הספרייה הייתה למעשה חדר אחד גדול ועגול. מדפי ספרים מפלדה היו מפוזרים, והחזיקו עותקים מגוונים ושונים, מחולקים לפי ה-א"ב. הם צחקו קצת, עד שנרגעו. "הייתי שמח להכיר את שאר החברים שלך," אֶרי אמר. "הם נשמעים ממש מגניבים."
"הם נחמדים," היא הנידה את ראשה בהסכמה. "אחר כך, אולי אחריי ההתנדבות היום. מה דעתך? זאת תהייה דרך נהדרת בשבילך להכיר את כולם, ולהשתלב בבית הספר."
"אני אשמח," ענה בקלילות. "לאן להגיע?"
"אני כבר אשלח לך," היא שלפה את הסמארט-פון שלה. "מה המספר שלך?"
לאחר שסיימה להוסיף אותו, היא החזירה את המכשיר לכיסה. היא שמה לב שהחזיק עותק מסוים... על המיתוס המצרי. "מה מצאת שם?" שאלה והצביעה על הספר. "משהו מעניין?"
"סתם משהו." הספר היה פתוח במרכזו, שם היה תצלום של קיר מקבר מצרי. החריטה נראתה בת אלפי שנים, ותיארה את... "רע," אמרה זואי. "אל השמש."
"אף פעם לא הצלחתי להבדיל ביניהם," ארי התמרמר. "כולם נראים אותו דבר."
"ממש לא," חייכה בעליצות. "קל להבדיל. רואה?" הצביעה על דסקת השמש – עיגול ענקי מוקף בנחש שרע חבש על ראשו כמו כובע – "רע הוא אל השמש. המצרים היו משתמשים בדיסק הגדול כדי להבדיל אותו מדומיו. הרוב מתבלבלים בינו לבין הורוס. גם להורוס יש ראש של בז, רק שהוא לובש את הכתר המלכותי של מצריים המאוחדת-"
"חשבתי שהשני עם הראש של הבז זה אוזיריס?"
היא צחקה וחטפה ממנו את הספר. "אתה לא ראוי לקרוא את הספר הזה." כשהתבוננה בתמונה, היא שמה לב שעיני התבליט הבריקו. 'מה לעזאזל?...' היא ליטפה את הדף בעדינות, עד שארי חזר ללכוד את תשומת לבה. "עזבי אותך מהשטויות האלו. תשלחי לי כבר הודעה שאת מאשרת אותי!"
"כן, נכון," היא הזדרזה לשלוף את הפלאפון ושלחה לו מסרון. "נתראה הערב?"
"אין ספק. אבל בינתיים, כדאי שנחזור לכיתה."
היא הנהנה, והשניים הזדרזו לצאת מהספרייה בדיוק כשהצלצול הדהד ברחבי מוסד הלימודים.
@@@ @@@ @@@ @@@
כשפקחה שוב את עיניה, דיאנה הבינה שעמדה במרכז היער. "מה לעזאזל..." היא שפשפה את עורפה. השמש עדיין עמדה בשמיים, ותחושת מועקה קטנה שקעה בלבה. היא ידעה שעשתה את הדבר הנכון... אז למה זה מפריע לה? ממתי אכפת לה מכל השטויות האלו?
קולות נביחה קטעו את מחשבותיה. "חץ?" פניה קרנו מאושר. "חץ!" היא קראה אליו. לברדור שחור וגאה עשה את דרכו מעל שורשי העץ הגדולים והמסלע ההפכפך. כשהגיע אליה, הוא קפץ כל כך מהר עד שהפיל אותה. היא צחקה וחיבקה אותו בזמן שליקק אותה. "הנה משהו אחד שהיה חסר לי היום. מה שלום סבתא? עדיין חיה?" משנבח פעם אחת היא אמרה, "יופי. קדימה," וקמה על רגליה. "כדאי שנחזור למעונות, או שיתחילו שוב לשאול שאלות. הם תמיד חייבים להציק לי. בוא חץ." הוא התרוצץ אחריה בקשקוש זנבו.
YOU ARE READING
אלי מטרד
Fantastikבמשך אלפי שנים, אלי מטרד רבצו בתרדמת חשוכה. אלי מטרד לא מתים. הם ממתינים. כשרָע, אל השמש המצרי, חש בנוכחותם לאחר אלפי שנים, הוא יודע שצאצאיו ישובו בקרוב. אך כל עוד הם לא כאן, עליו לגייס כוח עתודה. עליו לגייס אלים ואלות מרחבי ישראל, ולתת להם להגן על...
