נשק זה לא משחק

תקווה

"מה הם רוצים ממנו?" שאלתי בפחד לאבי השפיל את הראש
"אחיך, הסתבך עם משפחת מקליין יהיה חייב להם עשרות אלפי שקלים. שהוא מת מקליין באה אלינו ואיים עלינו, צחקנו לו בפנים כי ניקולס ילד טוב אבל הוא היה רציני ושהיום הוא חטף אותך הבנו עד כמה הוא מסוכן הוא, אני לא מתכוון לסכן אותך, אני לא אתן לאיש הזה לפגוע בך" אמר מחבק אותי.
"הם מפחידים אבא, אני לא רוצה לפגוש אותם שוב" בכי כמו ילדה קטנה
"לכי לישון יפה שלי, אל תדאגי אני לא אתן להם לקחת אותך" אמר והנהנתי.
הלכתי למיטה ובכיתי על הכרית.
על הכל.
על החוטפים
על אחי
על גילוי הרוצח של אח שלי
ועל הפחד שמוריד ממני את כל התקווה.
התקווה לחיות.

פרק קצר יודעת...
אני ישלח עוד פרק....

אהבתם?
רוצים המשך?

⭐תעשו הצבעה⭐