אחרי שאבא שלי יצא לא הצלחתי לקום מהרצפה, הכל היה נראה שחור, מה פתאום הוא מעיז להראות את הפרצוף שלו בחדר של אמה, מה הוא רצה לעשות? ואם לא הייתי מתעורר איך זה היה נגמר? מלא שאלות עלו לראשי ואני לא הייתי זה שיכולתי לענות עליהם, אני חייב לחפש לעצמי תשובות ואין לא יודע איפה אני יכול למצוא אותם, ללכת לאבא שלי זה בכלל לא אופציה, מעניינת אותי המחשבה מה היה קורה אם לא הייתי מצליח לגבור על השתי החיילים שלו, הוא היה נותן להם לפרק אותי במכות? אני מאוכזב מעצמי שקראתי לבן הזה אבא, הוא הרס לי את החיים, בגללו הפכתי להיות כמעט כמהו, הייתי מתייחס לבנות כיאלו הן חפץ שלי, הייתי מפרק מכות את כל מה שרק היה מסתכל עלי במבט עקום, והיום כשיש לי את אמה, הבנתי שהדרך שלי שגויה והיא הראתה לי שאפשר גם אחרת, וגם אותה אבא שלי רוצה לקחת לי, זה לא משנה מה היא עשתה, שום דבר לא מצדיק את התאונה המתוכננת הזאת, אני אדאג שמישהו ישלם את המוות של הילד שלי, אף אחד לא יצא מזה בשלום, לחשתי לעצמי והסתכלתי על אמה.
כבר שבוע וחצי שהיא ישנה, הגוף שלי נשרף מבפנים, לחשוב שהיא הייתה יכולה להיות כבר בחודש שלישי עם בטן קטנה שמאיימת לצאת, כל החלום שלי התרסק, אני לא אתן לאף אחד להרוס את זה, היא תקום אני בטוח, היא ילדה חזקה, אני מקווה גם בשבילי, זה נשמע אנוכי אני יודע, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי ממשיך בלעדייה, היא הייתה והיא עדיין כל החיים שלי, הכל סובב סביבה, "שמעת אמה? אני לא אתן לך לעזוב אותי!" הרמתי את קולי מעט ודמעה בוגדנית ירדה מעייני, קרי מידי באה וליטפה את גבי בעדינות, הערכתי את זה שהיא נשארת פה ועוזרת לי, תמוכת בי, אני כל הזמן רק יוצא עלייה והיא עדיין נשארת היא מכירה אותי מספיקה בשביל לדעת שאין לזה שום כוונה, הכל נופל עליי וכנראה שאני לא מצליח לשלוט בזה וכל התיסכול שלי יוצא עלייה, "כל כך קשה להסביר מכה קשה לי שהיא ככה, כל האשמה היא שלי" מלמלתי לקרי שישבה צמוד אלי וניסה לעודד אותי "אני יודעת שבטח לי תאמין ותחשוב שכל אחד היה אומר לך בדיוק את אותו הדבר, אבל אני לא רואה אותך אשם, הבנתי שאבא שלך הוא עשה את התאונה הזאת בכוונה, אבל לך אין שום קשר אלייה" היא אמרה במילים עדינות "אני לא הצלחתי למנוע ממנו לעשות את זה" אמרתי וקברתי את ראשי בין הידיים "אתה ניסית ליאם!" היא אמרה בקול עבה "ולא הצלחתי!" הרמתי את קולי מעט "אני בכלל לא מבין מה הקשר שלו אלייה" הוספתי אחרי כמה שניות של שקט "אנחנו נברר ביחד, אני מבטיחה לך אני איתה בזה עד הסוף" היא אמרה והרימה את ראשי כדי שאביט בה, הסתכלתי עלייה בעיניים חנקות מדמעות, אני לא יכול