פרק 24: קבר סת' 4

9 2 0
                                    



איזבל שמעה במכשירי הקשר כיצד כולם נפלו אחד אחריי השנייה. זה לא הלך כפי שתכננו. דור חטף חץ בכתפו, ולא נדרש זמן רב עד שהנער הג'ינג'י תפס אותו, ועטף אותו בשורשים. כשניסתה להזיז את גפיה, שורשים אחרים מנעו ממנה לעשות כן. הנערה שנראתה כמו אלת חקלאות יוונית לא הסירה ממנה את עיניה, אם כי הדברים ברקע הסיחו אותה. "היי! קוראים לי איזבל," לחשה אליה. "אנחנו לא באמת כאן מרצון. מטרד הכריחו אותנו לשתף איתם פעולה כדי להילחם בכם." היא עדיין לא ענתה. "פרספונה, נכון?" שאלה.

"דמטר," ענתה במרירות.

"כולנו יכולות להרוויח," איזבל הנהנה נמרצות. "אבל אנחנו חייבות לשתף פעולה. רק הפעם."

/\/\/\/\/\/\

ווּאדְגֶ'ת התרסקה על קיר קרוב. לדמו הייתה הזדמנות לחסל אותה, למה הוא חיכה?

ראייתה הסתחררה, בעוד שהבריון האדום הרים אותה מצווארה המתפתל. "אני רואה שאני לא החלוד היחידי," אמר בקולו הרועם והלם אותה על הקיר. היא ניסתה להרים את חרבות הח'וֹפֶּש שלה כדי לערוף את ראשו, אך ידיה חשו מנומנמות. כנראה שינק ממנה את דמה - אחד מתרגיליו הידועים של אל הדם. "איך הקסם עובד?" שאל, מחכך את כפו המתכתית סביב קשקשיה. "מה צריך לעשות כדי לשחרר את סֶת'?"

היא הצליחה לירוק דם על הסַנְוֶרֶת שהסתירה את פניו. "תמות, רפש מטרדי."

"שיניתו, היא לא משתפת פעולה," התלונן.

הנער ניגש אל שניהם. בכל שעל שצעד, וואדג'ת חשה כיצד נקבי שמיעתה מתפקעים, כאילו האוויר נדחס ויוצא מהם בסופות קטנות. ראשה רטט, והיא שמה לב כיצד הפך מדמותו של נער... לדבר האחרון אותו ציפתה לראות. סת'. "לא!" היא ניסתה להתנער ולהתפתל, אך ללא הועיל - אחיזתו של אל הדם הייתה אדירה, ושאבה ממנה את כוחה. "אתה לא תשתחרר!"

"זה לא משנה," קולו של אל הסופות שהכירה חדר את מחשבותיה. "הפסדת."

"לא!!!" קראה, ובדרך נס משהו פגע בדמו! האולם האדיר השיר פירורים לזעקת כאבו. "לא..." היא אזרה כוח אחרון וכביר ברגליה, והתגנבה חיש-מהר אל סרקופג הבזלת. "אתה... תמות..." לחשה בהתנשפות והרימה את חרבה.

"וואדג'ת!" קול מעומעם קרא מאחוריה, "זה תרגיל! שיניתו משתמש באשליות שלו!"

כשהסתובבה אחורה זיהתה אותה... סֶרְקֶת, אלת העקרב הארורה. שוב היא דוחפת את האף שלה לעניינים לא לה. שוב היא שמה את עצמה מעליה. "לא..." עקצצה וואדג'ת בארסיות. "החזות התמימה שלך לא תעבוד עליי!"

"וואדג'ת?" שאלה אלת העקרב בחשש.

היא חשה מישהו מנסה להתגנב מאחוריה. אלת הקוברה הסתובבה חיש-מהר, בכל כוח שהצליחה לשמר, ודקרה את הצורה מאחוריה: סת', אל הסופות. "אתה..." אמרה והדפה אותו אל הסרקופג, "תחזור למקום אליו אתה שייך!"

אלי מטרדWhere stories live. Discover now