הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 53:

"וואו אני ממש בהלם איידן!" אמרתי מופתעת, תמיד הוא היה גבר של בחורות, תמיד הוא משך את צומות ליבן של הבנות וכך גם זכיתי בו, הוא תמיד היה מוקף בנות והיה אוהב את זה בצורה מטורפת, אין לו בכלל התנהגות, דיבור או לבוש של מישהו שנראה כמו הומו "את מופתעת?" הוא שאל לא מבין מה כל כך הפתעה בזה "כן!" אמרתי מרימה את הקול מעט "בכלל חשבתי שאתה בא לפה כי רצית שנחזור" אמרתי, אף פעם לא התביישתי לדבר מולו, או לעשות דברים מביכים, תמיד הוא היה מין קרן אור שעזרה לקום עד שליאם הגיע והחליף את מקומו "אמה לא" הוא אמר ושנינו צחקנו בכל "אולי תעלה לישון איתי, אני צריכה את התמיכה שלך" אמרתי בחיוך "אם לא הייתי אומר לך שאני הומו בכל זאת היית מציעה לי לבוא לישון איתך?" הוא אמר ואני צחקתי למשמע השאלה "לא איידן" אמרתי בחיוך, איידן החנה את האוטו ונכנסנו בשקט לבית, לא ראיתי את לוק בסביבה והייתי מופתעת, הוא לא היה בבית מהבוקר ועכשיו כבר 11 בלילה, אולי כדי שאתקשר אליו? הוא אפילו לא ענה על ההודעה ששלחתי לו, יכול להיות שהוא כועס עלי בגלל מה שקרה בלילה? האמת שפחדתי שקרה לו משהו ועניין אותי לדעת אם הוא מבלה את הלילה עכשיו עם איזה בחורה, המחשבה האמת טיפה הטרידה אותי, אבל מה שעוד יותר הטריד אותי זה מה ליאם עושה עכשיו "מה קרה?" איידן שאלה כשנכנסו לחדר "מלא מחשבות" מלמלתי כשהחלפתי בגדים "רוצה לשתף?" הןא שאל והתיישבתי לידו במיטה "לא, יותר מעניין אותי עכשיו זה אתה" אמרתי דוחקת בו את מרפקי "מה מעניין בי?" הוא שאל בהרמת גבות, היא ידע בדיוק למה התכוונתי " איך? כמה? למה? איפה? ומתי גילית שאתה הומו?" שאלתי בהסתקנות, וככה העברנו את הלילה כשאני שואלת והוא ענה, הוא סיפר לי על הפעם הראשונה שלו עם בחור, על איך ההורים שלו והחברים קיבלו את העבודה שהוא ההומו, לאט לאט שנינו היינו עייפים ונרדמנו מחובקים.
קמתי שאני בזרועותיו של החבר הקודם שמתברר שהוא הומו, ואני בכלל בבית של החבר של החבר הקודם שלי, הכל פשוט מסובך בצורה לא רגילה, אני מבינה שאני זאת שרק ממשיכה לסבך את כל העסק, הלכתי לכייון הסלון כשאני שומעת רעשים מוזרים, יותר כמו גניחות ואני התפללתי שאני הוזה או כל משהו בכיון אחר, חוץ ממה שאני חושבת, התקדמתי בצעדים שקטים לכיון הסלון, הוצאתי את ראשי וכל מה שלא רציתי לראות ראיתי, על הספה בחורה שככל הנראת כוסית רוכבת על לוק, כשהיא בכל כוחה מנסה לא לגנוח, השאלה עוד סיקרנה אותי היא למה לעזעזל הוא לא מזיין בחדר שלו, הלכתי לכיון החדר בריצה קלה סגרתי את הדלת בשקט ונעשתי עלייה, לקחתי נשימה עמוקה שאמורה להקל עליי "מה קרה?" לפתע איידן שאל, ואני ממש בהלם, מילה אחת לא הצלחתי להוציא מהפה שלי, איידן קם מהמיטה מבוהל כשקלט את הפרצוף, הוא אחז בפני וניסה להרגיע אותי "אמה מה קרה?" הוא שאל והמתין שאני אענה "לוק..לא..פשוט הוא לקח...