קצת אחרת (סיפור גמור)

פרק 15

״היי ציון מה שלומך?״חייכתי אל ציון שהביט בי בעיניים עגולות וגדולות,מחייך חיוך ביישני וצנוע.
״בסדר״הוא פלט בחצי קול,הוא כל כך ביישן.
ישבתי לידו בכיתה הרגילה,מזהה את המבט האבוד שלו כשהמורה דיברה במהירות,זיהיתי את המבוכה והפזילות אל עבר הילדה המתוקה שישבה לידו והעתיקה במהירות את מה שרשמה המורה על הלוח.
״יהיה בסדר ציון,בסדר?אנחנו נדע עברית יותר טוב מכולם בסוף השנה״חייכתי אליו בחמימות,והוא הנהן וצחקק גורם לליבי להנמס כמעט.
כשישבנו בהפסקה ציון הקליד באמהרית באייפון שלי כל מיני מילים ביוטיוב,ואז לחץ על אחד מהשירים שהופיעו,ונשמע לפתע שיר קיצבי וכיפי באמהרית.
אני שרציתי לשעשע אותו הנעתי את כתפי מטה מעלה מנסה לחקות את הצורה שבה רוקדים האתיופים לצלילי המוסיקה שלהם,ציון התפרץ בצחוק מלמל ״פרנג׳״,ואני שמחתי לראות אותו מחייך גם אם הוא מתבדח על חשבוני.
אבל אז ציון החל להניע את כתפיו בצורה מיומנת,גורם לי להתפלא ולמחוא כפיים,רציתי לעודד אותו להמשיך,להתגאות במה שהוא,להרגיש בטחון ולא לפחד לרגע.
״תראו אותם!״שמעתי קולות של ילדים,וכשהסתובבתי זיהיתי כמה בנים ושתי בנות,מביטים בנו ומצחקקים.
״רוצים להצטרף?״התעלמתי מהעובדה שהם בעצם צוחקים עלינו.
הרגשתי את אחיזתו של ציון במפרק ידי,לוחצת עליו,כאילו שהוא נלחץ מהסיטואציה שהוא מנסה להבין.
״מה אנחנו נראים לך עולים?״אחד מהם זרק בחצי זלזול,
״יונתן יפרח,אתה יודע שגם סבתא שלך עולה ממרוקו?״קראתי בשמו המלא,במטרה לגרום לו להבין שכולנו בסך הכל צאצאים של עולים,ושלצחוק על אחד כמו ציון,זה כמו לצחוק על הסבים והסבתות שלנו.
הוא הביט בי בשתיקה,מושך בכתפיו ומסתובב ללכת.
אני חזרתי להביט בציון שהביט בשנינו בבלבול,ונאנחתי אנחת רווחה שהבנתי שיש מצב שהוא בכלל לא הבין שלעגו לו כרגע,ומה שלא יודעים לא כואב.
״נמשיך?״סיננתי בחיוך והמשכתי לנענע את כתפיי לוכדת צחקוקים מציון.

