פרק 4: בדרך לפתח תקווה

14 3 0
                                    

בימיו היפים, לפני כל... זה... שמו של אל הדם היה מכה אימה בכל אחד שבחר להילחם בו. אולי הוא לא היה אגדי כמו שיניתו או זאוס, אבל כולם ידעו: עדיף שזאוס יכה אותך בברק, מאשר שדמו יבוא ויבתר לך ת'צורה – תרתי משמע.

כמובן כל זה היה לפני אלפי שנים. היום אף אחד לא מודע לקיום שלו או של אלי מטרד. אמנם זה העניק להם יתרון אסטרטגי, אבל נמאס לו לחכות ולהתבונן מהצללים. הוא רצה לצאת החוצה ולהילחם! זה לא שהתגעגע לתהילה או לכל דבר כזה... הוא פשוט שנא את משחק המחבואים המטופש הזה עם רע. הוא רצה להתנהל כמו פעם: הוא יוצא לאור יום, מוצא את האל המסכן שימות תחת חמת אפו, ואז אונס רוצח ובוזז. מה עוד אל דם יכול לבקש?

דמו, או יותר נכון דין, התבונן בראי שעל השמשה ברכבו, וראה שהנערה החטופה התעוררה. שיניתו אמר שקוראים לה דיאנה סהר, ושהיא הגלגול של ארטמיס – אלת הציד האולימפית. המוניטין של ארטמיס כציידת מן המעלה הראשונה היה ידוע ברבים, מה שהפך אותה למסוכנת. דמו חשד שהקרב ביניהם יהיה מאתגר עד זוב דם, משום שלא היוותה אתגר כלל. זה היה כמו... ובכן, להילחם בילדה.

הוא שקל לשים אותה בתא המטען, אבל העדיף להשאיר אותה קרוב. עם גלגולים, באמת אי אפשר לדעת.

"איפה?..." שאלה בלחש. כשהבחינה בו היא ניסתה להתנער, אך ללא הועיל. הוא דאג לכפות את ידיה באזיקונים.

היה דבר אחד שהפריע לו אצלה עוד ברגע הראשון שנלחמו: למה היא לא משחררת את האלה?

הריי גלגול אלוהי עובד כמו ראייה. או שהעיניים פקוחות או שהן סגורות, ומסיבה לא ברורה, היא השאירה אותן סגורות. כאילו שהיא מפחדת.

או... "את לא יודעת, נכון?"

"לא יודעת מה? איפה אני?"

"ארטמיס חשפה את עצמה בפנייך?"

היא שתקה, ודין חייך בנבזיות. "ברור שלא. ואוו. ואני לרגע פחדתי. אף אחד לא לימד אותך כלום. רק רגע," הרהר לרגע בתובנה שנפלה עליו, "את ניסית להילחם בי בלי כוחות אלוהיים?!"

עיניה של דיאנה רצדו מאנה לאנה, ודין צחק. "יש לך ביצים כמעט כמוני! מדהים!"

"שתוק."

"תגרמי לי," לגלג מעליה וחזר להתרכז בכביש. במקום להתעסק בכיבוש וכוחניות... הוא מתעסק עם זה. גלגולים חצי-אפויים ושירות שליחויות. אולי שיניתו צודק. החבר'ה האלו שהזקנצ'יק מצא חובבניים, במיוחד בהשוואה לאלו ששיניתו מצא. אולי הקלטית באמת יכולה להשגיח עליה.

אז אם היא ידעה שאין לה כוחות, ובכל זאת החליטה להילחם בו...

"מה חשבת שיקרה?!" נזף בה. מגיע לה! אויבת או בת-ברית, מישהו צריך להגיד לה את זה. "חשבת שתוכלי לעמוד מול אל מטרדי לבדך? בלי כוחות? את כנראה מהאלות שלומדות בדרך הקשה."

אלי מטרדWhere stories live. Discover now