הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 39:

כשהיא עזבה את החדר הרגשתי לבד, הרגשתי שאני צריך מישהו לפרוק איתו את הכל, אבל אין לי מישהו כזה, לא עכשיו לפחות כשאמה היא לא אותו דבר, אם רק אמא שלי הייתה לידי אני בטוח שהיא הייתה נותנת לי את הכוחות להמשיך, את המילה הנכונה, התמיכה והאהבה שרק היא מסוגלת לתת לי, פתחתי את המגירה שלי, שם כל מה שנשאר מאמא שלי נמצא, רק זכורונות זה מה שיש לי ממנה, התחלתי לחפש במגירה את מה שרציתי, ולאחר כמה דקות של חיפושים מייאשים מצאתי, הסתכלתי על המכתב כמה שניות, האמת שפחדתי לפתוח אותו, יותר מידי זכרונות קשים עולים לי מהיום הזה, היום שבו מצאתי את המכתב בידיים שלה, כשלה אין רוח חיים לתת לי אותו, פתחתי את המעטפב בזהירות וכתמים קטנים של דם הופיעו בו, "בן יקר שלי, אני כותבת לך והעיניים שלי מתמלאות דמעות, מי היה מאמין שאני אפרד מהילד היחיד בחיים שלי ככה, ידעתי שמתישהו זה יגיע, וזה היה ברור מראש כשהסכמתי להתחתן עם אבא שלך, אני מבקשת ממך אל תאשים אותו, הוא ניסה לעשות הכל תאמין לי, אין כל כך הרבה מה להגיד לך ילד שלי, תמיד היית מוצלח,תמיד חלמת גבוה, תמיד תשאף להגיע לירח, מקסימום תיפול ותיהיה כוכב,אתה מיוחד והדבר היחידי שאני מאחלת לך זה תמצא לך אישה,תואהב ותכבד אותה,תעניק לה את כל העולם שלך, תגדל איתה את הילדים שלך, ותתן לה את הכל מבלי לצפות לתמורה,תעניק לה את החיים שלך ואת כל מה שאתה מסוגל לתת ומי כמוני יודעת את זה,תדאג שהיא תיהיה שווה את זה, זה שווה את הכל כי היא תיהיה לצידך כל החיים, והיא תזכור את זה וזה יהיה שווה את הכל! ילד שלי, אתה תיפול עוד הרבה כי כשאתה נופל אתה לומד, נכון זה קשה מאוד לקום בחזרה אבל אלו החיים, אתה תחווה ותלמד מהטעות הזאת, אל תיתן לזה לשבור אותך, תזכור שאף אחד לא שווה את הנפילה שלך, אפילו לא אני, אני תמיד איהיה לצידך כל החיים, אשמור, אדאג וילך אחריך לכל מקום, אני אוהבת אותך יותר מהחיים שלי אף פעם אל תשכח את זה, אוהבת עד הירח ובחזרה, שלך תמיד אמא" סיימתי לקרוא את המכתב ודמעות עלו לעייני, סירבתי בכל תוקף לתת להן להתפרץ, אבל כנראה שלדמעות הייתה תוכנית אחרת, הם זלגו מבלי להפסיק, אף פעם לא חשבתי שאני אצליח לקום מהנפילה הזאת, היום שבו מצאתי אותה ללא רוח חיים שבר אותי, זה היה הסיבה שבגללה שהפסקתי לעבוד עם אבא שלי, הרגשתי מלוכלך, הוא רוצה שאני יהיה זה שמחליף אותו, ככה זה שאבא שלך מנהל את העולם התחתון, הבן שלו חייב להחליף אותו, אבל אני לא הסכמתי, יכול להיות שאם אמא שלי הייתה בחיים עכשיו, אז כן הייתי ממשיך איתו, אבל המוות שלה הכניס לי כל כך הרבה פרופורציות בחיים והבנתי שהעולם הזה לא בשבילי, היא הייתה בן אדם כל כך ישר, נקי, פשוט מלאך שבא אלינו מגן העדן, ההפך הגמור מאבא שלי, לא משנה כמה אמא שלי תכתוב שזה לא באשמתו, זה לא ישנה את הדעה שלי, היא מתה בגלל העולם שלו, ואם רוצים מספיק מצליחים, וכנראה שהוא לא רצה מספיק, לא נלחם עלייה מספיק, מאז אותו היום, לא הייתי אותו ליאם, נהייתי בן אדם קר, רע, שקרן, יהיר, עקשן, בלי טיפה אחת של חלמה, הפכתי להיות בדיוק כמו אבא שלי, עד שאמה באה, היא שינתה אותי מכל כיוון, בחיים לא חשבתי שאני אצליח לאהוב מישהו, שאני אצליח לפתוח את הלב שלי מול בן אדם, והיא הוכיחה לי שלא כולם אותו הדבר, אבל עכשיו הכל נראה חסר משמעות, אני מחפש בכל דבר את המעות, אני צריך אותה בתוך ליבי, אני חייב לשמור עלייה, אני לא מוותר, לא עכשיו לפחות, קמתי מהמיטה, והלכתי לחדר השני, ראיתי את אמה יושבת על המיטה מתחפרת בתוך עצמה, אני בטןח שהיא שמעה שנכנסתי, אבל היא לא הרימה את מבטה אלי, התיישבתי ליידה והרמתי את ראשה בזהירות "את בסדר?" שאלתי בעדינות והיא הנהנה לכיווני "אני צריכה להיות.." היא התחילה לדבר ומיד קטעתי אותה "לא רגע.. תתני לי" מלמלתי בשקט, לקחתי אוויר "אני אף פעם לא דיברתי על זה יותר מידי, אבל זה לא משנה כי את גם ככה לא זוכרת, אני פשוט חייב להראות לך משהו" אמרתי והסתכלתי על המכתב, לא הראתי או דיברתי על המכתב הזה בחיים, הושטתי לה אותו והיא הסתכלה עליי במבט לא מבין "מה זה?" היא שאלה לא מבינה "תקראי" אמרתי והיא מיד פתחה את המכתב, היא התבוננה בו למשך שניות והעבירה את האצבע על כתמי הדם היבשים, היא הסתכלה עליי שוב פעם, כיאלו ביקשה אישור לקרוא אותו, הנהנתי לעברה קצרות והיא הסיטה את מבטה למכתב, דמעות החלו להצטבר בתוך עינייה, "זה.. וואו.. אין לי מה להגיד" היא מלמלה מחפשת את המילים, אך לא מצאה "למה נתת לי לקרוא את זה?" היא שאלה והסתכלה עמוק לתוך עייני "מה קרה לה?" היא שאלה שוב, לא נותנת לי לענות "היא נרצחה, לפני כמה שנים, הראתי לך את זה, כי היא כתבה על האישה שלי, על האחת שאני צריך להילחם עלייה למרות שקשה, אני צריך אותך אמה, אל תוותרי עלינו, לא עכשיו" אמרתי ודמעה בוגדנית ירדה מעייני "ליאם אין לי.. מה" היא התחילה להגיד ושוב עצרתי אותה "אני חייב שתנסי" אמרתי והתקרבתי אלייה נושם אותה הכי קרוב שאפשר, רפרפתי על השפתיים שלה ןניסיתי לקבל אישור שזה בסדר, בבת אחת היא סגרה את השתי סנטימר שהפרידו בינינו והפגישה בין השפתיים שלנו.