קצת אחרת (סיפור גמור)

פרק 1

הבטתי בחול והגלים המתנפצים במים,הרגשתי איך הריאות שלי מתמלאות באוויר נקי.
אני יודעת שהוא לא טוב בשבילי,אני יודעת שהוא סתם הרגל,הרגל רע,כזה שאני חייבת להגמל ממנו.
וזה כמו מעגל,מעגל שאף פעם לא נגמר,ואני קלועה בתוכו מסוחררת,מוותרת לגורל,לחיים או למה שזה לא יהיה.
שוב פעם ריבים,בכי,צרחות,ואז באות ההתנצלויות,הנשיקות והחיבוקים,כמו פלסטר על פצע עמוק.
בסך הכל כיסוי,כיסוי למשהו עמוק הרבה יותר.
״מה זה מה הוא עושה המטומטם הזה?״אני שומעת צעקה שגורמת לי להתנער מהמחשבות שלי,
״לא יודע אחי תראה תאתיופי המפגר הזה!מאיפה הם למדו את זה?״הבטתי מסביבי מחפשת את המקום שממנו נבעו הצעקות.
אני רואה חבורת ילדים בגיל בר מצווה מצביעים לכיוון מסויים,ומצחקקים בלי סוף כשהם מחזיקים את בטנם.
״כנראה באפריקה איפה שכל השחורים״הוסיף אחר.
הבחנתי בילד שהוא נראה בטווח הגילאים של 9-10 כשהוא תוקע מקל בחול,ידעתי מה הוא מנסה לעשות,הוא מנסה לדעת את השעה.
לא הבנתי בדיוק למה הוא עושה את זה,זה משהו נורא מיושן שקהילות ממדינות העולם השלישי ללא שעונים או טכנולוגיה משתמשות בו.
מה שכן ידעתי שאני לא אתן לילדים לצחוק עליו,
התקרבתי אליו מבחינה במבט המפוחד שלו כשהוא מזהה אותי עומדת ממש קרוב אליו.
״היי קטנצ׳יק,השעה 6 וחצי.בסדר?״התכופפתי אליו מביטה בעיניו.
הוא התרחק ממני בכמה צעדים,מביט בי בעיניי עגל והיה נראה שהוא לא מבין אותי.
״אתה מבין עברית?״שאלתי,
הוא שתק כמה שניות ״קצת״ הוא לחש לבסוף.
״השעה היא 6 וחצי״סימנתי באצבעותיי.
הוא הנהן והמשיך להביט בי בעיניי העגל שלו,
״אתה לבד פה?״שאלתי.
הוא כיווץ את גבותיו כחושב,מביט סביבו.
״דניאל...דניאל,יקח אותי,יקח אותי ב6״הוא מלמל בצורה לא ברורה,מפה הבנתי שהוא עולה חדש.
״מי זה דניאל?אח?אחות?אבא?״שאלתי.
הוא גירד בראשו,מבולבל,ואני הנחתי שהוא לא מבין.
אחזתי בידו,אני חייבת לקחת אותו אל סוכת המציל שיכריז ואולי הדניאל שהוא מחכה לו יצוץ.
הוא היסס בידו עם להשיב לאחיזתי,גורם לי לצחקק,הוא כל כך מתוק.
״תסמוך עליי בבקשה״הבטתי בו בתחנונים,והוא הניח לבסוף את ידו על שלי.

