אבישג בתמונה
"אני אוהבת אותך" אמרתי מסתכלת על רצפת העץ
שתיקה, זה כל מה שנשמע
"אביאל" לחשתי גיחוך נפלט מפיו
"אבישג תפסיקי לדבר שטויות" הוא אמר נעמד
הרגשתי כאילו הפילו עליי בניין, הרגשות שלי זה שטויות?
"ביי אבישג" הוא אמר נעלם מהפארק הקבוע של החבורה , דמעות זלגו מעיניי,
אבישג דנינו זהו שמי, אני בת 16 בכיתה י', יש לי 'חבורה' שבה נמצאים החברים הכי טובים שלי שאני מכירה מכיתה ז' אנחנו שילוב של י' ויא',
חיים מנשה בכיתה יא' ,
דנה דיין החברה הכי טובה שלי בכיתה י',
שובל בן דוד חברה טובה שלי בכיתה י',
אלירן בן נון בכיתה י',
נתנאל כהן בכיתה י',
ניצן מור בכיתה יא' החבר הכי טוב שלי,
דור פנחס בכיתה יא',
זוהר טורני חברה טובה שלי בכיתה י',
וכמובן שאביאל, אביאל לוי ה'ערס' בן 17 בכיתה יא' , אביאל הגיע לפניי ארבע שנים וניצן הכיר לנו אותו, זה קרה לפני שלוש שנים, ההתאהבות המוזרה שלי באביאל, בכל פעם שהיה לידיי הלב שלי השתולל, ניצן אמר לי שזה קראש שיעבור, מה שלא קרה, זה מסובך כל כך, אבל אביאל הסטוציונר ,השתיין התאהב בי?
אולי בחלומות שלי...
פרק 1
"אני לא מאמין שאת עוברת למקיף בגלל אביאל" ניצן אמר ונאנחתי מפסיקה עם סידור החולצות החדשות עם סמל המקיף עליהן
"ניצן אני לא יכולה לראות אותו" אמרתי בעצב והוא גיחך לא מאמין
"זה קראש מפגר!" הוא צרח נאנח
"זה כבר שלוש שנים קראש מפגר!" החזרתי זורקת על הרצפה את החולצות הישנות של העירוני
"איך העבירו אותך כל כך מהר הגשת בקשה בתחילת חופש פסח ומחר הוא נגמר!" ניצן אמר מובס
"קשרים" מלמלתי מסתכלת על החולצות הפזורות על רצפת החדר
"תשני את זה" ניצן אמר מצביע על הטפט של הטלפון שלי
"אבל" לחשתי והוא צקצק בלשונו
"עכשיו" אמר ונאנחתי מחליפה את התמונה שלי ושל אביאל מתחבקים ביום ההולדת ה 16 שלי לתמונה שלי ושל ניצן במסיבת צבע שהייתה בחופש הגדול
"כל הכבוד עשית צעד אחד" אמר מחבק את מותניי מאחור מניח את ראשו בצווארי
"צעד אחד מתוך מילון" מלמלתי
"אז מה תעשי בלעדיי שם" הוא אמר חוזר לנושא הראשוני
"אני יתקשר אליך כל יום בהפסקות" אמרתי את המשפט שהוא זימר לי במשך כל השבוע
"כל הכבוד חיים יפים שלי" אמר מושך אותי לשבת עליו
"מטומטם" אמרתי מכה את מצחו מצחקקת
"ילדים פנקייקים!!" ניצן רץ למטה מפיל אותי על התחת בדרך
"ניצן!!" צרחתי משפשפת את הישבן הכואב יורדת למטה גם
"שמן" מלמלתי יושבת מולו
"את יודעת אני חבר שלך רק בגלל הפנקייקים של אמא שלך" אמר לוקח עוד חמישה לצלחתו וגלגלתי את עיניי
"למה את לא אוכלת?" אמא ליטפה את גבי
"אם היה נשאר הייתי אוכלת" אמרתי מצביעה על הצלח הריקה שישבה מולי
"רו-ה?" ניצן אמר בפה מלא מגיש לי את החצי פנקייק שנשאר מכל הבלילה
"תאכל חיים תאכל" מלמלתי קמה למדרגות "שמן!" צרחתי רצה למעלה וניצן אחריי
נכנסתי לחדר וניצן תפס את ידיי משכיב אותי על המיטה עולה מעליי
"מה אני יעשה בלעדייך" הוא לחש בכאב ונאנחתי
"אני חולה עלייך" הוא מלמל מנשק את לחיי יורד ממני
"מכורה אני!" צרחתי קופצת על גבו
"היי זה שלי" אמר כמו ילד קטן וצחקתי
"מכור אני!" צרח מדגדג את בטני
"דיי" לחשתי בתבוסה מנשקת את לחייו
"אתה נשאר לישון?" שאלתי מצביעה על התיק שנח ליד הדלת
"כן דבה תדאגי לא לנחור בלילה כמו לפני שבוע ,לא נתת לישון" אמר יוצא מן החדר
"אני לא נוחרת!" צרחתי
"את כן!" החזיר נכנס לחדר האמבטיה
קמתי מכניסה את הספרים והמחברות לתיק ושמה מחברת מתמטיקה על השידה מוציאה מחק ועיפרון חודים מתחילה לפתור את המשוואות שנתנו לכיתה החדשה שלי לחופש, גמרתי את כל העבודות חוץ ממתמטיקה תמיד הייתי חלשה במקצוע הזה לעומת דנה וניצן
4(x+8)-7(x+7+6)=61
"מתקשה?" ניצן הגיח מאחוריי והנהנתי במהירות
"זה קל תסתכלי זה ארבע איקס ועוד שלושים ושתיים מינוס שבע איקס מינוס תשעים ואחת שווה שישים ואחת" אמר מנגב את שיערו השחור עם המגבת
"נו ואיך ממשיכים?" שאלתי בתבוסה רושמת את כל מה שאמר
"כינוס איברים דומים" אמר כמובן מאליו
"וכמה איקס שווה?" ניצן שאל לאחר שחישבתי במחשבון
"מינוס ארבעים" אמרתי בחשש והוא הנהן בחיוך
"כל הכבוד לך עכשיו מגיע לך פרס" אמר צוחק מוציא מסטיק מהכיס
"תביא לי!" אמרתי בקול ילדותי קופצת ,ניצן גיחך
"גמדה" אמר צוחק וגלגלתי את עיניי קופצת שוב מגיעה למסטיק המדובר
"איכס זה מנטה!" צרחתי זורקת אותו וניצן צחק בלי שליטה
"מטומטם! אתה יודע שאני שונאת" אמרתי והוא גיחך
"זה הקטע מסריחה" אמר צוחק מעביר את ידו בשערי הרטוב עוד מהמקלחת של לפניי שעתיים
"אני לא מסריחה" התגוננתי סוגרת את המחברת מכניסה לתיק יחד עם הקלמר
"להקפיץ אותך בבוקר?" שאל והנהנתי בחיוך
"לילה טוב ניץ פליץ" מלמלתי
"לילה טוב שוגה דובה" אמר מחבק את מותניי ונרדמתי לאט לאט
