הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 16:

אני וליאם דובקים יותר ויותר אחד לשני, עבר הרבה זמן מאז שדיברנו על אמלי הוא דאג להרחיק את החשבות האלה, הוא הבין שעברתי סיפור חיים לא קל והוא גורם לי להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי, הוא מלווה אותי לכל שיעור, וכולם התרגלו למצה הנוכחי שאני וליאם מסתובבים ביחד והמבטים הלכו פחתו, לא הייתי מודאגת מהמבטים יותר, ליאם דאג להסביר לי שתמיד יהיה אנשים שידברו וינסו לגרום למצב להיות "לא נעים", ויש שתי דברים שאפשר לעשות, הדבר הראשון הוא להתעלם ולהראות לכולם שזה לא מעניין אותי והדבר השני הוא לתת לזה לשבור אותי, מיום ליום ליאם מחזק אותי, היו הרבה פעמים שהוא רב מכות בגלל שמישהו זרק לעברי מילה לא במקום, שמחתי שיש לי אותו ושיש מישהו ששומר עלי ולא נותן לאף אחד לפגוע בי, אנחנו מכירים בקושי חודשים ואני מרגישה שאם לא הוא הייתה בודדה, זה שאני וליאם מסובבים ביחד לא עצר מהבנות להתחיל איתו גם מול העיניים שלי, היו פעמים שהוא זרם איתן, ורוב הפעמים הוא סירב בנימוס, התקדמנו לעבר כיתת המדעים ולפתע צץ ילד חסון, הוא היה שריר בצורה מזעזעת, הוא הסתכל עלי וצחק צחוק מזלזל, הרגשתי את הלחיים שלי בוערות, "אז מה ליאם זאת הזונה החדשה?" הוא צחק והצביע לעברי בזלזול, ניסיתי להירגע וראיתי שליאם יותר עצבני ממני, לקחתע נשימה עמוקה והבטתי הישר לתוך העיניים היפות של ליאם "זה לא מפריע לי, הוא יכול לחשוב מה שהוא רוצה" אמרתי בחיוך "זה מעצבן אותי, מי הוא שידבר אליך ככה?" ליאם צעק והבחור השריר הסתובב "אני מדבר למי שאני רק רוצה" הבחור אמר בשחצנות "דיי ליאם הוא.." נעצרתי באמצע המשפט, האמת שפחדתי על ליאם, ידעתי שחסרה עוד מילה לפני שהוא קופץ עליו במכות, פחדתי שהבחור יכסח אותו, הוא היה גבוה ממנו בחצי ראש לפחות והןא היה הרבה יותר גדול ממנו, "מה? יפרק אותי?" ליאם שאל בזלזול ואני הנהנתי מבלי להסתכל עליו "סתם בשביל הקטע, רוצה להתערב?" הוא שאל "מה להתערב?" חזרתי אחריו דבריו "בואי נתערב שאני מפרק אותו והוא לא יצליח להנחית לעברי אפילו אגרוף קטן" הוא אמר במלוא בביטחון ואני רק חשבתי כמה הוא מפגר "אוקיי, על מה מתערבים?" אמרתי ולא האמנתי שאני משתפת איתו פעולה "אם אנע מנצח את ישנה אצלי במשך שבוע" הוא אמר בחיוך "ואם אני מנצחת אתה לא מזיין במשך שלושב חודשים" אמרתי והוא פתח את פיו מופתע מהמילים שלי "מה?" הוא שאל בהלם "זה מה שהחלטתי" אמרתי בבטחון "אוקי, התערבנו" הוא אמר והתקדם לעבר הבחור שהספיק מעט להתרחק, ליאם זרק לעברו מילה והבחור מיד ניסה להסתער עליו, אך ליאם זז מהר והשליך לעברו ארגוף והאף שלו מיד דימם, הבחור שוב ניסה להחזיר לליאם, אך תוך שניות הבחור היה על הרצפה וליאם היה מעליו ולא הפסיק להרביץ לו, רצתי לליאם מהר "אוקי, ליאם זה מספיק!" צעקתי וליאם מיד התרומם מהבחור, ונעמד מולי, "ניצחתי" הוא אמר בחיוך, ואני הסתכלתי בהלם מוחלט על הבחור ששכב על הרצפה פרצו מלא בדם, "אתה לא נורמאלי!" אמרתי "אולי, אבל עדיין ניצחתי" הוא אמר בחיוך מרוצה "אוקי! אבל אני לא יכולה לישון אצלך, זה מוזר" אמרתי וזה גרם לי לחשוב על זה שוב, זה מוזר מאוד, אבל זאת הבטחה, זה הדבר היחד שאבא שלי תמיד נהג לשמור