זה רציני שמשמח אותי שאתן מגיעות למטרה בפחות מחמש שעות. אתן מעלות לי חיוך ותאמת שנראה לי שאתן הדבר היחיד שעושה את זה:) אחרון להיום.
מטרות לפרק
50 הצבעות
20 תגובות
"למה תלית את זה?"ניצן נשכב על המיטה שלי "כדי להיזכר מה פספסתי" אני אומרת בכאב "את בוכה כבר יומיים שוג" ניצן אומר "כבר עבר יומיים? היום הוא היה אמור לתלות את השלט. מגניב אה?" אני שואלת בקול חנוק למה זה חייב להיות ככה? "סתמי כבר, את כל היום בוכה אבישג! הוא פספס אותך את מבינה את זה?! אני היית מאוהב בך במשך חמש שנים!! הוא מפספס אותך!!" ניצן מחזיק בכתפי "א-אהבת א-או-אותי?" אני מגמגמת בבכי והוא מהנהן נאנח "מכיתה ה עד כיתה ט" הוא אומר בשקט ואני בולעת את רוקי "הוא מפסיד אותך".
"אבישג אוליי נעשה משו מעניין? שמעתי שהשירותים פנוים" שוהם לוחש לאוזני ואני מתרחקת ממנו מעט "צחקתי" הוא אומר מקרב אותי אליו "אבל בסוף אני יזיין אותך" הוא לוחש לאוזני ואני מהנהנת בפחד. אני לא רוצה אותו.
"אבישג דנינו" "נוכחת!" אני אומרת ממשיכה לשחק בעט "אלמוג דשר" "פה" אני מציירת על המחברת חירבושים נאנחת בעייפות, אני רק רוצה הביתה. "את בסדר??" דנה מרימה את גופי ואני מהנהנת בשקט לוקחת את תיקי "לאן זה אבישג?" המורה שואלת "הביתה אני לא מרגישה טוב" אני ממלמלת בשקט ותחושת הקיא עולה בגרוני "תחזרי למקומך!!" היא צווחת ואני רצה לעבר השירותים מרוקנת את תכולת קיבתי בתוך האסלה "שוגי שלי" דנה מרימה את שערי מגישה לי נייר "את משוחררת" המורה אומרת מחזירה את התלמידים לכיתה "מה קורה איתך?" "אני משתגעת דנה" אני ממלמלת בכאב.
"שמעתי שהקאת" הוא נשען על משקוף חדרי מתקרב למיטתי "את בסדר?" הוא מתיישב על ידי "שוהם לך" אני אומרת בבכי "אני לא הולך עד שאת לא שוכבת איתי" הוא אומר קם נועל את הדלת "בחיים לא" אני מסננת "אבישג" הוא אומר מעוצבן ואני מנידה בראשי בהסטריה נצמדת למעקה המיטה. בשבריר שניה אני שוכבת על הרצפה ששוהם חסר המכנס והבוקסר מעליי "את עם שורט בד חסכת לי." הוא מחייך מכניס את ידו "עזוב אותי שוהם!!" אני צורחת בבכי שנפסק כשידו של שוהם סטרה ללחיי . שוהם הזיז את המכנס והתחתון חודר לתוכי בחוזקה.
דמעות זלגו מעיניי בכמויות. אך זה לא היה בגלל הכאב מהחדירה. זה היה בגלל שאת הביתולין שלי אני שמרתי לו ורק לו. לאביאל.
