נשימה עמוקה.
נשיפה ארוכה.
נשימה עמוקה.
נשיפה ארוכה.
אין יותר פרפרים, רצפות טובעניות או נמלים. השקט והחשיכה אפפו אותם. הם הצליחו להגיע לסירה האלוהית של אל השמש.
כתפו עדיין כאבה מהדקירה הנוספת, אבל הוא הבחין כיצד שני הנזקים התרפאו. החתכים והקרעים זרחו מאור שמש, עד שהתאחו לחלוטין.
הוא המשיך לתרגל את הנשימות, עד ששמע צרחה. הוא הסתובב, והבחין בלילי - עדיין לבושה בחלוק החולים - צורחת את נשמתה. "לילי?" שאל בדאגה, והושיט את ידו. היא התרחקה, ורכנה אל מעבר לסיפון. ככל הנראה היא ניסתה לצרוח פעם נוספת, אך אז שמע אותה מקיאה.
"מזל שהגענו בזמן," רע התחלחל. "הוא היה עלול לעשות לה דברים בלתי הפיכים."
"את... את בסדר?"
היא התבוננה בשניהם אחריי שסיימה למחות את פיה. עיניה היו פעורות לרווחה. אריאל היה יכול להבין אותה. הוא אפילו לא רצה לדמיין מה שי אילץ אותה לראות. לילי עדיין שמרה על שתיקה. אם עורה היה בהיר לפני כן, עכשיו הוא כמעט הלבין. שפתיה הדקיקות רעדו - ייתכן שעקב ההקאה, וייתכן שעקב החרדה. "הכל בסדר. את במקום בטוח."
"הוא..." אמרה ושפשפה את זרועותיה. "אני לעולם לא אשכח את זה. לעולם."
"הוא עשה כמה דברים מחרידים-"
"הוא הכריח אותי לאכול את הרגל של עצמי. כשסירבתי, דבורים הקימו כוורת בתוכה, וראיתי אותן יוצאות ממנה ו-"
"טוב אני חושב ששמעתי מספיק," אריאל נחרד. "את בטוחה עכשיו. אני אריאל מרון, ואת היית מאוד אמיצה. הצלחת לעמוד בפני כל הסיוטים שנכפו עלייך."
"אני בחיים לא ישנה על מיטה שוב."
"קוראים לך לילי, נכון? לילי גרין?" אחריי שהנהנה, הוא המשיך. "אני רוצה להכיר בפנייך מישהו מאוד נחמד." הוא החווה בידו אל רע. "לילי, זה רע - אל השמש."
"לכבוד הוא לי, לילי גרין," הוא קד בפניה. "נסיבות מפגשנו אינן אידיאליות, ולכן אבין לחלוטין כל החלטה שתקבעי היום."
"אל השמש?" שאלה. "אל מצרי? זה מעניין. כבר פגשתי אלה בעבר, דמטר. היא אמרה לי שאני הגלגול שלה. אני ידעתי שאני לא מדמיינת!"
אריאל רצה לשפשף את עיניו. יכול להיות שרע חייך? "האלה דמטר. מה את יודעת עליה?"
"היא אלת החקלאות," הסבירה לשניהם. "אחת מששת האולימפיים הראשונים. היא אמא של פרספונה, אלת האביב."
"ויש לך כוחות?" אריאל שאל. הוא היה ממש סקרן בעצמו. הם בטח חולקים את אותו הכוח. במובן מסוים, שניהם באים מאלות אדמה.
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantasyבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...
