אור וחום לא נכחו בהיכל הקודר. תקרתו הגבוהה הסתתרה בצללים מטפסים, שוואדג'ת חשה בנוכחותם גוברת מרגע לרגע. הקרב החשוב ביותר בכֶּמֶת התרחש ממש מאות מטרים מעל ראשה, מעל התקרה החשוכה... ומה היא עושה? ובכן, היא שאלה את עצמה את אותה השאלה, מצקצקת בלשונה המתפצלת. היא צריכה להיות שם בחוץ, לעזור לשאר אחיה ואחיותיה-
שערי הקבר האדירים נפתחו בחבטה. היא נדרכה במקום, מאפשרת לצווארה המקושקש-מוארך למוש אחורה, ולאגרופיה להיקמץ למאבק. "הזדהה!" הכריזה, מתכוננת לזנק על הפולש המטומטם שחשב שיוכל להיאבק באלת הקוברה העצמאית מהעיר דֶפּ.
ומתוך הצללים המרוחקים, הפולש הפך מוכר יותר ויותר. "הוֹרוּס?..." שאלה בחשש, מתנשפת בחרדה. "בנו של אוזיריס, הזדהה!"
הוא קרס. היא אצה אליו בבהלה עד שהחליקה אל גופתו המרוסקת. כתר מלכותו הכפול היה מעוך וחבוט. חרבות הח'וֹפֶּש המעוגלות שלו היו שבורות בקצותיהן. גופו היה מכוסה צלקות ופציעות אדירות. אך זה לא מה שהדאיג אותה במה שראתה. בידו הימנית החזיק את סֶרְקֶת, אלת העקרב שוואדג'ת התנכרה לה. היא לא ילדה של רע, ומעולם לא הוכיחה את יכולותיה. מה היא שווה? היא אכן הייתה שייכת לכמת, אין ספק, אבל האם היא שייכת למשפחת האלים? ואם מדברים על מי שלא שייך למשפחה...
גופתו המעולפות של סֶת': השד, המפלצת, הסופה, החול, הטינופת המכוער והנבזה הזה, ששכב כמעט ללא רוח חיים. ראוי לציין כמעט; הלוואי שרע היה מאפשר לחסל אותו. "הורוס, ענה לי!" ניערה אותו בדאגה.
בגלל הורוס וסת' היא הייתה בקבר הזה. במידה והיה מצליח לנצח את סת', עליה הוטלה האחריות לשמור עליו קבור, ולמנוע מכל טיפש לנסות לשחרר אותו. הורוס נשבע לנקום בסת', וככל הנראה עשה זאת, אך באיזה מחיר? "ענה לי, חתיכת..."
"וואדג'ת?..." סרקת לחשה. "הגענו..."
"תסתמי את הפה," סיננה בעקצוץ והרימה את סת'. "אני אסיים את הטיפול בסת'. תתאוששי, ותוודאי שהורוס לא מת בניסיון להגיע הנה."
היא גררה את גופתו הכבדה של אל התוהו. שיערו האדום טאטא את אבק לוחות הגרניט האדירות שעל הרצפה, גולש מראש החיה הייחודית רק לו. סת'...
היה לו הכל. מוניטין טוב, תפקיד נבחר; הוא היה בנו של רע, אחיו של אוזיריס – אפילו בין האלים הוא היה השופרא דשופרא! להתבונן בו כך מילא אותה קבס. הוא אולי היה שונה, אולי האחרים סלדו או פחדו ממנו, אבל הייתה לו נאמנות, כמותה לא נראתה באף אל אחר בכמת. ומה הוא עשה איתה? דחף אותה רע יודע לאן, הרג את אחיו, וניסה להשתלט על הממלכה, כאילו הייתה שלו. לא מגיע לו להיקרא בן של רע. הוא היה צריך להירקב במסופוטמיה, היכן שהשדים והילדים של אָשוּר היו מפוררים אותו לאבק!
לאחר שהשליכה אותו לתוך סָרְקוֹפָג הגרניט, היא התבוננה בפניו השלוות. הבוגד המקולל הזה... לא מגיע לו לרבוץ כאן. קל וחומר, וואדג'ת לא צריכה לשמור עליו. היא יכולה לסיים את זה, כאן ועכשיו. היא תעשה לכולם טובה. רע יבין; הורוס בוודאות יבין.
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantasyבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...