כשהמציל התחיל לומר בכרזה שיש ילד שמחכה לאדם בשם דניאל,זיהיתי את הילד מפוחד,התלבטתי מה לעשות.
להראות לו סרטים בפלאפון לא רלוונטי,גם לדבר איתו ולנסות להסיח את דעתו לא כל כך אפשרי.
״בבקשה תכריז שאנחנו באוטו גלידה שעל החוף,בסדר?״ביקשתי מהמציל שהנהן לאישור.
הבטתי בו כשהוא הביט בסחרור באוטו גלידה,והמוכר בגלידה הביט בילד מבולבל,אני חושבת שזו פעם ראשונה שהוא ראה ילד כל כך נלהב מאוטו גלידה,ולא מהגלידות עצמן.
לבסוף ביקשתי מהמוכר את השלט עם התמונות של הגלידות,והנחתי אותם מול הילד,הוא הצביע על ארטיק בובספוג ואני מיד הנחתי שטר על דלפק המכירה,
״בובספוג וטילון בבקשה״.
ישבנו על החול הלח שנינו מלקקים את הגלידות בשתיקה,שאני מדי פעם מסתכלת אל עבר הילד,שפשוט בוהה בחול ואוכל בביישנות את הגלידה שלו.
״איך קוראים לך קטנצ׳יק?״מלמלתי ונזכרתי שהוא פשוט לא מבין את השפה כל כך.
״קוראים לו ציון״שמעתי לפתע וראיתי דמות גדולה מולנו,
האדם שמולנו התכופף אל הילד ודיבר אליו באמהרית.
הוא היה צעיר שנראה בטווח הגילאים שלי,הפנים שלו היו חלקות וראשו היה מגולח לגמרי.
הוא היה לבוש בחולצת טישרט לבנה שחשפה מתחתיה את השרירים שלו,ועל צווארו היתה שרשרת זהב עם תליון עבה של מפת ישראל.
הוא הרים את הקטן וסובב אותו כשהוא מחבק אותו חזק חזק ומנשק אותו הרבה נשיקות,גורם לי לקום בחיוך מהחול.
״אני דניאל,אח של ציון״הוא אמר מחייך אליי,
״תודה רבה ששמרת עליו,אמרתי לו שאני הולך לדקה כי התקשרו אלי שאני חוסם רכב,ואחרי זה פשוט לא מצאתי אותו...אני נשבע לך שנפל לי הלב עכשיו״.
״קורה לכל ההורים,זה בסדר״סיננתי בנימוס.
״אני נראה לך כמו אבא?״הוא הרים גבה,
״יש גם הורים צעירים דניאל״חייכתי.
״אני אח שלו״הוא חייך ״ההורים שלו בני 65״.
צחקקתי,מרגישה שאני חייבת לשאול אותו את השאלה שעונדת על קצה הלשון.
״איך זה שהוא בקושי מדבר עברית ואתה מדבר כמו ישראלי?״
״אני בישראל מגיל 12,עליתי עם סבא וסבתא שלי.
ההורים שלי החליטו לעלות רק עכשיו,והוא היה בן שנתיים כשאני עליתי אז כמובן שהוא נשאר איתם״הוא אמר.
״ואוו,הם עלו ממש מאוחר״סיננתי בהתפעלות.
״כן,אבל אף פעם לא מאוחר מדי לעלות לישראל,לא?״הוא חייך.
״כמובן״חייכתי גם,טוחבת את ידי לכיסי הג׳ינס שלי,שם רטט הפלאפון שלי שהיה על שקט מצלצולי טלפון שאני כבר ידעתי ממי הם.
״אני חייב לך על הגלידה אהמ...״הוא חיפש את שמי,
״טוהר״אמרתי ״ואין מצב,זה ביני לבין ציון״חייכתי.
״אני לא יכול,מצטער״הוא אמר והוציא ארנק חום מכיסו.
״אתה מעליב אותי דניאל״אמרתי ״אין מצב״.
״את פשוט המלאך המושיע של ציון״הוא חייך והביט בציון שהמשיך ללקק את הגלידה.
״אני רוצה לעזור לו דניאל,הייתי מורה חיילת של נערים אתיופים,אני יודעת איך לעזור לו להתאקלם בשפה העברית״סיננתי,היה משהו בילד הזה שפשוט גרם לי לרצות להמשיך את הקשר איתו.
״זה בסדר״הפנים של דניאל הרצינו לפתע ״אנחנו מסתדרים,תודה טוהר,שוב״.
הוא אמר ופשוט הסתובב והלך,גורם לי להיות מופתעת,עשיתי משהו לא בסדר?