השלתי את נעליי,מתיישבת על המיטה ולוחצת על השלט של המערכת שלי,המערכת שמלצרתי המון בגיל 17 כדי לקנות אותה.
היום כבר לא צריכים כזאת,קונים בוקסה,ומפעילים בלוטוס,הכל יותר קל ונגיש.
חייכתי שהשיר של נינט טייב התנגן,את הדיסק שלה קיבלתי מתנה מלינוי אחרי שרבנו פעם אחת ריב רציני על בחור מטומטם ששיחק בשנינו.
נשנעתי על הכריות הרבות שהייתי קונה באובססיביות בנערותי,עצמתי את עייני ואספתי את רגליי היחפות אל בטני.
הייתי צריכה להרגע אחרי היום הראשון בו הייתי צמודה כל היום לציון,ונזכרתי כמה רעים ילדים יכולים להיות לפעמים,ונזכרתי כמה כיף לעזור לאנשים שלא יודעים את השפה.
העבודה הזאת היא עבודה שבה אפשר להרגיש את הסיפוק מכל יום.
לא יכלתי שלא לזהות בציון את התווים שזהים לתווי הפנים של דניאל,את השפתיים המלאות והעיינים הגדולות שמביטות בך במבט מלא ברוך ותמימות.
הרגשתי שסוף סוף ההתחלה החדשה שציפיתי לה באמת מתחילה להגיע,ואני כבר לא אצטרך להתעסק בעומר וכל מה שבא איתו,כמו לחזור מהים ולא להצליח להפטר מהחולות.
לפתע הפלאפון שלי התחיל לצלצל,השם שהופיע על הצג גרם לליבי להאיץ ולשנוא את עצמי על כך.
״דניאל צ׳קול מתקשר אלייך״
לחצתי על העיגול הירוק,שומעת את קולו בצורה עדינה ושקטה כאילו שהוא נבוך כמעט כמו שאני עכשיו.
״הלו״
״כן״עניתי כמעט בלי קול,מרגישה כמו ילדה מתבגרת וטיפשית.
״מה שלומך?״הוא אמר ויכלתי לשמוע דרך מילותיו את החיוך הקטן שמתפרש על פניו.
״בסדר,ואתה?״ניסיתי להשאר מאופקת ודי יבשה,אני זוכרת את השיחה האחרונה שלנו.
״בסדר גמור.״הוא שתק כמה שניות גורם לי לשתוק איתו יחד,
״אני רק רציתי להגיד לך תודה רבה טוהר״.
״על מה?״התממתי.
״על מה שעשית לו,באמת...הוא פעם ראשונה חזר היום מחויך ושמח ודיבר על זה שהוא כבר רוצה להגיע מחר לבית ספר.
אני לא יודע מה עשית איתו,אבל החזרת לאחי הקטן את החיוך על הפנים.הוא לא חייך מהרגע שנחת מהמטוס ונישק את האדמה של ישראל״.הוא ירה הכל בבת אחת,גורם לליבי כמעט לצנוח,גרם לשפתיי לעלות באופן אוטומטי ולדמעות ההתרגשות לרצות להתפרץ.
״זה שטויות...אני באמת אוהבת אותו״מלמלתי בקול רועד.
״זה ממש לא שטויות,יותר מזה,זכיתי לראות את אמא שלי סוף סוף מאושרת היום.״הוא אמר בקול מחויך ומרוגש
״היא רק בוכה מהרגע שעלתה לפה,הם עולים ממש חדשים טוהר.והחיים פה זה לא מה שציפו להם,למרות כל האזהרות שלי בטלפונים.״
שתקתי מתקשה לנשום ממילותיו,הוא גרם לשמוח ולהתעצב יחדיו,המילים שלו המיסו אותי,רציתי לחבק אותו עכשיו דרך הפלאפון.
״אז זהו...תודה רבה טוהר.את מדהימה״הוא אמר חותם את דבריו.
״תפסיק להודות לי דניאל,אני לא רוצה שום תודה. רק רוצה שתבין שאני לא מי שאתה חושב שאני,אני באמת עושה את זה מתוך אהבה לציון ולא מתוך רחמים עליו״אמרתי מחוייכת.
״אני מצטער...״הוא סינן ״מצטער על זה שעשיתי לך חיים קשים קצת בהתחלה״.
״הכל טוב״סיננתי עוצרת את עצמי מלהתרגש או לפתח איתו דו שיח יותר עמוק,כי הוא גרם לי להיות עצורה איתו כשאמר שאני לא יודעת לזהות את החרא באנשים,ושיש בו הרבה כזה.
אם יש משהו שאני רוצה לשמור את עצמי מעכשיו זה מחרא כמו עומר.
״אז ביי דניאל,אני אעדכן אתכם בכל שינוי וכל אבן דרך איתו״חתמתי את השיחה וניתקתי,נאנחת חצי לרווחה חצי ליאוש וחוזרת לשיר של נינט.

הסתובבתי בקניון,בחיפוש אחרי בגדים,הארון שלי מלא רק בג׳ינסים שחורים וטי שרטים שחורות שלבשתי לעבודת המלצרות.
עכשיו שאני עובדת בבית הספר אני יכולה קצת לגוון מהצבע השחור שגם עוזב את חיי לאט לאט,
נכנסתי אל אמריקן איגל,מחפשת אחר סריגים צבעוניים,ומצאתי את עצמי מסתובבת באיזור הגברים כי תמיד היתה לי חולשה לקפוצ׳ונים של הבנים באמריקן איגל.
סובבתי את הוו העגול עליו היו תלויים עשרות סריגים וקפוצ׳ונים.
מצאתי אחד שבלט לעיניי בצבע כחול כהה,והושטתי את ידי לקחת אותו,מרגישה יד שמתנגשת בשלי במטרה לקחת אותו גם.
הרמתי את מבטי וזיהיתי את הבחור עם העיניים הירוקות,מביט בי ומכווץ את עיניו כאילו שעדיין לא זיהה מאיפה אני מוכרת לו.
נאנחתי מפנה את גבי וצועדת משם במהירות,אין לי כוחות להתעסק יותר בעבר.