ניצן בתמונה
"בוקר טוב שוג" ניצן אמר לי באוזן קמתי נאנחת זורקת על ניצן כרית הולכת לעבר החדר אמבטיה
צחצחתי שיניים שוטפת פנים ומסרקת את שערי משאירה פזור על גבי שמתי מסקרה שפתון ורדרד בהיר ועיפרון שחור לא אוהבת להתאפר כל כך,
נכנסתי לחדר מוציאה גינס סקיני שחור חולצת בית ספר לבנה ז'קט שחור ונעלי אדידס סופרסטאר לבנות
התלבשתי במהירות נועלת את נעליי יוצאת מחדר הארונות לעבר ניצן שהיה נראה היפרקטיבי ברגע זה
"אללה בואי בוגדת" אמר בחיוך תחמן, מה הוא מתכנן?
ירדנו במדרגות לוקחים את הטוסטים שאימא הכינה לנו נושקים ללחיה יוצאים לאופנוע של ניצן,
שמנו קסדות עולים על האופנוע נוסעים לצד השני של העיר ל'מקיף'
ניצן עצר את אופנועו מול השער מוריד את הקסדה שלו ואני את שלי מסתובב אליי
"את תסתדרי?" אל בדאגה והנהנתי
"אוהב" אמר מנשק את שפתיי בפיקה קצרה, זה מנהג שיש לנו מאז שאנחנו קטנים, את ניצן בניגוד לשאר ה'חבורה' אני מכירה מאז גיל חמש והוא אותי מגיל שש ,מתחילת כיתה ב' שלי ו ג' שלו יש לנו מנהג לפיקה בשפתיים ,אבל אנחנו לא זוג, לא מאוהבים פשוט החברים הכי טובים.
ירדתי מהאופנוע מחבקת את ניצן נכנסת בשער
ביצים ומים נשפכו ונזרקו עליי
"בוגדת!!" ילדים מהבית ספר הקודם שלי עברו מצחקקים ונאנחתי מסתובבת לניצן שצחק צחוק ממושך
"למה אני עדיין חברה שלך?!" צרחתי בתסכול והוא התקרב לעברי
"כי את חולה עליי" חייך מנשק את שפתי והעפתי אותו ממני
"אמרנו רק פיקות יא דבע" אמרתי מנגבת את שפתיי והוא גיחך
"מכור אני" אמר צוחק מגיש לי שקית עם בגדים נקיים
"תודה" אמרתי לוקחת את השקית
"רוצה לקפוץ אליי פשוט?" שאל צוחק שניסיתי להוציא את קליפות הביצה מן השיער
"כן בבקשה" אמרתי מתחננת
"תעלי" מלמל ועליתי על האופנוע מרכיבה את הקסדה
אחרי שתי דקות הגענו לביתו של ניצן
"אני מחכה לך פה" אמר והנהנתי נכנסת לחדר המקלחת
נכנסת תחת המים הזורמים חופפת את שערי ביסודיות ומסבנת את גופי שוטפת ויוצאת
התנגבתי מנגבת את האיפור שנמרח ושמה חדש, מזל שיש לניצן אחות, התלבשתי טייץ לבן וחולצה שחורה משאירה את הנעליים שלי שרק התרטבו מעט מסרקת את שערי בודקת שלא נשאר עליו קליפות יוצאת לניצן
"יש עוד רבע שעה צלצול בואי" אמר יוצא מהבית ואני אחריו נועלת כמובן, ילד דפוק הוא פעם השאיר את הבית פתוח במשך שבוע שירד עם ה'חבורה' לאילת והתפלא לאן נעלם הפלסטיישן 4 שלו,
עלינו על האופנוע מגיעים למקיף, שוב. הורדתי את הקסדה מגישה לניצן שהוריד גם מנשקת את שפתיו קצרות נכנסת לבית ספר החדש, בלי אביאל לבהות בו כל היום, בלי החפירות של דנה על כמה שניצן חתיך, בלי המזמוזים של נתנאל ושובל, ובלי הריבים הטיפשים של זוהר ודור , בלי כלום.
