מטרות לפרק
50הצבעות
20 תגובות
"למה הלכת איתו מכות?" אני שוכבת על רגליו של אביאל אחרי הבכי הכבד שנפרץ ממני "הוא אחי הגדול" אביאל אומר בשקט נושף את עשן הסיגריה. אני מסתכלת עליו מפותעת. אביאל לא מסכים לדבר על החיים שלו. אף פעם. "הוא חזר שלשום. אחרי שהוא נטש לגור עם האבא המשתרלל שלו ועזב אותי לבד עם אמא שלנו. בטח שמעת אמא של אביאל זונה" הוא אומר בעצבים. אני מנסה להרגיעו בליטופים קצרים על ידו שעטפה את גופי "גליתי שהוא הסיע אותך הביתה והתחרפנתי. הלכתי אליו היום." אביאל נושם עמוק ואני בוהה בו בבלבול למה שהוא יגן עליי? "היריבות בינינו התחילה במועדף על אמא. שזה אני. היא דאגה לי יותר טיפלה בי יותר הכל יותר אצלי. יום אחד שוהם קם ועזב לאבא שלו. אמא נשברה קיללה וזרקה עליי דברים. שעברנו לפה הצלחתי להוציא אותה מזה. ועכשיו המזדיין חזר והוא יבוא אליי הביתה. והוא היה שם כמו בן בית. כאילו מעולם לא נעלם" אביאל אומר ולסתו קופצת מעט מעידה על כך שהוא עצבני. מאוד. "אביאל" אני מתיישרת יושבת על ידו "אני אוהבת אותך" אני מחזיקה בפניו "אני יודע" הוא מחזיר ודמעה זולגת על לחיי הישר לפי. מרגישה את הטעם המלוח של הדמעה על שפתיי. אני נעמדת לוקחת את רגליי הולכת לעבר הכיתה שלי. בלי להסתכל לאחור ..
שוהם עומד בדלת הבית שלי מחייך "אפשר להיכנס?" הוא מחייך לעברי. העיניים האפורות שלו מנוגדות לירוקות של אביאל האופן דיבור שלו שונה. החיוך שלו דומה, הדבר היחיד שהם דומים בו. "כ-כן" אני מגמגמת פותחת את דלת הבית. שוהם מבלי לשאול עולה לחדרי ואני הולכת אחריו. כמו אורחת "רוצה לראות סרט?" הוא מחייך לוקח את המחשב הנייד שלי מהשידה "אני יכין פופקורן" אני אומרת במהירות והוא מהנהן נכנס לפופקורן-טיים.
3..2..1.. ציפצוף המודיע על הפופקורן המוכן נשמע ואני פותחת את המיקרו שופכת לצלחת עולה לחדרי "בואי" הוא מחייך מפסק את רגליו שאני אשב בניהם. אני מהססת מעט אך החיוך שלו מזכיר לי את אביאל ואני שבויה לקסם נענת לבקשתו "ילדה טובה" הוא ממלמל מנשק את צווארי מפעיל את הסרט
"דיי זה מגעיל אותי" אני אומרת בגועל צופה במר גריי שוכב על אנסטסיה הערומה "חמישים גוונים של אפור זה ה-סרט" שוהם אומר בהתגוננות ואני זורקת למצחו פופקורן שנופל על חולצתו "אני ישים סרט אמיתי" אני מחייכת בזדוניות "המניונים!!" אני צורחת בהתרגשות מפעילה את הסרט מרגישה את שפתיו של שוהם מטילות על עורפי ומשום מה אני לא עוצרת אותו
"את נסיכה" שוהם ממלמל משכיב אותי עולה מעליי "את שלמות אבישג" הוא קובר את פניו בצווארי מנשק כל חלק עולה ללסתות ומשם לשפתיי. הטעם הנעים והרך של המשפחה מורגש בשפתיו. העוצמה והרוגע השליטה והוויתור. אך דבר אחד שונה בניהם. זה שוהם. וזה אביאל.
