הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 24:

קמתי לצד אמה, כל בוקר איתה מרגיש כיאלו אני מתעורר לתוך חלום, כשגופה הקטנטן עוטף אותי אני מתמלא מחדש, הנכחות שלה מרגיעה אותי ונותנת לי כוח, לישון ליד האישה שאני אוהב, רציתי להיות יותר טוב בשבילה, רציתי להיות ראוי לה, בכל פעם שאני מצמיד את שפתיי לעורה, הרצון להשתנות גבור יותר. אמה מוכיחה לי כל כך פעמים שהיא מקבלת אותי כמו שאני, אבל אני לא רוצה להיות החרא הזה שכל הזמן דפוק מכות, אני רציתי את זה יותר בשביל עצמי, רציתי להוכיח לכולם שליאם רדין שונה! ניסיתי להתעלם מהעובדה שכל פאקינג בן רוצה להיכנס לה לתחתונים ומה כל כך מיוחד בה שדווקא אני שבחיים לא התמסר לבחורה מצא בה, נראה שכולם מחכים שאני אפשל ואפנה להם את הדרך לאמה, מה שגרם לי להיות נרגז ונסער הרבה יותר.
היום בערב יש לנו מסיבה, האמת שאני לא מת על מסיבות ובעיקר לא כאלה שאני חייב ללכת, זאת מסיבה של הבן של אחד העובדים של אבא שלי, למרות המצב ולמרות העובדה שאני ואבא שלי בקושי מדברים הרגשתי חייב ללכת, אנחנו חברים מהילדות וחווינו דברים קשים ביחד בזכות האבות שלנו, דיברתי עם אמה והיא הסכימה להתלוות אלי, נכנסתי לחדר שלה בשקט, "מאמי את מוכנה?" שאלתי והיא יצאה מחדר המקלחת ואני הייתי בשוק מוחלט, היא לבשה שמלה אפורה שצמודה את אמצע הבטן ומשם והיא יותר נפוחה, היא נעלה נעליי עקב בצבע שחור גבוהות וכמעט הייתה בגבוה שלי, השיער שלה היה משוך לקוקו גבוה והדוק, וכל הגב שלה היה חשוף "כן מאמי" היא אמרה בחיוך "וואו אמה.. את.. את פשוט" ניסיתי לדבר ולמצוא את המילה המתאימה כדי לתאר את האישה היפה שלי פתאום כל מילה הייתה נקראת עדינה וקטנה לאיך שהיא נראת "אני רק מחכה לסוף הערב שתוכל להוריד אותה ממני" היא אמרה וחיבקה אותי "אני יכול להוריד אותה גם עכשיו" ניסיתי להתווכח איתה למרות שידעתי שאין לי סיכוי לנצח "לא בייב, אולי בסוף הערב, אני אחשוב עלייך" היא אמרה וקרצה לי "אני מבטיח לך שבסוף הערב השמלה לא תיהיה עלייך" אמרתי בטון צרוד וכבד, היא חייכה אליי והתקדמנו לעבר האופנוע "תיזהרי על הצבע עם הנעליים" אמרתי כשהרמתי אותה, תוך זמן קצר הגענו ופגשתי המון חברים מהעבר, נכנסנו לסלון הגדול ששם היה מרכז הבאלגן עם הכי הרבה רעש "ליאם רדין!" שמעתי קול צועק מאחורי הידקתי את אחיזתי באמה והסתובבתי, ראיתי את ג'ייקוב מולי "מה קורה אחי?" שאלתי ומשכתי אוצו לחיבוק "מה זאת החברה?" הוא שאל כשהתנתק ממני "כן, תכיר אמה" אמרתי והצגתי את אמה שהייתה נראת טיפה מבויישת "את לא מדברת הרבה אה?" הוא שאל אותה והיא חייכה בבישנות "אני הולך לקחת לשתות רוצים משהו?" ג'ייקוב שאל ושנינו סירבנו והוא הלך "בייב לא לקחת שתייה מאף אחד" קבעתי לאמה והיא חייכה בהסכמה "אני לא צוחק, בשנייה יכולים לדחוף לך משהו למשקה" אמרתי "בסדר מאמי" היא אמרה ואני חיבקתי אותה מהצד, ישבנו על הבר והזמנתי לנו לשתות "את גם לא שותה הרבה" אמרתי "בסדר אבא" היא אמרה מתבדחת על הדאגה שלי "אני לא צוחק אמה, אני ממש מפחד עלייך" אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט שלא הבנתי, בבת אחת היא תפסה את חולצתי והטיחה את השפתיים שלה על שלי.
**נקודת המבט של אמה**
ליאם השאיר אותי על הבר והלך לכמה דקות, הזמן עבר ואני הטבעתי את עצמי בהרבה אלכוהול, חיכיתי לפחות ארבעים דקות וליאם לא בא, חיפשתי את השירותים ולא מצאתי, שאלתי את הברמן והוא הדריך אותי, הלכתי בזהירות כדי שלא אפול, האלכוהול זרם בדמי והכל כבר היה מעורפל, עליתי במדרגות לקומה השנייה והיו מלא חדרים, פתחתי את חלקם ומצאתי זוגות מזדיינים ועוד הרבה דברים נוראים, פתחתי את הדלת האחרונה וזה היה השירותים, באתי לסגןר את הדרך אחריי ולפתע הרגשתי מישהו מנסה לפתוח אותה, נסיתי להיאבק ולנסות לנעול את הדלת, אך ללא הצלחה הדלת נפתחה על פניי וחטפתי מכה נוראית, מולי עמד הברמן "זוכרת אותי?" הוא אמר בחיוך ממזרי, ואני הרגשתי איך הגוף שלי ניהיה חלש ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי, שנייה לפני שאנע מתרסקת על הרצפה הברמן מחזיק בי וגורר אותי, "לאן אתה לוקח אותי?" מלמלתי בחוסר כוח, שמעתי אותו מדבר אלי אבל לא הצלחתי להגיב, לענות לו אפילו לא להתנגד, הוא גרר אותי לחדר ונעל אחריו, הוא התחיל לגעת בי ואני הרגשתי את הדמעות עומדת לצאת "דיי, בבקשה" מלמלתי בשקט, הנשימות שלי היו כבדות ולא הצלחתי לדבר "את כל כך סקסית, אני לא רוצה ויכול להפסיק" הוא אמר ונישק את צווארי והשאיר שם נשיקות רטובות שהעבירו בי צמרמורת דוחה וקשה ולהבנה "מה שמת לי?" שאלתי בשקט "את רק תהני מזה תאמיני לי, ככה לא תתנגדי" הוא אמר בחיוך והוריד ממני את החולצה.