אלי מטרד

פרק 9: אלת התשוקה

דלת רכבו של דין נפתחה. נערה מטופחת למדיי התיישבה על-ידו במושב הקדמי. שיערה השחור והארוך התגלש חלקות במורד כתפיה. גפיה וגבה היו צרים וארוכים יחסית, כלל צווארה, שתמך בראשה העגול.

"בוקר טוב נסיכה! תסגרי את הדלת?"

עיניה הצרות היו סגולות-כחולות, והן התגלגלו בשאת-נפש. היא עשתה כמבוקשו, והידקה את חגורת הבטיחות. "מה?" שאל, "אין בוקר טוב?"

"סע," פקדה בקולה הרך. "יש לנו יום ארוך."

הוא נאנח. "כששִינִיתוּ-"

"שי," התעקשה. "אי אפשר לדעת מי מקשיב."

אי אפשר ליהנות עם אֶרִישְתוּ, אלת התשוקה. דבר והיפוכו, כשחושבים על כך. הוא הרים את כתפיו בחוסר אונים, והשתלב חזרה עם התנועה. הוא ידע שלו רצתה, היא הייתה גורמת לו לנסוע. "מה שרציתי להגיד זה ששיני - כששי - נותן פקודה, אני בסדר עם זה."

"מה הנקודה?" היא השתדלה לא להביט בו. אפילו לא דרך המראה הקדמית. היא התבוננה בנוף מבעד לחלון. מה הוא כבר הספיק לעשות שהרגיז אותה?

"את לא הבוס שלי. גם לא שי, אבל לפחות לו יש עילה. הוא יעיל. מה את עשית בדיוק?"

"יותר ממך."

"כן? אני חטפתי את אלת הציד - דרך אגב, ממש מאכזב - ונתתי למטורללת הקטנה של שי לשמור עליה."

"מצטערת אם לא נלחמת בצבאות-על-צבאות והשתוללת. אבל אתה שוכח דבר אחד, דין. אני זאת שמצאה את שי... ובזכותי, מצאנו אותך."

יכולותיה האלוהיות לא היו רחוקות מאלו של אל השינוי. הוא לא באמת היה בליגה שלהם. אולי כדאי להחליף נושא. "שכחתי, איך אני אמור לקרוא לך שוב?"

"אֶתִי שוּר."

"אהבתי. מתגלגל. ואני דִין דוֹרוֹן, נכון?"

היא התעלמה ממנו, והתבוננה בנוף המשתקף מהחלון. "מה יש לך הבוקר? את מתנהגת כאילו תקעו לך משהו ב..."

היא הסתובבה. עיניה בהו בו בעייפות על גבול השעמום. "מה אתה רוצה ממני?"

"כלום. הרבה זמן לא נפגשנו, זה הכל. התגעגעתי."

היא נחרה בזלזול והסתובבה חזרה אל הנוף המשתקף. דמו אולי היה אלים וברוטאלי, אבל היא פשוט הייתה מרשעת. הוא תמיד תהה מה יקרה לו ישאב את הדם שלה או של שי... אך ההשלכות תמיד הרתיעו אותו. דם כמו שלהם כנראה יפגע בו.

בעודו יוצא מהכביש הבין-עירוני אל הכביש המהיר, דין נזכר בסיבה שלשמה התכנסו. הם פונים אל קיסריה, לפגוש את הגלגולים היפנים. שי אמר לו ולארישתו שדיבר איתם... אבל אם המפגש שלהם הולך להיות כמו המפגש שלו עם סינתיה, זה לא ייגמר טוב. הם רוצים לראות את שי; לא אותו ואותה. לכן הם עלולים... להתמרד.