נסעתי כל מהר ולא שמתי לב מה הולך איתי, לא ידעתי מה לעשות הייתי שובר, ניסיתי להתקשר לאמה, אך לא היה מענה, הפללתי לאלוהים שהיא והילד בסדר, נסעתי להרבה מקומות והתקשרתי לכל הבית חולים שבאיזור ובדקתי שלא הגיעה אליהם מישהו שנפגעה מתאונת דרכים, לפתע הטלפון שלי צלצל והשם של קרי הופיע על המסך והתפללתי לשמוע את הקול של אמה והיא מודיעה לי שנגמרה לה הסוללה ובגלל זה היא לא עונה, "הלו" ענתי בשקט ושמעתי מלא צעקות מסביב "ליאם זה קרי, אמה נפעה בתאונה דרכים איפה אתה?" היא צעקה והתנשפה וכמות הדמעות "איפה את קרי?" צעקתי לטלפון "ליד הבית ספר הייתה תאונה" היא צעקה ומיד ניתקתי את הטלפון, נסעתי הכי מהר שיכולתי לאיזור, הראש שלי הסתחרר ולא הייתי מפוקס, לא הבנתי אין כל העולם שהצלחתי לבנות הולך ומסתבך, התפללתי לאלוהים שיעשה ושהיא הילד שלי יחיו, אני חייב את זה בשבילה, לא מגיע לה ל הרע הזה בכלל אבא שלי ואבא שלה, הגעתי תוך כמה דקות וראיתי את האוטו של אמה מעוך מקדימה, רצתי מהר וראיתי את אמה בתוך האוטו היא הייתה מלאת דם, והפוגע ברח, כל כך מתאים לאבא שלי, ראיתי איך מוצאים אותה מהאוטו, היא הייתה חסרת הכרה ובנוסף היא הייתה חבולה בצורה רציניתי בראשה, נפלתי על הרצפה מתחנן לאלוהים שיוציא אותי מהמצב הזה, שאני אקום בבוקר ואגלה שהכל חלום והבטן של אמה גודלת ומביאה לעולם את הילד שלי, אבל לא אני חייב למצוא דרך להתמודד עם המציאות, מסרתי את המפתחות של האוטו לקרי שתיסע איתו לבית חולים, נכנסתי עם אמה לאמבולנוס, החזקתי את ידה והיא הייתה קפואה, היא הייתה חסרת הכרה והדם המשיך לזרום, ולא היה מספיק דברים באמבולנס היא חייבת ניתוח "אולי שהנהג המזדיין יסע כבר!" צעקתי על הפרמדיק שישב בשילוב ידיים ליד אמה "כמה דקות" הוא מלמל בפחד "חברה שלי גוססת פה ואתה עדיש תעשה משהו!" צעקתי עליו והוא הרים את כתפיו, ומלמל שאין מה לעשות עד שנגיע לבית החולים "הכל יהיה בסדר קטנה שלי, אני מבטיח לך שנעבור את זה ביחד" לחשתי לאוזנה, ודמעה קטנה זלגה מענייה "היא בוכה" אמרתי לפרמדיק "כן, זה קורה הרבה, היא שמעה משהו שריגש אותה והיא לא יכולה להגיב" הוא הסביר לי ואני ניגבתי את הדמעה שלה, לבסוף אחרי חצי שעה של נסיעה מזדיינת הגענו לבית החולים, רצתי עם הרופא עד לדלת של חדר הניתוח ושם השאירו אותי בחוץ "פאק!" צעקתי ואיגרפתי את ידי וחבטתי בקיר, ראיתי סדק קטן בקיר והטחתי בו עוד אגרוף, הקיר התחיל להתקלף מעט ומפרקי ידי שרפו מכאב, כל כך רציתי שלי יכאב מאשר לראות אותה סובלת והכל בגללי! בגלל האבא המזדיין שלי, אני יודע שהוא מעט התחרט אבל מספיק בשביל לבטל את הכל, חזרתי לשבת וקרי ישבה שם, התיישבתי ליידה "היד שלך מלאה דם" היא מלמלה בשקט וקמה ולקחה נייר והרטיבה אותו מעט והניחה אותו על המפרק היד שלי "תודה" מלמלתי בשקט "אני חושבת שפעם ראשונה שמעתי