״איך את מרגישה עם זה?״הוא פצה את פיו לאחר שתיקה ארוכה ברכב.
הוא יצא מביתי לאחר מספר דקות בודדות,מוצא אותי כבר ממתינה לו שעונה על רכבו כשרגלי רועדת מעצבים.
התביישתי בה,התביישתי בדעות שלה,בבחירה בגזענות.
היא תמיד הרגישה צורך לשליטה בחיים שלי,היא תמיד ניווטה אותי את הבחור האידיאלי מבחינתה,ידעתי היטב מתי היא אהבה את הבחורים שיצאתי איתם ומתי לא.
עם דניאל הגבולות הטשטשו,היא לא נתנה לעצמה הזדמנות לבחון אותו ואת האופי שלו ואז להכריע. היא פשוט נתנה לגוון העור שלו לתת את הטון.
״זה מצחיק שאתה מרגיש צורך לשאול אותי איך אני מרגישה עם זה,ולא אני״גיחכתי במרירות כשאני לא מעזה להביט בו,אישוני היו תקועים על הדשבג של הרכב ולא נעו לשום מקום אחר.
״טוב,את יודעת...זו אמא שלך שגזענית,לא אמא שלי״הוא אמר ומשך בכתפיו כשאני מסתובבת במהירות אליו ונועצת בו מבט המום,לאחר מספר שניות של החלפת מבטים התפרצנו בצחוק מטורף ושחררתי צרור של קללות.
שוב מצאנו את עצמנו שותקים,הרכב חנה עדיין בחניה של בניין הורי,טיפות קטנטנות החלו לנקוש על החלונות ומספר שכנים שירדו בדיוק מהרכב המקביל לשלנו נעצו את מבטיהם בנו,הם כנראה עוד לא הבחינו בזוגיות של הבחורה הבלונדינית מקומה שלישית שיוצאת עם הבחור האתיופי.
לפתע כף ידו של דניאל גלשה אל ברכי,היא לטפה אותה בתנועות מעגליות ויכלתי לשמוע את נשימותיו הכבדות,כאילו שקשה לו נורא עם הצעד שיזם.
״זה בסך הכל ליטוף,מה אתה מתנשף כאילו שרצנו אלפיים״הבטתי בו בחיוך.
״לפעמים אני מרגיש שלהיות איתך זה יותר גרוע מלרוץ אלפיים״הוא מלמל.
״הו,תודה בעלי לעתיד״הבטתי בו במבט נפגע והוא בתמורה הניח את כף ידו על שיערי וניער ראשי כמו שעושים לכלבים.
״אני שונא אותך״הוא מלמל וקבר את ראשו בצווארי,הצטמררתי כל כולי ממגעו ומנשימותיו החמימות בתוך הצוואר שהקרינו אל עורפי.
עצמתי את עיניי בשלווה מנצלת כל שניה ושניה שדניאל כל כך קרוב אליי.לאחר דקה אחת בודדה פקחתי את עיניי והרגשתי את עיניו נעוצות בי.
״מה?״שאלתי בחצי חיוך כשהוא לא הוריד את עיניו ממני ופניו היו כל כך נוקשות שהתקשתי לזהות מה הן מסמנות.
״כלום.אני פשוט אוהב את הרגע הזה שאת עוצמת עיניים והכחול נעלם לרגע,ואז הוא שוב חוזר.״הוא אמר גורם לליבי כמעט לצאת ממקומו,הוא לא ידע לעולם כנראה שעם כל מילה כזאת הוא מושך את ליבי יחד עם החולצה.
״תפסיק דניאל,זה כבר טוב מדי כדי להיות אמיתי.״מלמלתי בלחישה והוא צחקק.
״את מגזימה אני לא עד כדי כך קר.״הוא אמר ״אבל גם אל תתלהבי יותר מדי״.
״כמובן״אמרתי בחצי חיוך.
״טוב עכשיו הגיע התור שלי״הוא מלמל והזדקף במקומו כשהוא מתניע את הרכב ומפעיל את המזגן על חום.
״על מה אתה מדבר?״הבטתי בו בכיווץ גבות.
״גם לי יש פינה לסגור״הוא אמר כשהוא מתחיל בנסיעה,
״יש מישהי שעדיין לא יודעת על החתונה.״
ברגע אחד הרגשתי את כל הפיוזים שאחראים על הלב,על הרגשות ועל הפרצופים שלי,מזנקים מטה בבת אחת.כמו הפסקת חשמל,כמו קריסת מערכות.
״אתה רוצה להגיד לי שאף אחד עדיין לא אמר לה על החתונה?״הבטתי בו במבט מזועזע.
