הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 54:

ירדתי למטה וחיכיתי לאיידן שירד כבר, לפתע ראיתי את הבחורה שהייתה עם לוק יורדת במדרגות ומתקדמת לכיווני, היא נגשה לאוטו ואני פתחתי את החלון "את חברה של לוק?" היא שאל בקול שצרם לי באוזן "לא" אמרתי בשקט "אז למה הוא ביקש שתישארי" היא שאלה ולט הבנתי אם היא עושה את הקול הזה בכוונה או שזה באמת הקול שלה "לא יודעת ןגם לא אכפת לי, הוא חבר שלך לא שלי" אמרתמ לה בעצבים "אנחנו לא ביחד, רק מזדיינים" היא אמרה והופתעתי למשמע המילים שלה, כמה חוסר כבוד צריך להיות לה בשביל להגיד את זה "אוקי" מלמלתי בשקט "להתראות" אמרתי וסגרתי את החלון אפילו לא מחכה לתשובה ממנה, היא הסתובבה והלכה, עברו עוד כמה דקות שנראו כמו נצח ואיידן ירד, הכניס את המזוודה למושב האחורי ונכנס "אני אקח אותל למלון במרחק חצי שעה נסיעה מפה" הוא מלמל והתחיל לנסוע "על מה דיברת עם לוק" שאלתי, ידעתי שאם לקח לו כל כך הרבה זמן לרדת בטוח הם דיברו "רק ביקש שאדאג לך" מלמל בשקט, הזמן עבר והגענו למלון, נכנסנו לקבלה ואיידן ניגש לקבלה וסידר את העיניינים, חיכיתי בסבלנות עד שהוא סיים ועלינו לחדר, למולי נחשף חדר יחסית גדול ובתוכו כל מה שאני צריכה, אני הולכת לשהות פה תקופה ארוכה אז אני מניחה שכל מה שיש פה יספיק לי לתקופה הקרובה "את תסתדרי פה לבד?" איידן שאל והניח את המזוודה בצד "כן, אני צריכה שקט גם ככה" אמרתי והתיישבתי על המיטה, איידן הבין את הרמז והלך, השאיר אותי להיות לבד עם כל הבלאגן שנאסף לי בחיים, החלטתי לנתק את הטלפון, הרי איבדתי את כולם, זה לא שיש לי עם מי לדבר, אבא שלי כבר מזמן לא נמצא בין החיים שלי ואני אפילו לא יודעת אם הוא חי או מת, אחותי הקטנה נרצחה, ליאם הולך לגדל ילד עם אישה אחרת שפעם הייתה אמורה להיות החברה הכי טובה שלי, לוק מזיין בסלון בנות אחרות ואיידן טוב איידן נשאר לי, לפחות לא נותרתי בודדה, למרות שרציתי שאני וליאם ניהיה כמו פעם, להרגיש את חום גופו עוטף אותי, מנשק אותי, כשהוא עוד אמר לי שאני האישה היחידה בחיו,אני נתתי לעצמי להגיע למצב הזה, מי חשה שאני אדרדר עד לכאן, שלא יהיה לי לאן לחזור, שאני אשאר לבד, כלומר אף אחד מהם לא היה חייב לי כלום,אני וליאם כבר לא היה זוג ואני הרחקתי את כולם ממני, לא פלא שנשארתי בודדה, אבל לא רע לי, אני אתחיל את החיים שלי שוב, אני לא יודעת כמה זמן ישבתי על המיטה ובהייתי בתקרה, אני רק יודעת שעבר הרבה זמן, הזמן עבר לאט לאט שעה, שבוע, אין לי מושג באמת אני רק יודעת שאני לא טורחת לקום מהמיטה, לא לאכול, לא להתקלח, אני רק חצי ישנה חצי ערה, החלטתי שאני לא נותנת לעצמי ליפול, זה שהכל מבולגן מהפנים לא אומר שכולם צריכים לראות את הבלגן מבחוץ, נכנסתי למיטה ונתתי לעייפות לזרום לתוכי ותוך דקות ספורות נרדתי.

