אלי מטרד

פרק 7: אור בכף ידי

אפילו ביום הנעים והבהיר ביותר, חמש-מאות מטר אל תוך הים, והאישה הרגילה עלולה לאבד שליטה.

למזלה של איזבל בלו-ריין, היא לא הייתה האישה הרגילה.

עיניה בהקו בלבן, בעוד שבגדיה האלוהיים התנפנפו בבריזה הקרירה. היא לבשה קימונו בגוון תכלת שהתכהה עד כחול כהה במרגלותיו. שיערה התבדר ברוח; מאות קווצות כחולות כהות שמשות אל כל עבר.

היא עמדה על מי הים. בכל פעם כשאחד הגלים החליט להישבר עליה, איזבל הושיטה את חרבה קדימה, ובכך אילצה אותו לפעור מעגל בקוטר אנושי. אף נחשול לא יעמוד בדרכה של גלגול אל הסופות היפני, סוּסָאנוֹ.

כמה מטרים נגדה עמד בחור בן-גילה, לקראת סוף העשרים. עורו חיוור, לבן כמו סיד, והילה בהירה אפפה אותו. הוא גם היה במצב האלוהי, ממש כמוה, אך הוא לא התרגש במיוחד. למעשה, בניגוד אליה, לא נראה שלקח דבר ברצינות. אפילו במצבו האלוהי הוא עדיין לבש חולצת טי עם הדפס ונעלי אולסטאר. קראו לו דור, והיא חיכתה שבוע שלם כדי להכניס לו.

אין לו סיכוי להפתיע אותה. כל הזמן הזה היא ואביה חשבו על דרכים יצירתיות לתקוף אותו. בעוד דור שקד בתרגולים לקראת תקופת המבחנים שלו, היא שקדה בחדרי האימונים וחידדה את יכולותיה.

אלת הסופות מסוגלת לשלוט במים בכל צורה שהיא: בין אם זה נהר, ים, גשם, אפילו תהום. הים כפוף לרצונה. בנוסף, אביה חינך אותה להילחם בסיף ובלהב עתיק. במילים פשוטות: דור לא ירצה להיתקל בה כשהיא מחזיקה חרב. הוא לעומת זאת...

"תשמעי, עד כמה שכיף לי לעמוד כאן ולהשתעמם..."

היא סיננה את דבריו. טקטיקה ילדותית ומטופשת; הוא מנסה להסיח אותה. מתאים לו. אם תיפול לדבריו ותפעל שלא-בהיגיון, היא תפסיד.

דור היה גלגולו של אל הירח היפני, טְסוּקוּיוֹמִי. הוא שואב אנרגיה ומפרק אותה, כמו מן משאבה מוזרה. לכן, בעוד שהיא עמדה על הגלים משום ששלטה בהם, הוא – להבנתה – שלט בכוח שלו. הגלים משכו והדפו, והוא השתמש באנרגיה הזו כדי לעמוד על הגלים. כמו מן חול-טובעני הפוך.

"אני ממש אשמח לחזור לחדו"ה. אוקי, אני משקר, אני לא אשמח לחזור לחדו"ה, אבל אני צריך לתרגל-"

היא קראה קריאת קרב והסתערה קדימה. איזבל הניפה את חרבה בזווית, והשתמשה בגלי הים כדי לחזק את הטחת הלהב באל הירח.

דור זינק אחורה, עד שנתקל בגל מעצבן שהרטיב אותו לחלוטין. היא הניפה את חרבה הפעם כלפי מטה.

כנראה שדור הפסיק להשתמש בכוחותיו, ופשוט נפל רגליים-מטה אל המים. התחמקות מאוד בסיסית מצדו. איזבל חייכה. "צפוי," אמרה והניפה את חרבה מטה שוב.

הים נפער למין בור עשוי-מים, וחשף דגיגים ומדוזות שקיפצו מצד אחד לצד האחר. דור הרים את כתפיו. "ניסיתי," אמר באדישות ומתח את אצבעותיו עד שהשמיעו צלילי קנאק.