לילי ואריאל ישבו בגן מחוץ למטבח, ממש מתחת לעץ... על-יד הרקפות הלא-גוססות.
את השמיים השחורים ניקדו אלפי כוכבים מנצנצים. בניגוד לערים הגדולות, לתושבי כפר ורדים לא הייתה דיי תאורת רחוב כדי להעלים את גרמי השמיים.
"לא אמורים לעשות בייביסיטר בפנים?" לילי שאלה בפנים מחויכות.
היא באמת לא הפסיקה לחייך, ואריאל פשוט לא הבין למה. משהו בה נראה... שמח מדיי. הוא תהה אם זה בגלל שהוא ורע הצילו אותה. "כן," ענה, "אבל זה בסדר. יונתן ורועי כבר הלכו לישון. הכי הרבה אם אחד מהם יצטרך משהו, הם יודעים איפה אנחנו."
"הם חמודים," השיבה.
"כן, כשיש אורחת בבית," התמרמר. "נראה לי ששי היה שמח להוסיף אותם למטרד." עדיין חייכה. "בכל מקרה, אני מעדיף להיות כאן בחוץ. הרבה יותר מחובר לאדמה, את יודעת?"
"כן, למען האמת. אני יודעת."
"אה, נכון," גיחך. הוא שכח לרגע שדיבר עם הגלגול של דמטר, אלת החקלאות. ואם מדברים על אלים... "אז אמרת שפגשת את דמטר, נכון?" היא הנהנה. "אפשר לשאול איך?"
חיוכה נמוג. זה משהו שהוא אמר?
"אני..." היא שקלה את מילותיה בזהירות, "אני באמת מעדיפה לא לדבר על זה."
"זה עד כדי כך גרוע? אם נגיד רע זה עשר ושי זה מינוס אלף?"
"אתה בטח מאלה שהרחיבו ביולוגיה, לא מתמטיקה," עקצה אותו.
"עכשיו באמת: מה קרה?"
היא נדה בראשה בעייפות. "אני באמת מעדיפה לא לדבר על זה..."
שתיקה קצרה שררה, אותה שמילאו אותה צרצורי הציקדות. אריאל החליט לשבור אותה. "רע אמר לי שאני הבן של גאיה. מה שמזכיר לי: אני צריך לנהל שיחה עם אמא על זה. כל שנות ההכחשה האלו! מעניין איך היא תכננה לספר לי את זה." הוא לא באמת שם לב אם לילי הקשיבה או לא, ופשוט המשיך. הוא היה בשוונג. "אני יודע שאני חצי-אל משום שרע טען שראה את הדם שלי, והסביר שזה שונה מגלגול." טרם פצחה פיה. "אולי אני צריך לשאול את אבא שלי. יש לו חתיכת הסבר לתת."
"תודה דרך אגב," לילי הגניבה.
אריאל זקר את גבתו. "על מה? שבוע עם יונתן ורועי, ואת תרצי לקלל אותי. אני מבטיח."
"לא," אמרה ופלטה אנחה קצרה ושלווה. "שהצלתם אותי. הייתם מדהימים, שניכם."
עם כל מה שקרה לאחרונה לאריאל... הוא באמת לא ידע מאיפה הכוח הזה בא. הוא מעולם לא סיכן את עצמו – בטח שלא בשביל אחרים. כשחשב על כך, זה הרגיש מאולץ. לא הגיוני. בהתחלה סבר שעשה זאת בגלל אמו האמיתית. אבל שינוי כה קיצוני לא נעשה ביום אחד, גם אם גאיה היא אמא שלך.
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantasíaבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...