״זה צריך להעשות באופן מיוחד טוהר,אני לא יכול לבשר לה את זה על רגל אחת.״הוא הסביר את עצמו ואני העדפתי לשתוק.
הנסיעה כולה התרחשה בשתיקה כשהנוף של קצה העיר התחלף במרכז העיר,והשכונה המוכרת של דניאל הופיעה לנגד עיניי.
הוא חנה במדויק מול גן השעשועים שהיה במרכז השכונה, סביבו הקיפו בניינים ישנים ומתקלפים.
יכלתי לזהות את הדמות שלה מרחוק,היא ישבה עם חברותייה על ספספל כשהיא קולעת צמות קטנטנות לחברתה שישבה בין רגליה.
הפרצופים המחייכים של חברותיה התחלפו בעצורים,והיא שזיהתה את דניאל יוצא מהרכב הביטה בו סוקרת אותו ואז הביטה בי כשאני עדיין יושבת בתוך הרכב.
ידעתי שזה הזמן שלי לקחת צעד אחורה ולתת לדניאל סוף סוף לטפל בעניינים.
הם התרחקו מהגן שעשועים,ראיתי אותם צועדים עם ידיים בכיסים,כשהם נעצרים לפתע והיא מביטה בו במבט המום.
היא נענעה את ראשה לסירוב,והיה נדמה שדניאל בישר לה בשורת מוות.נאנחתי אנחת ייאוש,תהיתי אם יש מישהו בעולם ששמח מהעובדה שאנחנו ננשא.
היא הותירה אותו לבד כשהיא צועדת צעדים מהירים ומניחה את כובע המעיל שלה על ראשה,חברות שלה קמו מהספספל ורדפו אחריה,אבל היא החלה להגביר את צעדיה וכפות ידיה כיסו את פניה.
היא עברה ממש ליד הרכב,ומבטה נפגש בשלי לשניה קצרה שנדמתה כמו נצח.
שמעתי את צעקות חברותיה קוראות לה ״אלאמש״,והכל פתאום נראה כמו סרט דרמה דל תקציב.
מועקה תקפה את כל גופי,אך הורגשה בעיקר בגרון.
רציתי להעלם באותו הרגע מהעולם,ידעתי כיצד זה מרגיש שלוקחים לך את העולם שלך.
הרגשתי את זה כשעומר בישר לי על הכוונה שלו להנשא,הרגשתי את זה כשדניאל פשוט נעלם מחיי,הרגשתי את זה לא מזמן כשלקחנו פסק זמן.
הרמתי את ראשי המושפל אל דניאל שעדיין עמד במקומו ונראה כמישהו מבולבל,מיואש,אולי מופתע ובעיקר חסר וודאות.
המועקה טיפסה במורד גרוני ויכלתי להרגיש איך הקיא מטפס במורד גרוני,דניאל כבר התקרב בצעדים מהירים אל הרכב,ואני פתחתי את דלת הרכב מוציאה את ראשי ומקיאה.
ראיתי את הנעליים שלו למול עיניי שפגשו ברצפה מלאת הקיא,הוא הביט בי בשתיקה והוציא ממגירת הרכב בקבוק מים קרים,כשהוא רחץ את פניי ותוך כדי אסף את הראסטות שלי לאחור.
״יהיה בסדר טוהר,מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים״הוא אמר אל תוך אוזניי,כשאני מרימה את ראשי ומביטה בו מופתעת.
״מה?״הוא הביט בי בחיוך.
״מאיפה אתה מכיר את המשפט הזה?״שאלתי בתמיהה.
״לא יודע,בנצ׳י תמיד הכריחה אותי לראות איתה כמעט מלאכים ותמיד חפרה לי עם המשפט הזה״הוא חייך חיוך רחב שיניים.
תפסתי בלחייו וקירבתי את גופו אל גופי,מתקשה לשחרר ממנו.
הוא היה כל מה שרציתי,הוא ללא ספק היה שווה את כל מה שעברתי בדרך.
______________________________
מצטערת!
הבטחתי פרק בלילה,אבל יצאתי ספונטני עם חברות וחזרתי ממש מאוחר ופשוט נרדמתי.
קריאה מהנה💕
YOU ARE READING
קצת אחרת (סיפור גמור)
Romanceאת יודעת,חשבתי שאת שונה,קצת אחרת״הוא אמר ״מסתבר שאת כמו כולם,מלאה במילים יפות ואג׳נדות,אבל כשזה מגיע למעשים,את פחדנית. את יודעת שאני הרבה יותר ממנו,ואת בכל זאת בוחרת בו, כי הוא הקל,הוא הרגיל. לכי לעזעזל טוהר,אני הייתי נאיבי מדי וטיפש מדי כדי לחשוב...
