נשק זה לא משחק

הגבול האדום

הרגשתי את עולמי נעלם את לבי נעצר.
לא יכול להיות!
היא באמת נפטרה.
הגעתי לביתי שאני מועד בהליכה.
הולכת למקרר מוציא אלכוהול ושותה.
ולחשוב שבגלל שהיא לא נתנה לי שנה שלמה אני בגדתי בה, בגדתי בה עם משני והיא עכשיו האמא שלי הבת שלי.
זה לא שאני לא מכיר את טליה.
יצאנו פעם, היינו חצי שנה ביחד עד שהיא אהבה משהו אחר.
אני אהבתי אותה אבל למדתי לשחרר ואז הכרתי את תיאה.
אהבתי אותה הרבה יותר מטליה, הרבה יותר.
ויש לי פחד שלא אוכל לשחרר אותה.

כעבור שבוע

חזרתי לעבודה, מתחלק, חוזר לחיים אבל אני וג'ון לא מדברים, בטיעון של ג'ון שאם לא היו שוטרים אליו היה הורג אותי בלי רגשות אשמה בכלל.
ג'ון טען שבגללי התאבדה ואני מסכים איתו.
הכל קרה בגללי.
ישבנו במקום הקבוע שלנו.
בבית ה- 3 של אריק.
יש את שלו, של הבן שלו, של הישיבות שלו והנשק והאסירים שלו.
בקי ודוויד לא מדברים איתי וזורקים כל דבר שיכול לפגוע בי שפוגשים אותי, אבל אני לא עוצר אותם.
לוק, לוקאס טס חזרה לחו''ל פותח שם בית ספר ללימודי נהיגה על שם תיאה שהחלום שלה זה לקבל רישיון.
ואני, אני עדיין חי, חי בשביל לגרום לי זבל.

"אוקיי, עכשיו שכולם עוד קצת חזרו לעצמם, אחרי הטראומה הלא קלה שעברנו" אמר וג'ון מביט בי מבט רצח
"עברו כמה שינויים שבזמן שהתפרקנו" אמר
"מה קרה?" שאל טורי
"טיילור קלאן מצליח לחסל אותנו ואם נצליח לנצח 10 פעמיים ברצף הוא יקבל את החלקה שלנו" אמר ונהיה שקט
"זה אומר שאם נפסיד נצטרך לעבוד עם הבן זונה הזה?" שאלתי
"כן" אמר
"מחר יוצאים למקפה ראשונה" אמר והנהנתי.
לא שמרתי על הלב שלי לפחות אשמור על הבית שלי.

נ.מ של תיאה

הראו לי סרטון של מייקל שהניחו אותי על הגשר ובהלוויה.
כאב לי אבל עכשיו רגשות כבר לא היו לי.

אני נמצאת בחדר חשוך קשורה לכיסא.
"עם לא תצאי בדקה הקרובה יקרה לך משהו נורא" נשמע קול ושעון לאחור נראה על הקיר השחור.
התחלתי לנסות להזיז את ידי משהו.
צלצול הזמן נשמע ובלעתי את רוקי במה שיקרה.
משהו נכנס לא מוכר עם קופסא שאני לא יוכל לראות מה יש בפנים.
הוא הכניס את ידיו.
ברגע שהוציא את ידיו קפצתי בבהלה ונסיתי להשתחרר.
הוא התקרב.
"לא! בריאן! לא!" צעקתי אך לא קרה כלום והבחור הניח את הנחש על עורפי.
בכי יצא ממני.
"אמא!!!!" אמרתי בפחד
הנחש התחיל לזוז ופחדתי.
לא זזתי.
ניסיתי להשתחרר.
הנחש עבר מול בטני עולה ופוגש את עיניי.
עצמתי את עיניי בפחד.
מנערת את הכיסא בפחד.
הנחש נפל וקיבל מכה חזקה הוא היה בדרך להתאושש.
פחד תקף אותי וקפצתי מהכיסא אך לא זזתי כי הייתי קשורה.
ראיתי שהוא מתקרב עליי ופשוט צרחתי וקמתי בכמה אחרת אזיק אחד השתחרר ורצתי לכיוון השני משחררת את היד השנייה.
הקופסא עדיין נמצאת שם.
שברתי רגל של הכיסא מקרבת לנחש בפחד.
הוא עולה עליו ואני מכניסה אותו מהר לקופסא סוגרת.
נשפתי בהקלה.
ונגשתי לדלת בעצבים.
הוא לא נורמאלי.
ניסיתי לפתוח אך כלום.
בדקתי איך אוכל לפתוח את בדלת ושמתי לב שיש לי סיכה על הראש.
"נקווה שזה יעבוד" אמרתי
שיחקתי עם הסיכה ולא הצלחתי.
הדחת נפתחה וזזתי אחורה.
קפצתי בבהלה שראיתי בולדוג.
משוחרר.
הם השאירו את הכלב שהוא מתקרב עליי ונובח.
פחדתי.
הוא קפץ אליי לפתח את פיו כדי לנשוך אותי.
הייתי מוכנה לצרחה שראיתי שהוא כבר לא נמצא.
שלוש נכנסו וקשרו אותי בכוח לכיסא שאחד מהם סטר לי.
כאב לי לא שלא.
האיש נכנס להפעיל סירחון של בחור שנמצא במצבה של אחי.
"אם תעשי מה שאני אומר לך, אנחנו לא נשבור אותה" אמר נערתי את עצמי בכעס.
הוא עבר את הגבול.
הגבול האדום.
אח שלי.
ניקולס!