להישבר אני צריך להישאר חזק, אם לא בשבילי בשביל אמה "אוקי? אתה לא לבד" היא אמרה והביטה לי עמוק בעיניים, משכתי אותה אלי וחיבקתי אותה חיבוק עדין "תודה קרי, אני ממש מעריך את זה" מלמלתי כשאני עדיין מחבק אותה, אחרי כמה שניות של חיבוק התנתקתי ממנה ונשמתי לרווחה, עברו כמה שעות ואני וקרי שתקנו ביחד, לא הפסקנו אפילו לשנייה להביט באמה, היא הייתה עדינה ושלווה כמו שבחיים לא ראיתי אותה, לפתע הרופא נכנס הבטתי בו כמה דקות היה נראות כמו נצח, הוא הסס לפני שהוא דיבר, המבט בעיניו היה מלא רחמים, הוא היה נראה שבור, כיאלו שקרה משהו, וזה הפחיד אותי יותר, כל כך פחדתי לשמוע משהו שאני לא הצליח לעמוד בו, אבל אני תמיד קופץ במחשבות עשרים צעדים קדימה, קודם אני אשמע מה שיש לו להגיד, שלחתי לעברו מבט עם העיניים והוא נשם עמוק "ליאם אני צריך להראות לך משהו" הוא אמר במבט עצוב ומסר לעברי כמה דפים "מה זה?" שאלתי לא מבין "אנחנו לא יכולים להחזיק באמה יותר, היא כבר שבועים שוכבת, היא הייתה אמורה להתעורר כבר והיא לא.." מיד קטעתי אותו "מה אתה רוצה להגיד בזה?" שאלתי בעצבים, הרגשתי איך הלב שלי עומד להתפרק, הדם בגופי בער "יש חולים שזקוקים למיטה הזאת הרבה יותר ממנה, יש לה עד מחר להתוערר, אחרת אנחנו מתנקים אותה מהמכשירים ולבי יפסיק לפעום" הוא אמר בקול נטול רגש "יבן זונה אתה רוצה להרוג לי אותה?" צעקתי לעברו, משכתי בחלוקו והצמדתי אותו בחוזקה לקיר, קרי מיד רצה לעברי "ליאם די!" היא צעקה עלי והסתובבתי אליה ושחררתי את הרופא "אני ממש מצטער ליאם, אני לא החלטתי את זה, היא לא יכולה להמשיך לשכב ככב כל החיים, אני ממש מצטער" הוא מלמל בשקט וסידר את חלוקו "קח את הדפים המזדיינים שלך" צעקתי עליו "מה אלו הדפים האלה?" קרי שאלה בקול חנוק דמעות "כל האיברים שלה תיקנים, חשבתי אולי תרצו לתרום לאלה שכן צריכים" הוא מלמל בפחד ומיד הסתובבתי אליו "את גם רוצה להרוג אותה וגם רוצה שאני אקבור אותה בחלקים?" צעקתי עליו "אני מצטער" הוא מלמל בפחד "תזדיין מפה עכשיו" יריתי לעברו במבט מאיים "אני אלך, יש לכם עד מחר להיפרד ממנה, אני ממש מצטער" הוא אמר שוב ויצא מהחדר, נפלתי בבת אחת על הרצפה, "אמה תקומי!!" צעקתי והדמעות החלו לרדת מעצמן, לא הצלחתי להחזיק אותם יותר.
-שיהיה תגובות חוץ מתמשיכי-
YOU ARE READING
הכל מתחיל כשהכל נגמר
Romanceאמה בת 18, היא ילדה יפה ומוצלחת, יש לה כל מה שילדה חולמת שיהיה לה, יש לה אבא מושלם! למרות שהיא גדלה בלי אימא הוא אף לא נתן לה הרגשה שחסר לה, יש לה המון חברים, כולם תמיד רוצים להיות בסביבתה וכמובן יש לה את איידן החבר המושלם שכולם רוצות, אבל בלילה נור...