אותך אומר תודה" היא אמרה בגיחוך קל, לא היה לי כוח לכל הזיוני מוח שלה, ידעתי שהוא עושה את זה בשביל להסיט את החשבות שלי על אמה, אבל זה לא כל כך עוזר "תקשיב" היא אמרה בשקט והתחילה לדבר ואני רק חשבתי שאני הולך לסבול את הדיבורים שלה עד שאמה תצא מהחדר ניתוח "אני יודעת שזה ממש לא הזמן, אבל אני לא רוצה שתרגיש לא בנוח לידי, בגלל כל מה שהיה בינינו בעבר" היא אמרה אחרי שנייה ולא הבנתי מאיפה היא מביאה את זה, מתי הרגשתי לא בנוח לידה, היא בסך הכל הייתה רק זיון מזדמן, והיא ידעה את זה לא הסתרתי את זה "קרי.." ניסיתי להסביר אבל היא מיד עצרה אותי "זה היה באשמתי, אתה הבהרת לי שהיה בנינו רק סקס, אני לקחתי את זה למקום אחר, ועכשיו זה לא כל כך מעניין אותי, רק הייתי חייבת להתנצל שהייתי מגעילה אלייך באותה תקופה" היא אמרה ואני רק חייכתי לעברה, ממש לא היה לי חשק לשיחות נפש האלה, כל מה שעניין אותי היה רק אמה, התפללתי לאלוהים שהיא והתינוק שלי בסדר, למרות שהסיכויים קלושים, אבל אמא שלי אמרה לי שכל מה שיש לבן אדם זה תקווה, ואם אין לו את זה, אין לו כלום, אז נטלתי את כל התקוות שלי ברופאים שיצליחו להציל את מעיט המשפחה שנשארה לי, זה רק אמה, אין לי שום דבר אחר להחזיק בו, עבר שעתיים ואף אחד לא ניגש אלינו, קרי שאלה את המזכירה כבר ארבע פעמים ובכל פעם היא נתנה לה את אותה תשובה, בפעם החמישית שהיא הלכה וחזרה עם אותה תשובה התעצבנתי וקמתי "אולי תגידי לפאקינג רופא המזדיין הזה שיגיד לי מה עם חברה שלי!" צעקתי עלייה והמבט שלה היה מפוחד, ואני רק חשבתי שאולי ככה סוף סוף היא תעשה משהו "אני.. אני.. מצטערת הרופא.. הוא.. יגש אלייך ברגע שהניתוח יסתיים" היא אמרה בגמגום ועיניים מפוחדות, בבת אחת העפתי את כל הקלסרים שעמדו על המדף הישר לרצפה, קרי מיד ניגשה אלי וניסתה להרגיע אותי, בבום נפלתי צמוד למדף עד לרצפה, החזקתי את הראש בין הידיים והתפללתי שוב "אמא..בבקשה תעשי שאמה והתינוק שלי יהיו בסדר" מלמלתי בלחש, עוד חצי שעה עברה ולפתע ניגש רופא לקרי, התרוממתי מהר מהרצפה וסובבתי את הרופא שלי "מה איתה?" שאלתי מהר "אתה בשביל אמה?" הוא שאל "כן כן" זירזתי אותו "היא מורדמת" הוא אמר "והתינוק?" שאלתי בציפיה "אני מצטער, אבל הוא לא שרד" הוא אמר בקול קר נטול רגש "ואמה מורדמת אבל הסיכויים מצביעים לכיוון שהיא לא תעורר" הוא אמר ובאותה שנייה ראיתי שחור, דמעה הצליחה ליפול מעיינים שלי.
-התגובות שלכן נותנת לי רצון להמשיך, תגיבו הרבה-
YOU ARE READING
הכל מתחיל כשהכל נגמר
Romanceאמה בת 18, היא ילדה יפה ומוצלחת, יש לה כל מה שילדה חולמת שיהיה לה, יש לה אבא מושלם! למרות שהיא גדלה בלי אימא הוא אף לא נתן לה הרגשה שחסר לה, יש לה המון חברים, כולם תמיד רוצים להיות בסביבתה וכמובן יש לה את איידן החבר המושלם שכולם רוצות, אבל בלילה נור...
