הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 28:

השארתי את אמה עומדת ליד הקפיטרה המומה, התרחקתי ממנה הבחנתי בה הולכת לצד, עקבתי אחרי כל צעד שלה ובהיתי בה מהצד, היא התיישבה והוציאה את החפיסת סיגריות שלה ונהנת מכל שאיפה, הדמעות עמדו בקצה העיניים שלה והיא ניסתה בכוח להחזיק אותם, הרגשתי את הלב משתולל, כל כך רציתי לישון לצידה מחובק כל הלילה ולא לשחרר עד שאני איהיה חייב, החלטתי לקחת צעד וללכת אלייה, ידעתי שזאת טעות שמגיע לה הרבה יותר טוב ממני שאני עושה לה רע, אבל לא יכולתי לסבול את המחשבה שמישהו אחר נוגע בה, הרי אם היא לא הייתה אוהבת אותי היא לא הייתה נשארת איתי, נכון שאני לא ראוי לה, אבל אני חושב שיש מישהו שראוי לה, ניגשתי אלייה ולקחתי את הסיגריה ממנה וכיביתי אותה על הרצפה, התיישבתי צמוד אלייה והיא לא הרימה את מבטה אלי אפילו לשנייה "אמה זה בסדר לבכות, ממני את לא צריכה להתבייש" מלמלתי בשקט, ידעתי שזה מה שהיא מרגישה, היא הרימה אליי מבטה והדמעות לא הפסיקו לרדת, שלחתי יד לעבר הדמעות וניגשתי אותן בעדינות עם אגודלי, העיניים שלה היו נפוחות ואדומות מעט "דיי ליאם, תגיד לי שאתה לא אוהב אותי ותשחרר אותי!" היא אמרה והרימה את קולה וניסתה להשאיר אותו צמיד, אך הקול שלה רועד "אני לא יכול" אמרתי ולא הורדתי ממני את מבטה "אני כל כך אוהב אותך אמה, את לא מבינה! כל ארבעה ימים האלה בלעדייך שברו אותי" אמרתי בשקט "חבל שזה לא נראה ככה" היא אמרה והורידה ממני את מבטה והדליקה סיגריה חדשה "דיי עם זה" אמרתי וניסיתי לקחת לה את הסיגריה בפעם השנייה, אך הפעם היא הייתה מכונה וסובבה אלי את גבה "רק תתני לי לדבר ואל תפני לי את הגב" אמרתי והיא הסתובבה חזרה, היא שאפה את העשן הסמיך ונרגעה מעט, לקחתי נשימה עמוקה "אני כל כך מצטער על ההתנהגות שלי, אני לא התכוונתי להכאיב לך, אני אוהב אותך, אני בחיים לא אהבתי אף אחד חוץ ממך!" אמרתי והיא לא הייתה בשלה והמשיכה לעשן "אז למה נפרדת ממני?" היא שאלה לבסוף אחרי כמה דקות של שקט "אחרי מה שקרה לך הבנתי שאני לא טוב בשבילך, לא יכולתי להסתכל עלייך מבלי לחשוב שאני אחראי למה שקרה" אמרתי וסימנתי לעבר הפצעים שלה, היא הורידה את השרוול כדי שלא אראה את הפציעות שעדיין נשארו "אני לא ראוי לך, אני לא מספיק טוב בשבילך, פחדתי שאת תביני את זה ותפרדי ממני, אז הקדמתי תרופה למכה" אמרתי בשקט והיא המשיכה לשתוק, היא כיבתה את הסיגריה והסכלה עליי "אתה אידיוט ליאם!" היא אמרה בעצבים "אני יודע אמה, אני כל כך מצטער, אני מתחנן שתסלחי לי" ביקשתי והתחננתי לאלוהים שהיא תסלח לי "מה אני נראת לך בובה? כשלא נוח לך תזרוק אותי וכשקצת יהיה לך קשה נחזור? זה ממש לא עובד ככה!" היא אמרה בכעס "אני לא מצפה ממך לסלוח, אני רק רוצה שתביני בשביל מה עשיתי את זה" אמרתי בשקט "אני אוהבת אותך ליאם, בחיים לא הרגשתי את זה למישהו, אפילו לא לאיידן, אני סמכתי עלייך ופתחתי בפנייך את הלב שלי ואתה זרקת אותי בשנייה שיכולת, השארת אותי בבית חולים להתמודד עם הכל לבד!" היא הרימה את קולה ורק אז קלטתי מה עשית, איך הייתי כל כך טיפש ועשיתי לה את זה "בבקשה