הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 25:

**נקודת המבט של אמה**
כל העולם חרב עלי, הרגשתי איך הכל, כל מה שהצלחתי לבנות נפל עלי ושובר אותי למיליוני חלקים קטנים, "אל תתנגדי!" הבחור צעק עלי ואני נותרתי רק בתחתונים וחזייה, הוא התחיל להעביר את ידו על גופי ונעצר על החזה שלי, בבת אחת אספתי את כל כוחי ושלחתי במכה לאיזור הרגשי שלו, בכל כוחי ניסיתי לזוז, צעקתי לליאם, הכי חזק שיכולתי, היינו בקומה העליונה וגם בלי המוזיקה הוא לא היה שומע אותי "הצילו!!" צעקתי בשביל שמשהו אחד לפחות ישמע, הייתי חסרת אוני, לא ידעתי מה לעשות, לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה, אך פתאום הבחור קם ושלף סכין קטנה, וחתך אותי בידי, ואחר כך ברגל ובבטן, הדם התחיל להישפך לידי ואני הרגשתי איך כולי מתרוקנת מבפנים, "אמרתי לך שאם תיהיה ילדה טוב לא תסבלי" הוא אמר בחיוך ונשכב עלי בעדינות, הוא התחיל לנשק את כולי, ההרגשה הזאת שבן אדם זר נוגע בך יותר קשה מכל הרגשה אחרת, בן אדם שלא ראיתי ולא שמעת ממנו מסוגל ככה לתת לך להרגיש, לרגע חשבתי שעדיף שהוא היה חותך אותי למוות ושלא ימשיך עוד שנייה אחת לגעת בי "דיי, תן לי ללכת" מלמלתי במעט הכוחות שנשארו לי "את לא תלכי עד שאני אסיים איתך" הוא אמר ושלף עוד פעם את הסכין "מה את אומרת שכדי? לחתוך אותך עוד קצת או לתת לי לנשק אותך?" הוא שאל בציניות וצחק מעצמו, הדמעות התפרצו לבד ושרפו אותי מפנים "יבת זונה! אל תבכי" הוא צעק עלי "שמעת אותי? ישרמוטה?" הוא צעק שוב ולא הבנתי למה הוא צועק עלי "שאלתי שאלה ואת לא עונה ובמקום זה בוכה?" הוא הרים את קולו שום והטיח את ידו לתוך להפנים שלי, הלחי שלי שרפה מהכאב ואני רק חשבתי איפה ליאם ולמה הוא לא בא לעזור לי, אני כבר יותר משעתיים בלעדיו והוא אמר שהוא הולך לחמש דקות, אם הוא היה נשאר איתי כל זה לא היה קורה "את לא רוצה לענות?" הוא שאל וחייך חיוך חושף שיניים, הפרצוף שלו והמגע שלו עלי הגעיל אותי, "דיי בבקשה" מלמלתי בחוסר כוח "כבר אמרתי לך ילדה, אף אחת לא בורחת ממני, את הראשונה, זאת את שהופכת את המשחק ליותר מעניין" הוא אמר ואני חזרתי על המילים שלו שוב, אם אני לא אתנגד הוא ישחרר אותי? אני אפילו לא חושבת בהיגיון, לתת לבן זר להיכנס לתוכי, זאת תיהיה הרגשה מזעזעת ואני לא מתכוונת לתת לו את זה "לא!" אמרתי בשקט אך הייתי ברורה מאוד, הוא שלח את ידו ואחז בכוח בשיערי "אני לא שואל אותך!" הוא אמר והרים את ראשי מהשיער, כאב לי כל כך, הוא שלף את הסכין עוד פעם והכניס אותו לרגל השנייה עוד פעם, נאבקתי בכאבים ובדם הזורם במורד רגלי, הבטן לא הפסיקה לדמם וכבר כאב לי כל הגוף, לפתע ניסו לפתוח את הדלת, הורידו את הידית מעלה ומטה ואחרי שתי שניות וויתרו, לרגע חשבתי שיצליחו להוציא אותי מהסיוט שנקלעתי אליו, לפתע בעטו בדלת והבחור סימן לי להיות בשקט, בבת באחת הדלת נפתחה בבום ומולי עמד ליאם ועוד בחור, הבחור ניגש בריצה לבחור התחיל להטיח בו אגרופים עד שהוא נפל על הרצפה ואחר כך, העט בו בעודו על הרצפה, שמעתי את האבקות והקולות שהבחור הוציא כשחבר של ליאם התחיל לבעוט בו, בלי הודעה מוקדמת, ליאם הרים אותי בשתי ידיים וסחב אותי בריצה , הרגשתי את הדם ממשיך לטפטף והכאב וכל הכאב כבר כאב ושרף מבפנים "שורף לי.." מלמלתי בכבדות, שמעתי הכל והייתי מודעת אך לא הצלחתי לדבר או להגיב, "אני אדאג לך, אני כל כך מצטער" ליאם אמר והכניס אותי לרכב, ממתי לליאם יש אוטו? שאלתי את עצמי, תוך דקות ספורות הגענו לבית חולים וליאם סחב אותי, נכנסנו לבית החולים "אני צריך עזרה!" ליאם צעק ומיד נגשו אליו 2 רופאים, הוא לקחו אותי מהר ואני ראיתי את ליאם מתרסק על הרצפה.