וזה הבטחות "אז את לא מקיימת?" הוא שאל בזלזל כיאלו הוא ידע שזה מה שאומר "לא, אני רק אמרתי שזה מוזר, אני תמיד מקיימת הבטחות!" אמרתי בטוחה בעצמי "יאללה את צריכה לארגן תיק לשבוע" הוא אמר בקריצה והלכנו לכיוון החדר שלי, התחלתי לאסוף בגדים, תחתונים חזיות, מברשת לשיער, מברשת שיניים ועוד כמה דברים נחוצים, קרי בדיוק נכנסה והייתה בהלם מוחלט שראה את ליאם איתי בחדר "לאן את הולכת עם התיק הזה?" היא שאלה "אני כבר אספר לך, אני אחזור בעוד כמה ימים" אמרתי וחיבקתי אותה לשלום, ליאם לקח את התיק ממני והרים אותי על האופנוע ושם לי את הקסדה ועלה מיד על האופנוע, הנסיעה ארכה פחות מחמש דקות, ירדתי מהאופנוע מהר "אולי תיסע כמו בן אדם פעם אחת!" אמרתי ומנסה ליצב את עצמי "נסעתי במהירות המותרת" הוא אמר ופשט את הקסדה מראשו, "כן? ביחס למה?" שאלתי והוא צחק "אתה זוכר שאני מאחוריך?" שאלתי ומבטו הפך לרציני "נראה לך שאני אתן למשהו לפגוע בך?" הוא שאל בשיא הרצינות ואני הססתי לרגע "אני בחיים לא אפגע בך, או אתן למישהו לפגוע בך" הוא אמר ולקח את הקסדות והתיק שלי ועלה ואני הייתי אחריו, הוא הניח את הדברים ליד השולחן בסלון, הבית שלו נקי ומסודר ודי גדול יחסית לילד שעדיין לומד ואני תהיתי מאיפה הכסף, לא ראיתי אותו עובר אף פעם "איפה אני ישנה?" שאלתי והוא חייך "במיטה....איתי" הוא אמר ולרגע נגעלתי, "נראה לך שאני ישן איפה שאתה מזיין כל לילה?" שאלתי בגועל "אני לא מזיין במיטה שלי" הוא אמר והמבט שלו היה עצוב מעט "אז?" שאלתי והוא סימן על הראש לעבר הספה "על הספה" הוא אמר כשראה את המבט שלי, הוא סימן לי לבוא אחריו לעבר החדר, עברנו במסדרון ונכנסו לחדר שלו, הרהיטים היו שחורים ונקיים באופן שלא מתאים לליאם, המיטה הייתה יפה בצורה מושלמת, והארון היה תואם ולצידו עמדה שידה יחסיתי ריקה עם 7 בשמים, הנחתי את התיק שלי על הרצפה "יש פה מדף ריק את יכולה להניח את הדברים של בתוך" הוא אמר ואני חייכתי לעברו "תודה" מלמלתי, המצב מביך יותר ממה שחשבתי שהוא יהיה, בדרך כלל אני לא מתביישת ליד ליאם, אבל המצב שונה, נכנסתי למקלחת שהייתה בתוך חדר השינה, פשטתי את הבגדים ונכנסתי למקלחת, נתתי למים החמים לשטוף את כל כולי ונרגעתי, לפתע שמעתי את הדלת נפתחת "ליאם?" שאלתי טיפה מפוחדת "כן" הןא מלמל "מה אתה עושה כאן? עוף מפה!" צעקתי מעט ולא יכולתי שלא לדמיין אותו מחייך "הבאתי לך רק בגדים, שכחת אותם על המיטה" הוא אמר "תודה, עכשיו צא" אמרתי והוא גיחך ויצא, הוצאתי מעט את הראש לבדוק שהוא הלך ויצאתי, עטפתי את עצמי ואת השיער במגבת, הדלת נפתחה שוב וליאם עמד מולי ופיו היה פעור "לא שמעת על לדפוק!" צעקתי והוא יצא "זה הבית שלי, אני לא רגיל לחכות בתור למקלחת" הוא אמר בחיוך ויצא, התלבשתי מהר ויצאתי החוצה, ליאם שכב על המיטה ושיערו היה רטוב "יש עוד מקלחת?" שאלתי והוא הנהנן, עמודתי מולו וחשבתי לרגע, "אם אתה לא מזיין על המיטה, אז למה אתה נותן לי להיות בה?" שאלתי בעדינות "את הולכת לשכב איתי?" הוא שאל והדגיש את המילה שכב "לא!" אמרתי מאוד בטוחה בעצמי "אז בואי כנסי כבר" הוא אמר "אף אחת בחיים לא הייתה כל המיטה שלך, למה אני כן?" שאלתי ונכנסתי למיטה בעדינות "כבר סיכמנו שאת לא כמו כולן, את מיוחדת" הוא אמר בחיוך.