פתחתי את הדלת מביטה בו יושב על המיטה שלנו שהסדינים בה מבולגנים,כשהוא מעשן את הסיגריה שבין אצבעותיו ושיערו פרוע והוא מזיז אותו כל שניה לאחור.
הוא הבחין בנוכחותי ועיניי הזהב שלו הביטו בי,במבט רציני.
״למה לא ענית לי?איפה היית?״
״אתה מבין עכשיו מה הרגשתי אתמול,כשהחלטת לצאת עם החברים שלך למועדון?״
״איפה היית?״הוא התעלם ממני לחלוטין,תקוע בקנאה והרכושניות שלו.
״איפה אתה היית אתמול?״שילבתי את ידיי על החזה שלי,
״את מחזירה לי על אתמול?לאן הלכת?״הוא נשאר בשלו,זה מעייף ומתיש לדבר עם מישהו כל כך מקובע.
״תקשיב עומר,נמאס לי מהמשחקים שלך,אם אתה לא אומר לי אתמול איפה היית אתמול בשעה 3 בלילה שהייתם אמורים לחזור מהמועדון המסריח הזה,תשכח ממני.
הפעם לתמיד״שיקרתי,כי ידעתי שבעוד שניה הוא יקום ויגע בי ואני אתפרק שוב ויחזור אליו.
״את יכולה להרגע,לא הייתי עם אף אחת,אולי פעם אחת תאמיני לי שאני אומר לך שאת היחידה בשבילי טוהר.״הוא אמר וקם מהמיטה.
״אז איפה היית?״שאלתי.
״ליאם התקשרה אליי בוכה,היא הרגישה ששמו לה משהו בכוס במסיבה ולא יכלתי להפקיר אותה״הוא אמר מתקרב אליי.
גלגלתי עיניים,איך שהוא זה תמיד קשור באקסית המיתולוגית שלו,זה תמיד יהיה צלצול ממנה שהיא בוכה וזה תמיד יהיה משהו דחוף,משהו שהוא לא יכול לנטוש אותה.
ואני תמיד סלחנית,כי אני יודעת מה זה שהאקס שלך ממשיך הלאה,ואת מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר אותו.
ואני מבינה אותו,אני מבינה את הצורך הבלתי נשלט להגן על הבחורות בחיים שלו,אחרי שלא הצליח להגן על אחותו.
אבל כמה אני יכולה להבין אחרים?זה תמיד על חשבוני.
״אז הלכת אליה למועדון וגילית שמישהו סימם אותה?״שאלתי באדישות.
״היא צדקה טוהר״הוא אמר גורם לי להרים את מבטי ״באמת הכניסו לה משהו לשתייה אז לקחתי אותה לבית חולים והשארתי את המשפחה שלה לטפל בה,
תאמיני לי שהם התחננו שאני אשאר וסירבתי״הוא אמר.
הורדתי את מבטי,מקנאה בה,מקנאה בו,גם אני רוצה שיהיה לי אקס שיהיה לו עדיין אכפת ממני,וגם אני רוצה שהמשפחה שלי תאהב את הבני זוג שלי,וגם אני רוצה שהמשפחות של האקסים שלי יאהבו אותי,ויגרמו להם להבין כמה טיפשים הם היו שוויתרו או פגעו בי.
אבל אני לא כזאת,אף פעם לא הייתי נאהבת על המשפחות שלהם,תמיד הייתי יותר מדי או פחות מדי.
והמשפחה שלי?תמיד שונאים אותם,הם תמיד לא מספיק טובים בשבילי,הם תמיד ״הרצון שלי לפגוע בעצמי״,מזוכיסטית שכמותי.
״אני אוהב אותך״הוא אמר והניח את ידיו על מותניי מצמיד אותי אליו,
״היא לא בראש שלי לרגע״.

________________________________
סיפור חדש,מקווה שתאהבו❤️