noaa211
רק כדי שתראי שאני לא מפלצת.
"אביר לך תביא את הנעליים כבר" אני אומרת בעייפות לילד בן החמש שרץ בכל הסלון "אביר בבקשה" אני מתחננת
"טוב" הוא הולך לארון הנעליים שנח מול חדר השירותים ואני מרימה את הבלגן שעשה בסלון
"אמא אני מוכן! רגע הכדור" הוא רץ למעלה זורק את התיק על הרצפה, הוא כל כך מבולגן, בדיוק כמו אביאל.
"אביר האימון מתחיל כבר" אני אומרת בעייפות והוא רץ למטה עם הכדור בידו לוקח את התיק ורץ למכונית
"אמא המאמן אמר שעוד שנה נשחק נגד בית ספר עידנים" אביר אומר בהתרגשות ואני חוגרת אותו הולכת למושב הנהג
"אנחנו ננצח את בית ספר עידנים שנה הבאה ואז יעלו אותנו נגד בית ספר אורנים ואז גוונים עד שאנחנו נהיה המנצחים של כולם" אביר אומר מסתכל על הנוף מחוץ למכונית
"ואת יודעת שהמאמן אמר שאני יקבל כדור ביום הולדת?!" אביר ממשיך להתלהב ואני מסתכלת על הילד החייכן עם העיניים הירוקות והשיער השחום מבעד למראה מחייכת לעצמי
"אנחנו נעשה את היום הולדת שלי יום הולדת כדורגל נכון??" אביר נשען קדימה מנסה לגעת בכתפי
"אביר שב אני יעשה תאונה," אני מצווה והוא נשען חזרה אחורנים "וכן היה לך יום הולדת כדורגל כמו שאתה רוצה" אני מוסיפה והחיוך גדל על פניו
"בי אמא" הוא רץ למגרש ואני מתיישבת על יד נועם משעינה את ראשי על כתפה
"אני עייפה נועמצקה" אני אומרת באנחה והיא מחבקת את כתפי
"איפה אור?" אני שואלת והיא מצביעה על השער שבו עמד בנה המאומץ שלה ושל חיים
"יש לאביר יום הולדת מחרותיים ולא סגרתי כלום" אני אומרת בעייפות
"שושה תנוחי" נועם מלטפת את פניי "אביאל חזר מלבנון" היא מוסיפה ואני נושכת את שפתיי
"הוא עדיין חושב שאביר של גיא" אני אומרת בשקט
"אבישג הם אותו הדבר, אביר זה העתק של אביאל רק עם שיער יותר בהיר" נועם אומרת בבוז נאנחת "אור תרגע!" היא צועקת שאור התחיל לבעוט בקורת השער עצבני
"הוא בחיים לא ראה את אביר גם ככה מה הולך להשתנות זה לא כאילו הוא ידפוק לי בדלת" אני אומרת וחיוך ממזרי עולה על פנייה של נועם
"חתיכת כלבה מה את מתכננת" אני שואלת בעצבים היא מסיטה את מבטה בחיוך
"אמא!" אביר מיבב מתקדם אליי ואני קמה במהרה הולכת אליו "אור דחף אותי" הוא מיבב מגיש את ידיו הפצועות לעברי
"זה רק שפשופים קטני" אני מנשקת את מצחו והיא מחזיר את החיוך רץ למגרש בחיוכים
"עלק אני לא יודעת איך להיות אמא" נועם נוחרת בבוז ואני מושכת בכתפיי מתיישבת על ידה
"את באה אליי? הקטנים יתקלחו אצלי ונגיד לדנה ושובל לבוא" אני שואלת
"אין לי בעיה אני יסמס להן" היא מוציאה את הטלפון מכיסה
"אמא !" שתיי קולות רצים לעברנו מזיעים ואנחנו מגחכות לוקחות את התיקים מידייהם מתקדמות לרכב
"טוב אני באה אחרייך" נועם אומרת ואני מהנהנת חוגרת את אביר ונכנסת לרכב נוסעת
---
"אביר תיכנס למקלחת" אני אומרת בהנחה והוא מניד בראשו בהסטריה
"אני לא מתקלח איתו!" הירוק נדלק בעיניו ואני נאנחת
"אביר בבקשה" אני מתחננת והוא מניד בראשו
"אני יפתח!" הוא רץ במורד המדרגות פותח את הדלת לשובל ודנה שהגיעו עם זוהר ניצן דור חיים ונתנאל "אמא מתי אבא יבוא כבר?" אביר מסתכל בעיניי ואני נושכת את שפתיי בחוזקה
"לך להתקלח" אני מצווה והוא מניד בראשו לשלילה במהירות מתחבא מאחוריי ניצן
"לך להתקלח גיבור גדול" ניצן מתכופף לעברו מבלגן את שערו וכולם מתיישבים בסלון
"אני יפתח!!" אביר צורח רץ לדלת המצלצלת במהירות
"אתה אבא שלי?" אביר שואל בהתרגשות את החייל במדים שעמד בדלת ביתי עם התיק על גבו, שערו היה מלוכלך ומבולגן ועיניו הירוקות זהרו בשעשוע
"כן" זאת המילה הראשונה שאני שומעת מקולו אחריי שש וחצי שנים.
העונה השנייה כבר בפרופיל תהנו בננות!!!!!!