בואי נעבור את זה, אני לא מסוגל להיות עוד דקה בלעדייך" אמרתי והיא סימנה בראשה לשלילה "לא אני מצטערת, עכשיו תורי ללכת" היא אמרה סובבה את גבה והלכה, אני נשארת לשבת המום חסר יכולת לקום, הלב שלי כאב ולא עיקלתי שזה נגמר ואני יכול להאשים בזה רק את עצמי, הרמתי את עצמי במעט בכוחות שנשארו לי וגררתי את עצמי לאוטו, הגעתי הביתה ונשכבתי על המיטה שלי חושב על התקופה האחרונה עם אמה, כשאני איתה אני לא צריך את הזיונים המזדמנים האלה ואני לא צריך את הריבים כדי לחפש עיניין, היא הדבר היחיד שמעניין אותי, לא אהבתי את אחת בחיים שלי, לא הצלחתי לאהוב אף אחת, חוץ מאמא שלי אבל גם היא הלכה, והביטחון שלי בנשים הלך איתה, אבל אמה הצליחה להחזיר לי אותו ואיתה הרגשתי שאני ליאם האמיתי ללא המסכות כמו שכולם מכירים, איתה אני יכול להיות אני, ואני יודע שהיא תקבל אותי, אבל כמובן כמו כל דבר חיים שלי דאגתי להרוס, והינה אני שוכב על המיטה שלי לבד ומתפלל לאלוהים שהיא תסכים לחזור אליי, החלטתי שאני חייב לשתות קצת ולשכוח מהכל, לא היה לי כוחות לחשוב עלייה יותר, ניגשתי לארון במטבח ופתחתי בקבוק וודקה, מזגתי לעצמי כוס, ועוד אחד ועוד אחד ואז החלטתי לשתות שוט ועוד שוט והראש שלי כבר התחיל להסתחרר והרגשתי את הוודקה זורמת בדמי ומקלה על הכאב שנמצא בתוך הלב שלי, לאט לאט הבקבוק התחיל להתרוקן ואני הדלקתי מוזיקה על ווליום גבוהה, לפתע ראיתי את הטלפון שלי מהבהב ושם של אמה הופיע על המסך, ניפצתי את הטלפון על הרצפה והעצבים עלו לראשי, לקחתי את הצלחות וזרקתי אותם על הרצפה, את הכוסות ואת האגרטל שעמד בפינה, לאט לאט הבית התחיל להתמלאות במיליוני רסיסים קטנים של זכוכית, העפתי את הספה לרצפה את השולחן הפכתי ושברתי את אחת מרגליו, "אמה!!!!" צעקתי בכל כוחי והתנשפתי בכבדות, פתחתי עוד בקבוק והתחלתי להרגיש את הראש שלי לא עומד בכמות האלכוהול שזורמת בדמי, ראיתי את הדלת מנסה להיפתח אבל לא היה בכוחי לקום לפתוח את הדלת, לקחתי את הבקבוק החצי ריק השני ששתיתי וניפצתי אותו על הרצפה, הבית הסריח מוודקה וסיגריות ואני הרגשתי אני לא מסוגל לעמוד על הרגליים, שמעתי את הדלת ולא הצלחתי לפתוח את העיניים בשביל לראות מי נכנס, המוזיקה נכבתה ואני ניסיתי בכבודת לפתוח את העיניים וראיתי את אמה במטושטש הייתי בטוח שאני הוזה והעיניים שלי נעצמו.
קמתי בבוקר במיטה שלי, הראש שלי כאב ברמה מטורפת שעוד לא הרגשתי, פתחתי את המגירה ליד המיטה שלי ולקחתי שתי כדורים, שתיתי אותם והרמתי את עצמי בכוח מהמיטה, נכנסתי למקלחת בחדר שלי, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים ומנסה להיזכר באירועי אמש, ופלאשים שלי עולי במוחי עם כמות השתייה ששתיתי, נכנסתי לסלון והכל היה מסודר חזרה במקום, הרצפה הייתה נקייה והספא הוחזרה למקום ושולחן עמד יציב ליד הספא, נכנסתי למבטח וראיתי את אמה מרוחה על הכיסא כשראשה מונח על השולחן האוכל, התבוננתי באישה הקטנה שלי שדאגה לי למרות כל מה שעבר בינינו, הרמתי אותה בשתיי ידיים ולקחתי אותה לחדר השניה, הורדתי לה נעליים והכנסתי אותי למיטה, כיסיתי אותה ונשקתי לראש ארוכות והלכתי בחזרה למטבח.