קמתי לבוקר חדש והחלטתי לקחת את עצמי לידיים, משכתי סכום גדול כדי שאקנה כמה דברים למלון שבעוד כמה ימים אעזוב, הלכתי להסתכל על דירות קטנות באיזור ולחפש מקום עבודה, התהלכתי שעות ומצאתי בפינת הרחוב ממש מתחת לאף שלי בית להזכרה, התקשרתי למספר שהופיע והוא אמר לי להיכנס לראות, נכנסתי לבית ומולי הופיע חלל ענק של הסלון ומטבח שככל הנראה, נראה די חדש, נכנסתי לשירותים וגם הם נראו חדשים ולא מיושנים, היו עוד 2 חדרי שינה יחסית גדולים, ניגשתי לבחור והתחלנו לדבר על מחירים, הוא סיפר שהבית בדיוק התפנה והוא מחפש דייר חדש וכמובן שלאור המצב הנוכחי הייתי נואשת לדירה ומיד הסכמתי, סגרנו פרטים וקבענו להיפגש על חוזה ולסגור את שאר הפרטים, המשכתי בדרכי וחיפשתי עבודה, נתתי את הפרטים שלי במון מקומוץ עד שהגעתי לחנות קעקועים, "שלום..." אמרתי כשנכנסתי לחנות עמד מולי אדם חתיך וחסון מלא בקעקועים, הוא היה ילד יפה "שלום, אפשר לעזור?" הוא אמר בקול גברי וניגב את ידיו תוך כדי "נכנסתי לגבי במודעה" הןא היה מופתע "את רוצה לעבוד פה?" הוא שאל עוד יותר מופתע "כן למה אתה מןפתע כל כך?" "את לא נראית הטיפוס של קעקועים ופירסינג" הוא אמר בחיוך "אני לא, אבל תמיד יש פעם ראשונה" חייכתי בחזרה "אוקי תשאירי לי את הפרטים שלך ואני אחזור אליך" הוא אמר ורשמתי על דף את הפרטים וניגשתי לכיון היציאה "ודרך אגב אני תומי" הוא אמר "אמה" אמרתי ויצאתי, המשכתי את היום וקניתי כמה דברים שאכין לאכול במלון ובנוסף קניתי כמה בגדים עד שאקח הכל למכבסה, אחרי שסיימתי עם כל הסידורים נכנסתי חזרה למלון, הנחתי את כל השקיות והתחלתי להכין לאכול, בישלתי פסטה ברוטב וקציצות מבושלת, לא היה לי יותר מידי אמצעים לבשל כך שחסכתי הוצאות מיותרת, מזגתי אוכל לצלחת ןדפיקה בדלת נשמעה, פתחתי את הדלת וליאם עמד מולי "אפשר להיכנס?" הוא שאל בפתח הדלת ןאני פיניתי לו מקום להיכנס "כמה זמן את מתכוונת להישאר פה שעשית קניות?" הוא שאל "זה לא עניינך" עניתי בעדינות "אני שאלתי את תעני" הוא אמר בעצבים "עוד כמה ימים אני עוזבת את המלון" מלמלתי "לאן תלכי?" הוא שאל "מצאתי דירה להשכרה באיזור, אני נשארת פה" אמרתי "אל תתרחקי ממני" הוא אמר וכל מילה שלו ממיסה לי את הלב מחדש "אתה הרחקת אותי ממך, עומד להיות לך ילד, אני מתחננת תשחרר אותי" אמרתי למרות שנינו ידענו שאני ממש לא רוצה שהוא ישחרר, ההפך הןא הנכון, אני רוצה אותו קרוב אלי, הכי קרוב שאפשר "אני לא מסוגל, אני בכלל לא אוהב אותה, אני אוהב אותך" הוא אמר והביט הישר לתוך עייני "אני מצטערת.." "בבקשה תביני אותי, אני לא יכול להגיד לה לעשות הפלה ולהרוג את הילד שלי" הוא אמר והעצב נשמע בקולו "בחיים לא הייתי מבקשת ממך לעשות דבר כזה, אבל אנחנו לא נוכל להיות ביחד" אמרתי "אני אוהבת אותך, יותר מעצמי, אבל זה נגמר" הוספתי, הוא קם על רגליו נשק לראשי בעדינות וליטף את פני בצורה שבה רןאים את האהבה בצורה ברורה מידי, הבטתי לתוך עיניו ושקעתי, הוא התקרב אלי ונשם אותי, השפתיים שלו נגעו בשלי בעדינות מתוקה והבנתי שזה טעות "דיי תלך" אמרתי והתרחקתי ממנו בצער "לילה טוב אמה" הוא אמר ויצא, משאיר אותי שבורה נפשית.