זואי ואֶרִי חלפו על-יד לוחות אבן מנותצים, שייתכן והיו דלתות. כוכבים נצצו בשמי הלילה, והם היו הדבר הברור היחידי שהנערה הצליחה לראות. ארי החזיק את ידה לאורך כל הדרך, עד שהגיעו לפתח קטן. "זכרי, אני נכנס קודם. חכי כמה דקות ואז יגיע תורך. אם חשוך מדיי, תשתמשי בפנס." היא הנהנה, והתבוננה בנער בן-גילה נבלע על-ידי חשכה גדולה יותר מזו שבחוץ.
/\/\/\/\/\/\
לילי לא האמינה למראה עיניה: אלת הקוברה פתחה את הסרקופג!
"עשיתי את המחקר שלי," איזבל אמרה. "ברגע שישחררו אותו, נקבל הזדמנות."
איזבל הייתה הגלגול של סוּסָאנוֹ, אל הסערות היפני. היא חשפה עבורה תכנית שעשויה להציל אותם היום, על אף הקרב האבוד של וואדג'ת. לילי החזיקה את ידו של אריאל, והביטה היישר בעיניו. פחד שרר ביניהם. הם מהמרים בענק, והם הולכים למות. כשעצמה את עיניה, היא חשבה על אביה שרצחה, ולקחה נשימה עמוקה. 'אני מצטערת...' גמעה את המחשבה בצרידות.
דלת הסרקופג הוסרה. תנועה גסה ואדירה העיפה באוויר את אלת הקוברה עד שנחתה סמוך לאריאל ולילי, מטושטשת וחסרת איזון. "ווּאדְגֶ'ת, את בסדר?" אריאל שאל.
"אסור לתת להם..." צקצקה בלשונה המחודדת. "לא..." לחשה בזמן שעיניה נפערו כשראו כף-יד גדולה ואדומה לופתת את שולי הארון. "מה עשיתי?..." רעדה.
סֶת' הצליח לקום, עדיין מחפש יציבות על רגליו. הוא היה גדול כמעט כמו דָמוּ. גופו החום-אדמדם היה רחב וחסון. ראשו היה... לילי התקשתה להגדיר אותו. "זה חמור?... זה תן?... מה זה?..."
"נראה כמו שֶׁנַּבּוּב," אריאל מלמל.
ראשו היה מוארך, אוזניו גדולות ומרובעות, שיערו שחור וחלק. עיניו יקדו באדום בוהק, ללא אישונים. "סת'!" דמו קרא בהתרגשות במרחק זרוע מזה שעתה קם. "מה נשמע טרח זקן שכמוך?!"
שי דאג לשמור על מרחק. אם איזבל צודקת, עוד מעט ההזדמנות שלהם תבוא.
"מטרד..." קולו נשמע מחוספס, כעט נוצה הכותב על נייר זכוכית.
"אני?" שאל דמו חסר הקרן בקלילות, עד שסת' הרימו. "מטרד!" שאג אל הסופות, וריסק את הבריון המשוריין והכבד על הסרקופג. לילי בקושי ראתה; נדמה שטיפות דם סמיכות מילאו את האוויר, כבלון מים מתפוצץ. היא הבחינה בכמה טיפות שנפלו על-יד כף רגלה. היא ניסתה לבחון מזווית עינה, אך לא זיהתה כל גופה או שמץ ממנה. ריח ברזל מילא את החדר.
"שִינִיתוּ!!!" קרא והתקדם הלאה ברישול. "בגדת בי, תולעת! בגדת בי, ממש כמו אבי!"
"עכשיו?" לילי לחשה – ושמה לב שאוזניו המרובעות רטטו. צמרמורת טיפסה במעלה גבה. נדמה שהרים את אפו, ורחרח. "בני תמותה? הם עבדיך?"
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantasiaבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...
