תום אהב את הדרך בה הרוח ליטפה את שיערו הקצוץ. טוב... הוא היה קצוץ רק בשוליים; בשביל המרכזי שעל קרקפתו ועד עורפו היה שיער ארוך שהתבדר במשב האביבי והחמים.
הוא רחץ את גופו בקרני השמש, חייך ולקח נשימה עמוקה... עד ששמע את צלצול בית הספר, מהדהד באוזניו כמצלתיים במנזר. הוא נאנח ופקח את עיניו, מתבונן בשאר הילדים חשים לעבר המבנה הגדול שמאחוריו.
לפתע העולם עצר מלכת. התלמידים מכל הכיתות עמדו על מקומם, גם אלו שהיו באמצע תנועה!
תום פער את עיניו בתדהמה ושפשף אותן ליתר ביטחון. לא. עדיין קפואים על מקומם. הוא ניגש לאחד מהם, תלמיד מכיתתו, ונגע בכתפו. כלום. הוא נגע באפו, נופף את ידו מול עיניו, אפילו צבט את אפו. כלום.
והעניין היותר מוזר? לא היה צליל כלל. לא ציפורים, לא המולת הילדים, לא הצלצול עצמו... רק דממה, ותמונה קפואה. "מה?..." שאל את עצמו בקול, עד שקיבל מענה דיי מצמרר.
קול עדין, אך חד כזכוכית שבורה, ליטף את מורד עורפו. "קח נשימה עמוקה, תום עדן."
אם זה היה ניסיון להרגיע אותו, הריי שזה עשה את ההפך המוחלט. הוא הסתובב לעבר מקור הקול. היה זה נער כהה, אם כי תום לא היה בטוח בנוגע לגילו. אולי גדול ממנו בשנתיים? עיניו בהקו בגוון סגול, וארשת פניו הייתה... כמעט קפואה וחלקה. כאילו מעולם לא הזיז שריר בפניו. "מי אתה?"
"שי ניתאי," השיב בחדות, "אבל האם אתה יודע מי אתה באמת, תום עדן?"
"אני..." הוא התבונן שוב בכף ידו. מבלי לשים-לב, תום שוב גרם לאור להבהב בה, כפי שנהג בעתות מצוקה.
'ילדי,' קול אחר קרא בראשו. הוא חשב שהוא עומד להשתגע. עוד אחד?
'מי זה?' שאל חזרה בראשו. זה היה ממש מבלבל.
הקול עמם ולו בקושי, כאילו תקשר דרך כוסות חד פעמיות מחוברת בחוט. 'מישהו נוסף שמעוניין לעזור לך.' הוא לא חשב שהשעה האחרונה בלימודים תהייה מעניינת כל-כך. 'אני יודע שהתזמון אינו נהדר, אבל עליך להישאר איתי-'
"אתה איתי, תום עדן?" שאל הנער סגול-העיניים. תום הנהן, אך המשיך להתרכז בקול המסתורי שבראשו.
'אני השמש, תום. אתה בוחן אותי כל יום. ברגע זה, אני בוחן אותך. שי ניתאי מסוכן עבורך, והוא לכד אותך באשליה. הוא עלול להזיק לך בדרכים נוראיות. אם תגיע אליי, אתן לך את הגנתי. לכן, כדי להגיע אליי, תצטרך להתבונן בשמש, ולתת לקרניה לשאת אותך הלאה.'
אשליות? זה נראה כל-כך אמתי. "אל השמש מנסה לדבר איתך," אמר שי באדישות נטולת רגש. "הוא בטח מספר לך שאני מסוכן. שאני אזיק לך."
אוקי. זה היה מפחיד יותר משחשב. משהו בשי הזה שידר לו... רשע. פשוט רשע. קשה להסביר את זה. "הקפאת את העולם. זאת מן אשליה. השמש אמרה לי."
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantasyבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...
