נשק זה לא משחק

•אפילוג•

נ.מ של תיאה

"אני אוהבת אותך מייקל ג'קסון" אמרתי לו שאנחנו יושבים על החול מביטים לאחד בשני בעיניים
"אני אוהב אותך תיאה סמית' "אמר וחייכתי הוא הדביק לי נשיקה
"אני עוד יומיים נוסע למילואים" אמר וחיוכי ירד
"למה אתה לא יכול לדחות את זה כמו כולם?" שאלתי בכעס
"כי ככה תיאה אני לא רוצה לדחות את זה אוקיי!" צעק אליי
"אוקיי לא צריך" אמרתי שדמעה יורדת ממני ואני קמה והולכת
"נוו תיאה חכי!" צעק
"לא! אני הולכת הביתה, נדבר מאוחר יותר" אמרתי והוא נאנח עצבני והלך למכונית שלו.
נכנסתי למכונית הקטנה שלי ונסעתי לבית עם דמעות.

הגעתי לבית שלי ומייקל נמצא מחוץ לביתי.
יצאתי מהמכונית והלכתי לכיוון הדלת
"אני רוצה לדבר איתך" אמר ותפס בידי שחררתי את ידי ממנו מסתובבת אליו
"אני מצטער שצעקתי עלייך תיאה" מנגב את הדמעות שלי ומנשק את שפתיי נישקתי את שלו והוא התנתק
"אני מצטער גם על זה" אמר
"על מה?" שאלתי
"אנחנו גמרנו תיאה" אמר ובעיטי בו
"אתה צוחק? נכון?" אמרתי
"אני לא צוחק איתך תיאה אנחנו גמרנו!" אמר
"אבל למה?" שאלתי שדמעות ירדו מעיניי
"אני לא יכול להיות איתך וגם בצבא" אמר
"אז אתה בוחר בצבא?!" צעקתי והיה שקט
"אני מצטער תיאה" אמר ונישק את שפתיי פעם אחרונה
"ביי" מלמל והלך משאיר אותי המומה עצובה עם דמעות ולב שבור ענק!

בכי פרץ ממני נכנסתי לבית שלי בטריקת דלת ורצתי לחדר לא אכפת לי מי בבית ומי לא.
נפלתי לכרית בוכה אך הבכי נעצר ששמתי קול עמוק ומפחיד.
"אז אני מבין שיש לך בת"