**נקודת המבט של ליאם**
כשלא מצאתי את אמה הרגשתי איך אני מתחיל להתחרפן והעצבים מתחילים לנקר בתוכי, שלפתי מיד את חברי הטוב דול וחיפשנו את אמה, חיפשנו אותה בכל הבית אך לא מצאנו, גייסתי את כל החברים שלי ולא מצאנו אותנו, התחלנו לפתוח את החדרים והיא לא הייתה באף אחד מהם, הבחנו בדלת צדדית למסדרון וניסיתי לפתוח אותה אך היא לא נפתחה ולרגע חשבתי מה הסיכוי שהיא תיהיה שם, אבל בגלל הסיכוי הקטנטן הזה אין לי בעיה לשבור את הדלת גם מלא חלקים קטנים, בעטתי בדלת בגסות עם דול והיא נפתחה, למולי נגלתה אמה ומעליה עמד הברמן הבן זונה, דול מיד הסתער עליו ואני הבחנתי בקטנה שלי, ניגשתי אלייה במהירות "קטנה אני כל כך מצטער" מלמלתי לאוזנה בשקט וסחבתי אותה לאוטו של דול, רצתי כשהיא איתי בידיים "שורף לי.." היא אמרה נטולת כוחות וזה רק הגדיל את האשמה שנוצרה בתוכי, הכנסתי אותה לאוטו ונסעתי במהירות מטורפת לבית החולים, הגענו והרמתי אותה בשתיי ידיים "אני צריך עזרה" צעקתי הכי חזק שיכולתי ומיד שני רופאים ניגשו אלי ולקחו ממני את אמה, ברגע שהיא הלכה נפלתי על הרצפה בבום, כאב לי כל הגוף, המחשבה שבגללי היא כמעט נאנסה ובגללי היא איבדה דם ועכשיו היו לא צלקות כואבת יותר מכדור בראש, והצלקת הכי גדולה שתישאר היא ממני, אני הייתי חסר אחריות מספיק בשביל להשאיר אותה במסיבה שהיא לא מכירה שם אף אחד חוץ ממני, מה היה לי כל כך דחוף ללכת להשאיר את חברה שלי לבד, רק המחשבה לראות אותה חסרת אונים על המיטה מבלי יכולת לזוז שברה אותי, לא יכול להיות שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אלייה, אם הייתי טיפה יותר ערני לחברה שלי יכול להיות שלא הייתי צריך לחכות לרופא מסריח שיגיד לי איך היא מרגישה, יכולנו לשכב אני והיא במיטה ואני אחבק אותה כל הלילה עד שהיא תעיר אותי בנשיקות בבוקר, במקום זה אני יושב בבית חולים מחכה לתשובות מסריחות בשביל לדעת מה קורה איתה, בנתיים אני שבור על הרצפה מבלי יכולת לזוז, לפתע ניגשה אליי אחות ועזרה לי לקום מהרצפה, "מה קרה?" היא שאל בשקט "זאת.. זאת חברה שלי" אמרתי בחוסר רצון לדבר, "תן לי את שמה, אני אבדוק מה איתה" האחות אמה ומסרתי לה את השם, דול נכנס בריצה לבית החולים "איך הגעת?" שאלתי כשהוא התיישב לידי "עם האופנוע שלך" הוא אמר "מה עם אמה? הודיעו משהו?" דול שאל "לא מודיע כלום בבית חולים הפאקינג מסריח הזה!" צעקתי וגרמתי לכמה רופאים לסובב אלי את ראשם "אני מתחרפן דול! היא בגללי פה" אמרתי ושמתי את הראש בידיים שלי "ליאם אתה לא אשם, הבן זונה הזה שילם את המחיר תאמין לי" דול אמר בטוח בעצמו, וכמה שאני מכיר אותו הוא טיפל בבן שרמוטה הזה שנגע באמה טוב מאוד, ואולי אפילו יותר טוב ממה שאני הייתי עושה לו, אחות ניגשה אלי "אמה היא..".