הכל מתחיל כשהכל נגמר

פרק 30:

הימים עם אמה עוברים לאט ואני נהנה מכל שנייה שאני נמצא ליידה, קמתי בבוקר והיא הייתה בזרועתיי, נשמתי אותה והתענגתי על כל דקה שהריח שלה נשאר עלי, קמתי באיטיות נזהר לא להעיר את הקטנה שלי, כיסיתי את גופה החשוף וקמתי מהמיטה, עשיתי את אירגוני הבוקר שלי, החלטתי להכין לה לאכול, עבר חצי שעה ואני סיימתי את הכל והלכתי לחדר לראות מה איתה, ראיתי את המלאך הקטן שלי ישן בשקט, לפתע הטלפון שלי צלצל, הלכתי לסלון וראיתי את השם של אבא שלי מופיע על המסך, הראש שלי הסתחרר ולא הבנתי מה קורה, מה פתאום הוא מתקשר אליי, כבר שש שנים שאנחנו לא בקשר "הלו" עניתי עדיין מופתע מזה שהוא התקשר "שמעתי שאתה מפריע בעבודה שלי" הוא אמר בקול צרוד ועבה שהעביר בלי צמרמורת, כבר שנים שלא שמעתי את הקול שלו "אתה לא תתעסק עם חברה שלי ואני לא אתערב בעסק שלך" ניסיתי להישמע יציב, אבל הקול שלי רעד, אני יודע למה הבן אדם הזה שקורא לעצמו אבא שלי מסוגל "אתה תקשיב לי טוב, אתה יודע שאני אף פעם לא חוזר על עצמי, אתה לא תתערב העסקים שלי, ולא תרחיק ותאיים על האנשים שלי אני ברור? פעם אחרונה" הוא אמר בעצבים וניתק לי את הטלפון, הייתי בשוק מוחלט, לא הבנתי מה הקשר בין אמה לאבא שלי, מה הוא רוצה ממנה, אני רק יודע שאני צריך לשמור עלייה באלף עיניים , כי אם אבא שלי מעורב זה אף פעם לא טוב, "עם מי דיברת בייב?" שמעתי את המלאך שלי מדבר, הסתובבתי, וראיתי את אמה, עם החולצה שלבשתי אתמול "בוקר טוב יפה שלי" אמרתי ונישקתי את ראשה, היא הרימה את מבטה אלי וחייכה "אני אוהב שאת שמה את החולצה שלי אחרי שאני לבשתי אותה" אמרתי והחיוך לא ירד מהפנים היפות שלה "אני אוהבת שהריח שלך נשאר עליי" היא אמרה והתרוממה לעברי ושתלה לי נשיקה קטנה על השפתיים "בואי לאכול, את צריכה לחזור לבית ספר ואני לקולג'" אמרתי והתיישבנו לאכול "לא נורא בייב, רק היום ואז אנחנו יוצאים לחופש" אמרתי כשראיתי את הפרצוף שלה "אני יודעת" היא אמרה "אז מה הפרצוף המבואס הזה?" שאלתי בשקט "ממש כואבת לי הבטן" היא אמרה והחזיקה את הבטן שלה בעדינות, בבת אחת היא החזיקה את הפה שלה ורצה לשירותים ואני רצתי בעקבותיי, היא הקיאה פעמים ואני מהירת להחזיק את השיער שלה "דיי אל תסתכל עליי ככה" היא אמרה והתיישבה ליד השירותים "איך ככה?" שאלתי וליטפתי את הפנים שלה "במבט מרחם" היא אמרה בעצבים "בייב, אני לא מרחם עלייך, אני דואג לך" אמרתי בשקט והיא השפילה את מבטה "בטח אכלת משהו לא טוב, אני אביא לך משהו שירגיע לך את הכאבים" אמרתי והרמתי אותה על הרגליים, בשנייה הראשונה שהיא נעמדה היא נפלה על הרצפה והקיאה שוב, שוב החזקתי את השיער שלה "איכס" היא מלמלה בשקט, לקחתי מטלית רטובה וניגבתי את הפנים שלה בעדינות , הנחתי את ידי על המצח שלה והיא רתחה מחום "את נשארת בבית" קבעתי יותר מאשר אמרתי "לא אני חייבת ללכת" היא אמרה וראיתי שהיא נאבקת לקום "דיי אמה, תראי את בקושי מצליחה לקום" אמרתי בעצבים והרמתי אותה לעמוד על רגלייה "אני מרגישה בסדר" היא אמרה ואני הנהנתי "אני אשאר קרוב אלייה ואני יהיה משהו אני ישר אקח אותה הביתה, התארגנו מהר והרמתי את אמה עד לאוטו "דיי אני בסדר ליאם" היא אמרה וכשרציתי לחגור אותה , נכנסתי לאוטו ותוך זמן קשר הגענו "אם את לא מרגישה טוב ישר תתקשרי אלי ואני אבוא לקחת אותך" אמרתי והיא הנהנה "ברור?" שאלתי והרמתי את ראשה שתסתכל עליי "ברור" היא מלמלה בחיוך, היא התרחקה ממני ואני הסתכלתי עלייה נכנסת לבניין, הלכתי לשיעור הראשון שלי, וסימסתי לאמה שוב שאם היא צריכה משהו שישר תתקשר אליי, היום עבר מהר ואמה לא דיברה איתי, התקשרתי אליה והיא לא ענתה לי, הסתכלתי על השעון והבנתי שהיא עדיין בשיעור, לפתע ראיתי את קרי רצה לעברי "ליאם, אמה מקיאה בשירותים, בוא מהר" היא אמרה מתנשמת בכבודות, רצתי איתה מהר לשירותים וראיתי את אמה מרוחה ליד השירותים "היי בייב, למה לא התקשרת" אמרתי בלחש והזזתי את שערה, הרמתי אותה בשתיי ידיים והלכתי הכי מהר שיכולתי לאוטו, תוך זמן קצר הגענו הביתה והשכבתי אותה במיטה, התקשרתי לרופא והזמנתי אותו בדחיפות אילנו הביתה, חיכיתי שהרופא יגיע התיישבתי ליד אמה שקדחה מחום, אמה החזיקה בידי בכוח, "בייב אני נשאר פה ליידך אל תדאגי" אמרתי בלחש והיא חייכה בחוסר רצון "אני מקווה שזה סתם שפעת ותעברי את זה מהר" אמרתי ונשמעה דפיקה בדלת, קמתי לפתוח והובלתי את הרופא לחדר, הוא התיישב ליד אמה ובדק אותה, הסתכלתי עליהם מהצד, הרופא הסתובב אליי בחיוך ולא הבנתי מה פשר החיוך שלו, הוא הושיט לי את ידו "מזל טוב" הוא אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון "מה?" שאלתי מבולבל מכל מה שקורה פה "היא בהריון מזל טוב" הוא אמר וליבי החסיר פעימה, המחשבה עוררה אותי, לחשוב שבבטן הקטן של אמה מתפתח יצור קטן שיכול להיות שלי "אתה בסדר?" הוא שאל "אתה חיוור" הוא הוסיף אחרי שנייה "כן כן, אני קצת בהלם, זה הכל" אמרתי בשקט ויצאתי מהמחשבות שלי "אני רק אחבר לה אינפוזיה, חסר לה המון נוזלים בגלל זה חום והקאות בגלל ההריון" הוא אמר וחיבר אלייה נוזלים, "אני אחזור מחר בבוקר לנתק לה את האינפוזיה ולראות איך היא מרגישה" הוא אמר ואני הודתי לו ולחצתי לו את היד, הרופא הלך ואני חזרתי לאמה, התיישבתי ליידה "אני לא מאמין" אמרתי בשקט והסתכלתי על אמה והעיניים שלה היו מלאות דמעות והיא נאבקה שהם לא ירדו "מה אני יעשה עכשיו?" היא שאלה ודמעה קטנה זלגה מעינייה "אני איתך בייב, אנחנו נגדל אותו ביחד" אמרתי בשקט "אתה רוצה אותו?" היא שאלה מבולבלת "ברור, למה את לא?" שאלתי והרגשתי צביטה קטנה בלב "אני עוד ילדה, אני רק בת 19" מלמלה בשקט "את לא מתכוונת לעשות הפלה" אמרתי והרמתי את קולי מעט "ליאם אנחנו צריכים לחשוב על הכל לפני שאנחנו מביאים ילד לעלום, אתה בכלל מוכן להיות אבא?" היא שאלה במעט זלזל "אמה, אני אוהב אותך, אני רוצה שניהיה ביחד והילד הזה זה בדיוק ההוכחה שהייתי צריך בשביל לדעת שאת האחת בשבילי!" אמרתי בביטחון, רציתי שהיא תבין כמה היא חשובה לי, והיצור הקטן הזה שמתפתח לה בבטן בדיוק ההוכחה לכך "אני אוהבת אותך" היא אמרה ואני משכתי אותה בעדינות לזרועותיי, ליטפתי את הבטן שלה בעדינות "אני לא מאמינה" היא פלטה בשקט "אני הולכת להיות אמא" היא הוסיפה אחרי שנייה ואני חייכתי לעברה "אבא ליאם" היא אמרה ואני נישקתי אותה בעדינות.