נכנסתי לבניין המזכירות בחשש גדול
"אני אבישג דנינו" אמרתי למזכירה האדמונית שהייתה נראית בסביבות גיל ה 40
"התלמידה החדשה, בואי חמודה זה המערכת שלך והמספר לוקר, אני מקווה שקנית את הספרים הנדרשים" אמרה בחיוך
"כן קניתי" אמרתי יוצאת מן המשרד
'אבישג דנינו י'6
מספר לוקר 695 קוד 31,23,9
הקבצות
אנגלית-א'
מתמטיקה-ב'
מגמות
ערבית
סוציולוגיה (פסיכולוגיה)'
התקדמתי ללוקר מכניסה את הספרים שלא נחוצים לתוכו הולכת לכיתה שבהמשך המסדרון נכנסת בדלת
"אבינועם אזעקת כוסית!" ילד צרח וחברו שישב שולחן לידו הרים את ראשו עושה קולות של אזעקה
"שלום מי את?" המורה שאל בנימוס
"אבישג דנינו" אמרתי בשקט
"הילדה החדשה, תשבי ליד מתנאל" אמר מצביע על הילד שצעק הנהנתי הולכת לשורה האחרונה זוכה במבטים מן הבנים
התישבתי בשולחן האחרון ליד הילד עם השיער השחור והבלורית המחומצנת מקשיבה להסבריי המורה על הביו כימיה במשך השעתיים הקרובות
"משוחררים" אמר לבסוף יניב משחרר את הכיתה, זה לא היה ככה בעירוני היה אצלנו שהמורה משאירה עוד אחרי הצלצול
קמתי מן המקום הולכת ללוקר שלי מכניסה את ספריי הכימיה לתוכו והטלפון צלצל בכל רחביי המסדרון גורם לי להפיל את הספרים מהצלצול המחריד שניצן שם בו
"הלו" אמרתי בשקט
"חיים שלי!! אהבה שליי אפילו שלום לא אמרת!!" דנה צרחה לטלפון ונאנחתי מרימה את הספרים מכניסה ללוקר ונועלת חוזרת לשיחה עם דנה בדרך לספסלים שעל יד השער
"סורי דן אני הייתי שבורה" אמרתי בשקט מתיישבת על ספסל
"אביאל לא הגיע היום את יודעת?" היא אמרה ובעלתי את רוקי באיטיות ברגע שאמרה אביאל
"לא אכפת לי" אמרתי בשקט והיא נאנחה
"תוציאי אותו כבר מהראש שלך שוגי" אמרה בעליזות יתר
"מה קרה דנה?" אמרתי בבלבול
"דנה לא בתולה!" היא צרחה ופערתי את עיניי
"מה עם מי?" שאלתי והיא צחקקה
"אני יגיד לך בערב אני וניצן באים להתנחל" אמרה מנתקת ונאנחתי
"אבישג" הקול הצרוד והקר שלו דיבר מעליי ועצמתי את עיניי בחוזקה מרימה את ראשי פוגשת בעיניים ירוקות, העיניים של אביאל
"מה אתה עושה פה?" לחשתי נותנת לדמעה ליפול על לחיי
"חברים שלי" אמר בקור
"מה את עושה פה?" שאל מחבר את גבותיו
"עברתי לפה" אמרתי בשקט מצביעה על סמל המקיף שנח על חולצתי
"למה?" שאל מתיישב לידי, לא תתרחק!!
"בגללך" לחשתי
"מה?" אמר בבלבול
"סיבות אישיות" אמרתי נאנחת
אביאל קם הולך בלי להגיד מילה ונאנחתי נותנת לדמעות לזלוג בכמויות
'ניצן השמנמן מכורה אניי' התנוסס על מסך הטלפון עניתי מנגבת את עיניי
"שוגה" ניצן אמר בדאגה
"ניצן" לחשתי פורצת בבכי
"מה קרה?! אני בדרך" אמר מנתק את השיחה ,עצמתי את עיניי מנסה לעצור את זרם הדמעות
ניצן הגיע בריצה לשער, הוא רץ מהר בין המהירים בארץ לגילאי 17-18
"מה קרה?!" הוא רץ נותן נשיקות קטנות ללחיי מרגיע אותי לאט לאט מנגב את עיניי
"אביאל פה" לחשתי וניצן נאנח
"הוא לא ביקש סליחה אפילו" לחשתי וניצן נשק לראשי
"היה לך רע פה שוגי! אפילו המורים מתגעגעים אליך, שוג איפה אבישג החוצפנית והצחקקנית למה את שקטה כל כך אני יהרוג אותו הוא הרס לי את אבישג" ניצן אמר עצבני
ליטפתי את ידו מנשקת את לחיו מרגיעה אותו
אביאל התקרב לשער עם אף מדמם וסובבתי את ראשי לחזהו של ניצן במהירות
"אני שונאת אותו" לחשתי בבכי
"אני אוהב אותך שוגה שלי" לחש מלטף את שערי
"אחי" הקול של אביאל נשמע וקול מכה נשמע
הרמתי את ראשי
"מה עשית?!" צרחתי
