מטרות לפרק:
50-הצבעות
20-תגובות
"גברת דנינו את צריכה לבחור ברגע זה" המנהל אומר בקול סמכותי ואני נושכת את שפתיי "אבישג אנחנו צריכים תשובה" מאיה אומרת "אני חוזרת" אני אומרת בשקט והם מהנהנים מטלפנים "זה לחולצות חדשות" מאיה מגישה לי מעטפה ואני מהנהנת יוצאת מן משרד המנהל "ניצה קציצה אתה בא איתי לקנות חולצות?" "תפגשי אותי בסטו'צי" הוא אומר מנתק ואני מגחכת מתחילה ללכת לחנות האהובה עלינו.
"איזה צבעים ניצנה?" אני עוברת בין המדפים "ירוק זית" הוא זורק ממשיך להתעסק בטלפון שלו "תזכירי לי למה את צריכה עוד חולצות" הוא אומר מחליק את הטלפון לכיס מכנסיו "סוד" אני מחייכת לוקחת את החולצה מן המדף "ממתי שוגה דובה שומרת מניצה קציצה סודות?" ניצן נדחק אליי ואני מגחכת דוחפת אותו אחורנית "שתוק ותוריד לי את החולצה הוורודה" אני מצווה מצביעה על המדף העליון עם החולצות הוורודות הבהירות "גמדה שלי את" הוא מחייך לא מתאמץ מוריד את החולצה "תיחנק" אני מסננת "מכור אני" הוא מחבק את מותניי מנשק את צווארי "דיי כבר ניצן" אני אומרת בכעס מזויף והוא זז אחורנית מוציא את הטלפון צוחק "ניצה החולצה הכחולה!" אני אומרת והוא מגלגל את עיניו מוריד לי אותה
"איזה סמל?" המוכר שואל ואני צופה בניצן המרוכז בדבריי "של העירוני" אני אומרת וניצן מחייך בניצחון שהמוכר מהנהן "העצומה של אביאל הצליחה?" הוא שואל מלטף את שערי ואני מהנהנת "מאיה הביאה לי כסף לחולצות" אני מגחכת והוא מחבר את גבותיו בבלבול "למה?" "כי היא חברה של אמא שלי מאיפה לי אני אומרת תודה וסותמת תלמד" "בנוגע לסותמת תחשבי שוב" הוא ממלמל "מה אמרת?!" אני מכה את כתפו הרועדת מהצחוק הגובר שלו
"בבקשה" הוא מגיש לי את החולצות בשקית ואני מגישה לו את הכסף יוצאת מן החנות עם ניצן הטלפון שלי מצלצל את השיר המעצבן שניצן שם בו ואני נאנחת עונה "מה?" אני שמה על רמקול "בובי יש פנקייקים" הקול של אמא שלי בוקע מן הטלפון ואני קופאת "וואי עדן כפרה עלייך חיים שלי אני בדרך למי אכפת מאבישג" ניצן אומר במהירות וצחוק נשמע מהקו ואחריו ניתוק "תביאי כבר אני יסחוב" ניצן לוקח את השקית מידיי מתחיל לרוץ "נו דיי כבר ניצן זה לא מצחיק!!" אני צורחת והוא כבר נעלם מהאופק "בן זונה" אני ממלמלת ואופנוע נעצר על ידי "צריכה טרמפ?" ילד שאני לא מכירה מבזיק חיוך לעברי ואני צופה ברחוב הריק מניצנים מסובבת את מבטי לילד הזר מהנהנת בשקט "תעלי" הוא מחייך ואני עושה כדבריו מחבקת את גופו במקצת כדאי לא ליפול אומרת לו את שם הרחוב שלי
"הגענו" הוא אומר ואני יורדת מן האופנוע "תודה" אני מחייכת לעברו והוא מהנהן "תבואי כל יום" אומר נוסע משם. אני נכנסת הביתה צופה בניצן בולס פנקייקים "מפגר!" אני מוכה לעברו מכה את ראשו והוא משתעל "אסור לעשות דברים כאלה מפגרת!" הוא אומר שותה מהמים "לקחתי טרמפ" אני אומר יודעת שזה יחרפן אותו "את מטומטמת?!" הוא צורח ואני מהנהנת בחיוך חוטפת פנקייק מהצלחת לוקחת את השקית מדלגת למעלה "אני ישן פה!" ניצן צורח "מתי אתה לא ישן פה?!" אני מחזירה "שאלה טובה!" הוא אומר ואני צוחקת לעצמי מסדרת את החולצות במדף, "אני אוהב אותך" הוא נדבק לגבי "אני אוהבת אותך גם ניצה" הוא מחייך מדביק לשפתיי פיקה קצרה "את כמו אחותי אבישג" הוא אומר מעביר את ידו בשערי
"לילה טוב ניצה פליצה" אני ממלמלת "לילה טוב שוגה דובה" הוא מחזיר ואני קוברת את ראשי בחזהו
*^*^*^*^*
"בוקר טוב בייב" ניצן ממלל מנער אותי ואני פוקחת את עיניי בהדרגה "בוקר אור" אני ממלמלת קמה גוררת את רגלי לעבר חדר המקלחת מצחצחת את שיניי חוזרת לחדר ארונות מוציאה חולצה ורודה בהירה ג'ינס כחול בהיר ונעליי סניקרס לבנות הולכת לשידת האיפור מסרקת את שערי מודה כל בוקר לאל שבורכתי בשיער חלק. אני מעבירה מבריק שפתיים עיפרון שחור ומסקרה יוצאת לעבר ניצן המאורגן שאכל חביתה במטבח, אני לוקחת את התיק שלי על הגב מכניסה את האיפון לכיס לוקחת קצת כסף ומתיישבת ליד ניצן "בוקר טוב לילדה הכי יפה בארץ אחרי דנה" הוא מחייך מנשק את ראשי "תיחנק" אני מסננת חוטפת מלפפון לפי
"אישתי שלי!!" דנה רצה לזרועותיי מחבקת את גופי בחוזקה, מבטים רבים מופנים אלינו "בואי יש לנו הפתעה!" היא צורחת בהתרגשות מושכת אותי מהשער אל עבר כיכר בית הספר "הפתעה!" היא צורחת מראה לי ילדים רבים מכות? "אביאל תפסיק!" דנה צורחת ואביאל נעצר מתרחק מהילד המתנשף, הוא מרים את מבטו לעברי פגש עם עיניי ואני מסיטה מבט לילד השני, זה הילד שהביא לי טרמפ. "אביא-" "לא עכשיו אבישג" הוא מסנן חותך את כתפי ואני צופה בדמותו נעלמת מן האזור