בסלון מזיין" פלטתי כל מיני מילים לא ברורות, ואני רק מנסה להבין למה זה כל כך מפריע לי, הרי אנחנו לא ביחד, ורוב הזמן הוא אדיש אלי, למרות שהוא היחיד שדואג לי כל התקופה האחרונה "נו ו..?" איידן שאל לא מבין "הוא מזיין בסלון" אמרתי מנסה להצדיק את עצמי, שאנחנו לא ביחד ןאין לי שום סיב לכעוס, ובנוסף הבית שלו והוא חופשי לעשות מה שבא לו ואני רק מתארחת פה "בייב אני חושב שיש לך בעיה רצינית" הוא אמר בחופשיות ותוך כדי משך את ידי לכיוון המיטה, הבטתי בו מחכה שהוא יתחיל לדבר "לדעתי את תקועה בין שניהם, את ליאם את אוהבת ללא ספק, ולוק נותן לך הרגשה של חום ביתיות ואת מתחילה להתבלבל בין שניהם" איידן הסביר את עצמו ונתן לי יותר מידי חומר למחשבה מה שהרס אותי עוד יותר "מה אני אמורה לעשות?" שאלתי, אני באמת לא מבינה מה עושים במצב כזה, הרגשות שלי לליאם ברורות יותר מידי ליאם, אך אין לי מה לעשות בקשר אליו, ולוק הבהיר לי טוב מאוד שלא יהיה בנינו כלום, לא כשהוא מזיין בסלון ובטח שלא כשהמצב שלי לא פתור עם החבר הכי טוב שלו "את צריכה לחשוב טוב טוב לפני שאת עושה משהו, הרי ברור שאת תצטרכי לעשות משהו, השאלה מה זה יהיה בדיוק" הוא אמר ואני רק שתקתי "או שעדיף לך לוותר על שניהם" הוא אמר בלחש, כיאלו שאם הוא לוחש זה הופך את זה ליותר טוב "אני פשוט חושבת שאני צריכה ללכת מכאן לאיזה תקופה" הרמתי את ראשי והסתכלתי ישירות לתוך עיניו של איידן "לאן תלכי?" הןא שאל קצת מופתע לנוכח דברי "למלון, משהו באיזור" אמרתי "תבואי לישון אצלי, אמרתי לך שעברתי לאיזור" הוא אמר בחיוך "לא.. אני צריכה קצת זמן לבד, רק אל תעלם לי" אמרתי חייכתי אליו חזרה "רק תעזור לי לסדר הכל במזוודה" אמרתי לא מורידה את החיוך מהפנים, לקחתי את המזוודה מהפינה של החדר ואיידן הכניס את הבגדים ואני אספתי את החפצים שמפוזרים בחדר, תוך פרק זמן קצר סיימנו וסגרתי את המזוודה שהייתה דיי כבדה, הכנסתי לתיק את המטען והנחתי את התיק על כפתי, הסתכלתי מסביב שלא שכחתי כלום ואיידן לקח את המזוודה, צעדתי לסלון בצעדים אייטים ומפוחדים , ידעתי שהוא בטוח ישאל משהו "אני..אני הולכת" מלמלתי ללוק שישב בסלון עם מכנס נייק ששאר גופו חשוף לעייני, לידו נמרחה הבחורה שרכבה עליו כשהיא עטופה בשמיכה ודי ברור שהיא עירומה "לאן?" הוא שאל באדישות, או לפחות ניסה, ראו את ההפתעה על פניו "אני עוד לא יודעת, אבל אני לא נשארת פה" אמרתי בשקט ואיידן יצא עם המזוודה שלי "אליו?" לוק שאל וקם מהספא משאיר את הבחורה שלו על לשבת על הסלון לבד "לא, לא אליו" ניסיתי להישמע אמינה למרות שהקול שלי רעד וזאת האמת, ואני גם לא חייבת לו שום דין וחשבון "אמה, תישארי" הוא אמר לי והתקדם לכיווני "לוק, אני חייבת חופש, תיתן לי ללכת" אמרתי "אל תלכי ממני, אל תלכי כיאלו כלום" הוא אמר בשקט "אני לא... יכולה" מלמלתי וסובבתי גבי אליו ופתחתי את הדלת וירדתי לאוטו לחכות לאיידן.