם לא הבחינו בי נופלת על הרצפה והבחנתי מזווית את העין את אריק ולינה נכנסים, לינה מהר ניגשה אלי ואריק סוף סוף הפריד בניהם "יורד לך דם!" לינה צעקה בבהלה כשהדם מראשי התחיל במהירות, לואי וליאם שסוף סוף הפסיקו לריב נגישו אלי מבוהלים יותר ממני "תראה מה עשית יבן זונה!" ליאם צעק על לואי שעמד מעלי מבוהל, הוא לא ידע איך להגיב "בואי נלך לבית חולים עכשיו!" אריק אמר, ניסיתי לקום על רגליי ובבת אחת נפלתי על הרצפה, הכל הסתובב וכאב לי הראש בצורה קשה במיוחד, אריק מהר הרים אותי על שתי ידיו ותוך שניות כבר הייתי באוטו בדרך לבית חולים.